תנ"ך - ואך את־דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל־חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את־נפש האדם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כָּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָאָדָֽם: (בראשית פרק ט פסוק ה)

טקסט וניקוד:

וְאַךְ אֶת־דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל־חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת־נֶפֶשׁ הָאָדָם: (בראשית פרק ט פסוק ה)

טקסט בלבד:

ואך את־דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל־חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את־נפש האדם: (בראשית פרק ט פסוק ה)

תיקון קוראים:

ואך את־דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל־חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את־נפש האדם: (בראשית פרק ט פסוק ה)

תרגום אונקלוס:
וּברַם יָת דַּמכוֹן לְנַפשָׁתְכוֹן אֶתבַּע מִיַד כָּל חַיתָא אֶתבְּעִינֵיהּ וּמִיַד אֱנָשָׁא מִיַד גְּבַר דְּיֵשׁוֹד יָת דְּמָא דַאֲחוּהִי אֶתבַּע יָת נַפשָׁא דֶאֱנָשָׁא :

עין המסורה:
ואך - ב' ראשי פסוקים: בר' ט , ה; יהו' כב , יט. ואך - ג': *בר' ט , ה; *במ' כב , כ; יהו' כב , יט. איש אחיו - ג' (בלישנא): בר' ט , ה; יואל ב , ח; זכ' ז , י.

מסורה גדולה:
ואך ג' ואך את דמכם לנפשתיכם ואך את הדבר ואך אם טמאה.

מסורה קטנה:
ואך - ב' ראש' פסוק'; דמכם - ל'; ומיד האדם - ל'.

רש"י:
ואך את דמכם - אע"פ שהתרתי לכם נטילת נשמה בבהמות , את דמכם אדרש [מהשופך דם עצמו]. לנפשותיכם - אף החונק עצמו (ראה ב"ר לד , יג) , [אע"פ שלא יצא ממנו דם]. מיד כל חיה - לפי שחטאו דור המבול והופקרו למאכל חיות רעות לשלוט בהם , שנאמר: "נמשל כבהמות נדמה" (בנוסחנו: נדמו; תה' מט , יג); לפיכך הזהיר עליהם את החיות (ראה שבת קנא , ב). ומיד האדם - מיד ההורג במזיד , ואין עדים , אני אדרוש; ומיד איש אחיו - שהוא אוהב לו כאח והרג שוגג , אני אדרש אם לא יִגְלֶה ויבקש על עונו לימחל; שאף השוגג צריך כפרה , ואם אין עדים לחיבו גלות , והוא אינו נכנע , הקדוש ברוך הוא דורש ממנו; כמו שדרשו רבותינו "והאלהים אנה לידו" (שמ' כא , יג) , במסכת מכות (י , ב): מזמנן לפונדוק אחד וכו'.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ואך את דמכם - פירושו: התרתי לכם לשפוך דם כל חי , זולתי דמכם שלנפשותיכם , שאתם אדם , לא התרתי , רק אדרשנו; כטעם "כי דורש דמים" (תה' ט , יג). וזה כלל , ואחר כן ביאר: ומיד האדם - אם יהרגו רבים את יחיד , או יחיד את יחיד , אני אדרש הדם. גם אדרשנו מיד כל חיה , שאצוה לאחרת שיהרגנה. והנה החיות מותרות לכם , ולא אתם להנה. והמפרש (ראה ב"ר לד , יג) דמכם לנפשותיכם - ההורג נפשו (ראה ב"ר לד , יג) , הוא רחוק בעיני. והוסיף לבאר , או היא מצוה לבני נח , והוא הישר: להרוג ההורג.

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
ואך את דמכם לנפשותיכם - הטעם: הנה התרתי לכם שתשפכו דמי החיות והבהמות והעוף , ולא אדרוש הדם להעניש השופך , אך את דמכם , שאתם אדם , אדרוש. ויש מי שלמד מזה הכתוב (ראה ב"ר לד , יג) , כי אסור לאדם להרוג נפשו. גם למדו אחרים (ראה דב"ר ב , כה) , שהוא רמז לעונש העולם הבא. והפשט - כאשר אמרתי: כי דמכם אדרוש , ואם חיה תהרוג האדם , אני אקח הדין ממנה; וככה אם אדם יהרוג חבירו. וטעם לנפשותיכם: דם שתצא הנפש עמו.

