תנ"ך - ויחל
נח
איש
האדמה
ויטע
כרם:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיָּ֥חֶל
נֹ֖חַ
אִ֣ישׁ
הָאֲדָמָ֑ה
וַיִּטַּ֖ע
כָּֽרֶם:
(בראשית פרק ט פסוק כ)
וַיָּחֶל
נֹחַ
אִישׁ
הָאֲדָמָה
וַיִּטַּע
כָּרֶם:
(בראשית פרק ט פסוק כ)
ויחל
נח
איש
האדמה
ויטע
כרם:
(בראשית פרק ט פסוק כ)
ויחל
נח
איש
האדמה
ויטע
כרם:
(בראשית פרק ט פסוק כ)
עין המסורה:
ויחל
-
ט':
ראה
בר'
ח
,
י.
ויטע
-
ג':
בר'
ב
,
ח;
ט
,
כ;
כא
,
לג.
רש"י:
ויחל
נח
-
עשה
עצמו
חולין
,
שהיה
לו
לעסוק
תחלה
בנטיעה
אחרת
(ראה
ב"ר
לו
,
ג).
איש
האדמה
-
אדֹנֵי
האדמה
,
כמו:
"איש
נעמי"
(רות
א
,
ג).
ויטע
כרם
-
כשנכנס
לתבה
הכניס
עמו
זמורות
ויחורי
תאנים
(ראה
ב"ר
שם).
ראב"ע פירוש א - הקצר:
ויחל
-
מ"תחלה"
(ראה
בר'
יג
,
ג)
,
מפעלי
הכפל
,
מהבניין
הכבד
הנוסף
(הפעיל);
כמו
"ויסך
בדלתים
ים"
(איוב
לח
,
ח).
איש
האדמה
-
יודע
עבודת
האדמה
,
והיא
חכמה
גדולה.
והדרש
(ב"ר
לו
,
ז)
,
שביום
שנטעו
שתה
מיינו
,
יש
לו
סוד
,
ואיננו
כמשמעו;
וכן
"ותהר
האשה
ותלד
בן"
(שמ'
ב
,
ב)
-
לא
היה
ביום
אחד.
ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
ובעבור
היות
נח
חכם
גדול
בעבודת
האדמה
,
על
כן
כתוב:
איש
האדמה
,
כמו
קין
(ראה
בר'
ד
,
ב);
ויש
אומרים
,
שהוא
נשאר
באדמה
,
כי
הוא
העיקר
,
ובניו
טפלים
לו.
ויש
אומרים
(רש"י):
אדוני
האדמה
,
כמו
"איש
נעמי"
(רות
א
,
ג);
ואין
זה
נכון
בלשון
הקודש.
ונח
לקח
גרגרים
ונטעם.
והזכיר
זה
הכתוב
,
בעבור
מעשה
כנען;
וכל
זה
-
שידעו
ישראל
כי
כנען
מקולל
הוא
מימות
נח
,
ואין
ראוי
למי
שהוא
ממשפחת
עבר
להתחתן
במקולל;
וככה
מצות
אברהם
(ראה
בר'
כד
,
ג)
,
גם
יצחק
(ראה
בר'
כח
,
א).
על
כן
הוצרך
המתרגם
לתרגם
"בת
איש
כנעני"
(בר'
לח
,
ב):
"בת
גבר
תגרא"
(ת"א)
,
כמו
"נתנה
לכנעני"
(מש'
לא
,
כד);
"יחצוהו
בין
כנענים"
(איוב
מ
,
ל).
ר' יוסף בכור שור:
איש
האדמה
-
שהתחילה
לתת
כחה
לו
,
שכבר
כלה
זרעו
של
קין.
ויטע
כרם
-
'אשטפיא"ה'
בלעז.
רמב"ן:
איש
האדמה
-
פירש
רבנו
שלמה:
אדני
האדמה
,
כמו
"איש
נעמי"
(רות
א
,
ג).
ואינו
כן
,
כי
"איש
נעמי"
-
לשון
'אישות'
,
כמו
"איש
ואשתו"
(בר'
ז
,
ב).
ואחרים
אמרו
(ראה
שרשים:
'איש'):
גדול
האדמה
וראשה;
והביאו
דומים
לו
,
אף
אמרו
"גדעון
בן
יואש
איש
ישראל"
(שו'
ז
,
יד);
"גם
בני
אדם
גם
בני
איש"
(תה'
מט
,
ג);
"הלא
איש
אתה
ומי
כמוך
בישראל"
(ש"א
כו
,
טו);
ורבים
לפי
דעתם.
ועל
דעתי:
"גדעון
בן
יואש
איש
ישראל"
-
יחוס
איש
ישראלי;
"הלא
איש
אתה"
-
שאין
כמוך
בישראל;
וכן
"והתחזקתם
והייתם
לאנשים"
(צירוף
של
במ'
יג
,
כ
וש"א
ד
,
ט)
-
שלא
יהיו
כנשים;
"גם
בני
אדם
גם
בני
איש"
-
פלני
הידוע
במעלתו;
אבל
איש
האדמה
-
כמו
"אנשי
העיר"
(בר'
יט
,
ד)
,
בעבור
היותו
דר
בכל
האדמה
,
לא
בנה
עיר
ומדינה
יתיחס
אליה;
וכן
"איש
שדה"
(בר'
כה
,
כז)
-
העומד
שם
כל
היום
תמיד;
ובמשנה
(אבות
א
,
ד):
יוסף
בן
יועזר
איש
צרידה
ויוסף
בן
יוחנן
איש
ירושלם.
או
שנתן
לבו
לעבוד
את
האדמה
,
לזרוע
ולנטוע
,
בעבור
מצאו
הארץ
שממה;
שֶׁכֹּל
נבדל
לדבר
יקרא
כן:
"אנשי
העיר"
-
הם
יושביה
,
ו"אנשי
דוד"
(ש"א
כג
,
ג)
-
עבדיו
,
ו"איש
האלהים"
(דב'
לג
,
א)
-
המיוחד
לעבודתו.
וכך
אמרו
בבראשית
רבא
(ב"ר
לו
,
ג):
איש
האדמה
-
בורגר
,
לשום
בורגרותיה.
ואמרו
(שם)
,
שהיה
להוט
אחר
האדמה;
והנה
הוא
יחוס.
וטעם
ויחל
-
כי
הוא
החל
לנטוע
כרם
,
כי
הראשונים
נטעו
גפן
,
והוא
החל
לנטוע
גפנים
רבים
,
שורות
שורות
הנקרא
'כרם'
,
כי
ברצותו
ביין
לא
נטע
הגפן
כשאר
האילנות
,
ועשה
כרם.
רד"ק:
ויחל
נח
איש
האדמה
-
כמו
שכתבנו
בפרשה
ראשונה
(ראה
בר'
ה
,
כט)
,
כי
נח
התעסק
בעבודת
האדמה
והתחכם
בה.
ועתה
,
אחר
המבול
,
התחכם
עוד
לנטוע
הגפנים
רבים
יחד
,
ולעשות
מן
הענבים
יין;
כי
עד
הנה
לא
היו
שותים
יין
,
אלא
היו
אוכלים
הענבים
כשאר
הפירות.
ונח
היה
תחלה
לנוטעי
כרם.
ומה
שאמר
ויחל...
ויטע
,
פירושו:
ויחל
לטעת
ויטע;
כי
על
התכונה
,
המקור
דבק
עם
לשון
'תחלה'
או
שֵם
,
כמו
"אותו
החל
לבנות
מזבח"
(ש"א
יד
,
לה);
"אחל
תת
פחדך"
(דב'
ב
,
כה);
"אחל
גדלך"
(יהו'
ג
,
ז);
"הוא
החל
להיות
גבור"
(בר'
י
,
ח).
או
פירושו:
החל
בעבודה
זאת
ונטע
כרם
,
כמו
ויחל...
ויטע:
"ויצא
יעקב
מבאר
שבע
וילך
חרנה"
(בר'
כח
,
י)
-
ללכת
לחרן
,
והלך.
והיה
הספור
הזה
לשני
הענינים:
האחד
,
למה
היה
כנען
וזרעו
מקוללים
,
כמו
שראינו
שהיו
האבות
מואסים
ומרחיקים
מאד
מלהתחתן
עמהם
,
כמו
שצוה
אברהם
את
עבדו
(ראה
בר'
כד
,
ג)
,
ויצחק
ורבקה
את
יעקב
(בר'
כז
,
מו;
כח
,
א).
וספר
בזה
,
כי
חם
היה
רע
באחרונה;
כי
מתחלה
היה
הדיבור
עמו
,
כמו
שאמר
"ואל
בניו"
(לעיל
,
ח)
,
כמו
שפירשנו.
וכנען
בנו
רע
ממנו
,
לפיכך
אמר
אבי
כנען.
וראה
האל
,
כי
זרע
כנען
עתיד
להיות
רע
,
ונתן
בפי
נח
לקללו
,
כי
נביא
היה
,
ונתקיימה
קללתו.
ועוד
היה
הספור
הזה
להזהיר
על
משתה
היין
,
ושלא
לשגות
בו
,
כי
הוא
מפסיד
הדעת;
כי
אם
ישתהו
חי
וישתכר
ממנו
,
ינגב
המוח
ויבלבל
המחשבה
ויביא
לידי
שגעון
,
וכמה
הפליג
שלמה
בגנותו
(ראה
מש'
כג
,
כ
ואי');
וכן
הנביאים
(ראה
יש'
כח
,
א;
הו'
ד
,
יא;
חב'
ב
,
ה).
לפיכך
בא
ספור
ממנו
בתורה
,
לספר
בגנותו;
כי
הראשון
ששתה
ממנו
נשתכר
בו
,
ונשתבשה
דעתו
,
עד
שנתגלתה
ערותו
והוא
לא
ידע.
רלב"ג - ביאור המילות:
וחם
הוא
אבי
כנען
-
רוצה
לומר
שהיו
מתדמים
ברוע.
והנה
הגיע
מרוע
תכונת
חם
,
שראה
ערות
אביו
ולא
כסה
אותה
,
גם
לא
עצם
עיניו
מראות
(ע"פ
יש'
לג
,
טו).
רלב"ג - ביאור הפרשה:
וספר
לנו
עם
זה
אחד
מהמקרים
שקרו
לנח
,
להועילנו
בזכירתו
,
כמו
העניין
בשאר
הספורים;
ואמר
,
שכבר
התחיל
נח
ליטע
כרם
לתכלית
שיעשה
ממנו
יין
,
כי
חכם
גדול
היה
בעבודת
האדמה
,
כמו
שקדם
(בה"פ
בר'
ו
,
כא)
,
ולזה
אמרו
ז"ל
בבראשית
רבה
(לו
,
ד):
בו
ביום
נטע
,
בו
ביום
שתה;
רוצה
לומר
,
שהוא
נטעו
לזה
התכלית.