ר' יוסף בכור שור:
אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש - מפני שהתיר לשפוך דם הבהמות , אסר לשפוך דם האדם , ואפילו דם עצמו , שלא יאמרו: הלא דם הבהמה הותר לנו לשפוך , שחיו על ידינו , אדם שחי על ידי עצמו , מותר נמי שיהרג את עצמו; לכך נאמר לנפשותיכם אדרוש. ושמא תאמר מאחר שהותרו הבהמות אצלינו , תתיר ותפקיר גם דמינו אצלם , לכך נאמר מיד כל חיה אדרשנו - שאפילו הבהמה נהרגת על האדם , כדכתיב "כי יגח שור... איש או את אשה ומת" וגו' (שמ' כא , כח); והוא הדין לכל הבהמה חיה ועוף , דילפינן (ב"ק נד , ב): שור שור משבת , ואמרינן (שם) גבי שבת: 'וכל בהמה' (ראה דב' ה , יד) - "וכל" - לרבות את העופות , ואמרינן (ברכות כז , א): פלוני העיד על תרנגול אחד שנסקל בירושלים על שהרג את הנפש. מיד איש אחיו - מיד עצמו אמרתי שאדרשנו , וגם מיד אחיו אדרשנו; ועתה מפרש כיצד אדרשנו.

רמב"ן:
דמכם לנפשותיכם - דמכם נפשותיכם , כלומר: דמכם שהוא נפשותיכם , כדרך "לכל כלי המשכן בכל עבודתו" (שמ' כז , יט) , וכן "השלישי לאבשלום בן מעכה" (דה"א ג , ב). ויש לפרש: את דמכם בנפשותיכם אדרש - כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא , וכמוהו "וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם לעוף ולבהמה" (וי' ז , כו) , פתרונו: בעוף או בבהמה. והנכון שיאמר: הדם שהוא לנפש בכם אדרוש , הגיד "כי הדם הוא הנפש" (דב' יב , כג) , ורמז כי על שופך הנפש הוא מחייב מיתה , לא על דם האיברים , שאין הנשמה תלויה בהם. ורבותינו דרשו בו (ב"ק צא , ב): הורג את עצמו - את דמכם מנפשותיכם אדרוש. מיד כל חיה אדרשנו - תמה אני אם ה'דרישה' כמשמעה , מיד החיה כמו מיד האדם להיות ענש בדבר , ואין בחיה דעת שתענש או תקבל שכר!? ואולי יהיה כן בענין דם האדם לבדו , שכל החיה שתטרוף אותו תִטָרֵף , כי גזרת מלך היא , וזה טעם "סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו" (שמ' כא , כח) , ואיננו להעניש את בעליו בממון , כי אפילו שור המדבר חייב מיתה (ראה משנה ב"ק ד , ז) , וצוה כן בבני נח כישראל; ויהיה טעם "שופך דם האדם" (להלן , ו) - כל שופך , בין חיה בין אדם , והנה דמו נדרש בבית דין ובידי שמים. ויתכן שיהיה טעם מיד כל חיה - שתהיה הנקמה בשופך הדם מיד כל חיה , כמו "כי לקחה מיד יי' כפלים בכל חטאתיה" (יש' מ , ב) , יאמר: אך דמכם אדרש ואנקום אותו ביד כל חיה , כי אשלח ברוצח כל חית הארץ ואשלח בו גם האדם , ולא ינצל מידם; וכמוהו "מכל צוררי הייתי חרפה" (תה' לא , יב) - מידם; "זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל" (איוב כ , כט). ואולי הדרישה מיד החיה - שלא תטרוף האדם , כי כן שָׂם בטבעם. וסוד הענין , כי בעת היצירה נתן לאדם "את כל עשב זורע זרע... ואת כל העץ אשר בו פרי עץ" (בר' א , כט) לאכלה , ונתן לחיה "את כל ירק עשב לאכלה" (שם , ל) , ואמר הכתוב "ויהי כן" (שם) , כי הוא טבעם ומנהגם; ועתה כאשר אמר באדם שישחוט בעלי החיים , והושם בטבע או במנהג שיהיו בעלי החיים זה לזה לאכלה , הוצרך לצוות שיהיו שאר בעלי חיים לבני אדם טרף לשִנֵיהֶם , והם ייראו מהם ולא יטרופו בהם; ואמר אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש , לרמוז כי לא ידרוש דם חיה מיד חברתה; אם כן נשאר בהם לטרוף זו את זו. וזה טעם הַזְכִּירוֹ איסור שפיכות דמים בכאן; מפני היתר השחיטה , שהיה המנהג לשפוך דם; כי על דעת רבותינו (סנה' נו , ב) כבר הזהיר אדם הראשון בזה , אבל מפני השחיטה הוצרך לומר: התרתי לכם לשפוך דם כל חי , זולתי דמכם , שיהיה אסור לכם ולכל החיים , שלא יהיה להם טבע לשפוך אותו.

רד"ק:
ואך את דמכם לנפשותיכם - אע"פ שהתרתי דם החיה לכם , לא התרתי דמכם לחיה , כי החיה נתתי ברשותכם , ולא אתם ברשות החיה. ופירוש לנפשותיכם - שתהיה המכה מכת נפש והרג. זה אדרוש מן החיה , אם לא יהיה ברצוני , לנקמה , כמו הנביא אשר בא אל בית אל (ראה מ"א יג , כד) , והנערים שהתקלסו באלישע הנביא (ראה מ"ב ב , כג , כד); ואמר "ושלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם" (ראה וי' כו , כב). ורבותינו ז"ל פירשו (ב"ר לד , יג): דמכם לנפשותיכם - אם אדם יהרג עצמו , שתהיה נפשו נענשת לעולם הבא. ואמרו: יכול כשאול (ראה ש"א לא , ד)? תלמוד לומר: אך; יכול כחנניה מישאל ועזריה (ראה דנ' ג , יט ואי')? תלמוד לומר: אך. מיד כל חיה אדרשנו - שיתננה ביד חיה אחרת להרגה , או ביד אדם. ואע"פ שאין גמול ועונש לשאר בעלי חיים , אלא לאדם שהוא בעל שכל , בעסק האדם יש להם גמול ועונש , כמו שאמר הנה מיד כל חיה אדרשנו; ונאמר "ושד בהמות יחיתן" (חב' ב , יז); ונאמר בגמול "ולא שבר... החמור" (מ"א יג , כח). ומיד האדם - ואחר כן פירש מיד איש אחיו , כלומר: אם יהרג איש את אחיו - אדרוש נפשו מההורג בעולם הזה או בעולם הבא.

רלב"ג - ביאור המילות:
אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש - רוצה לומר: אם תהרגו קצתכם קצת. מיד כל חיה אדרשנו - פירשו בו המפרשים (רש"י; ראב"ע) , שהשם ידרוש מהחיה אם תהרוג האדם; וזה בלתי נכון , כי הבעלי חיים אינם בעלי שכל , שיהיה ראוי שיענשו על הרע שיעשוהו. וקצת האחרונים פירשו (ראה מש"ת רוצח ב , ג; חזקוני) , שהשם ידרוש מיד האדם , אם יהרג רעהו באמצעות החיה , כאלו תאמר: אם כְּפָתוֹ לפני ארי , וטרפוֹ הארי; והוא יותר נאות , אלא שלא יִשְלַם בו ביאור הנמשך מהפסוק , ושאין לשון הפסוק נאות לזאת הכונה. והנראה לי , כי המ"ם תשמש בכאן שימוש הפוֹעֵל , לא שימוש המקבל; כי המ"ם תשמש שני אלו השמושים בלשונות , וזה שכבר יֵאָמֵר ש'מהכסף נעשה הטבעת' - והנה הכסף הוא המקבל לצורת הטבעת; ויאמר ש'מהאומן יגיע שלימות המלאכה' - והנה האומן הוא הפועֵל למלאכה; וכזה תמצא , שאָמְרוֹ "ודמו מידך אבקש" (יח' ג , יח) - היה שימוש המ"ם בו שימוש המקבל , כי הוא יקבל העונש על זה , כשלא הזהיר הרשע; ואֹמרו "מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי" (יש' א , יב) - היה שימוש המ"ם בו שימוש הפוֹעֵל , כי הם פועלים הרמיסה; ומזה העניין השני נמצאו רבים בדברי הנביאים; וממנו יהיה אָמְרוֹ מיד כל חיה אדרשנו - והרצון בזה: כשיהרגו האנשים קצתם קצת , יקח השם נקמתו מההורג , וידרוש דם ההרוג מיד כל חיה , רוצה לומר , שהוא יסבב שהחיות ימיתוהו , בדרך מה שאמרו ז"ל (כתובות ל , א - ב): אף על פי שארבע מיתות בטלו , דין ארבע מיתות לא בטלו. (חלק שני:) "ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה" (ט , יח - כט).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ואמר להם , שלא יחשבו מפני שהתיר להם הריגת הבעלי חיים , שיוּתר להם הריגתם קצתם את קצת , אבל יענשם השם יתעלה על זה , וישים הפועל להגעת העונש להורג חברו - אחת מהחיות הטורפות , רוצה לומר , שתקום עליו ותהרגהו; או יסבב שאחד מהאנשים יקום על ההורג ויהרגנו בשגגה , וזה יותר נפלא , כי אין טבע אישי המין להרוג קצתם קצת , כמו שימּצא זה באישי המין האחד שיהרגו אישי מין אחר; ויותר נפלא מזה , שכבר ידרוש השם יתעלה הדם מיד איש שהוא אחיו של שופך הדם , וזה יהיה בשיסבב השם שיהרגנו בשגגה. וכל זה אמנם יהיה כשהרג שופך הדם ואין רואה , אבל אם יש עדים , הנה צוה אותם השם יתעלה , שמי שישפֹך דם האדם , ישפך דמו על יד האדם , מדה כנגד מדה; וזה בלי ספק יהיה על יד הדיינים והשופטים , והם ישמעו דברי העדים , ויחקרו אם דבריהם אמתיים , אם לא. ואמנם הסבה אשר חייבה שלא ישווה האדם בזה העניין לשאר הבעלי חיים , הוא היותו נברא בצלם אלהים , מה שאין כן בשאר הבעלי חיים , ולזה יהרג הורגו , והותרה הריגת הבעלי חיים.
ריכוז קישורים