תנ"ך - לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את־ערותה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

לָכֵ֣ן אָשׁ֔וּב וְלָקַחְתִּ֤י דְגָנִי֙ בְּעִתּ֔וֹ וְתִירוֹשִׁ֖י בְּמוֹעֲד֑וֹ וְהִצַּלְתִּי֙ צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י לְכַסּ֖וֹת אֶת־עֶרְוָתָֽהּ: (הושע פרק ב פסוק יא)

טקסט וניקוד:

לָכֵן אָשׁוּב וְלָקַחְתִּי דְגָנִי בְּעִתּוֹ וְתִירוֹשִׁי בְּמוֹעֲדוֹ וְהִצַּלְתִּי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי לְכַסּוֹת אֶת־עֶרְוָתָהּ: (הושע פרק ב פסוק יא)

טקסט בלבד:

לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את־ערותה: (הושע פרק ב פסוק יא)

תיקון קוראים:

לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את־ערותה: (הושע פרק ב פסוק יא)

תרגום יונתן:
בְּכֵין יְתוּב מֵימְרִי לִמלָט עֲבוּרָא בְּעִדָּן אִדְּרֵיהּ וְחַמרָא בִּזמָן מַעֲצַרתֵּיהּ וְאַצֵיל כְּסוּת מֵילָא וּבוּץ דִּיהַבִית לַהּ לְכַסָאָה יָת קְלָנַהּ :

עין המסורה:
צמרי - ב': הו' ב , ז , יא. ופשתי - ב': הו' ב , ז , יא.

מסורה קטנה:
ופשתי - ב'.

רש"י:
בעתו - בעת גמר בישול הפירות. והצלתי ממנה צמרי ופשתי - אשר היה לכסות את ערותה. כל 'הצלה' שבמקרא לשון תרומה והפרשה הוא , ומוכיח עליו "ויצל אלהים את מקנה אביכן" (בנוסחנו: אביכם; בר' לא , ט); "כי כל העושר אשר הציל" (שם , טז).

ר' יוסף קרא:
לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו - משל לאדם שמצוה דבר לאשתו , והיא אינה שומעת לו מפני מאהביה שעגבה עליהן (ע"פ יח' כג , ט); והוא אומר לה: למה עשיתי לך כל טוב , שקישטתי אותך בתכשיטי כסף וזהב ובכלים נאים , ואת עוברת על ציוויִי?! והיא משיבתו: מאהביי נתנו לי כל קישוטים הללו , ואתה לא נתתה לי כלום! והוא אומר לה: מאחר שאמרת כן , לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו , וכל תכשיטים שנתתי לך ובגדים שנתתי לכסות את ערוותך , ואראה מה יתנו לך מאהבייך! כמו כן הקדוש ברוך הוא אומר לכנסת ישראל: את אומרת "אלכה אחרי מאהביי נותני לחמי ומימיי צמרי ופשתי שמני ושיקויי" (לעיל , ז) - הריני לוקח כל מה שנתתי לך: דגני שאני נותן בעתו ותירושי שהייתי נהוג ליתן במועדו. והצלתי - ואפריש. צמרי ופשתי - בגדים שנתתי לך לכסות את ערוותך , ואת נשארת ערומה; דכתיב "ועתה אגלה את נבלותה לעיני מאהביה" (להלן , יב). וכן ביחזקאל הוא אומר "לכן נתתיה ביד מאהביה ביד בני אשור אשר עגבה עליהם. המה גילו את (בנוסחנו ללא 'את') ערוותה בניהן ובנותיהן לקחו" וגו' (ראה יח' כג , ט - י); וכתוב "והפשיטוך את בגדיך... ועזבוך ערום (בנוסחנו: עירֹם) וערייה ונגלה ערוות זנונייך וזמתך ותזנותייך" (שם , כו , כט).

ראב"ע:
לכן. טעם בעתו - שאביא אויביה לקחתו. והצלתי - והפרשתי; וכן כל לשון הצלה. והצלתי צמרי ופשתי - שנתתי לה לכסות את ערותה.

ר' אליעזר מבלגנצי:
ולקחתי דגני בעתו - הוא שאמר למעלה: "הנני סך (בנוסחנו: שך) את דרכך" (פס' ח).

רד"ק:
לכן אשוב - שתדע כי מידי היה לה כל הטוב: דגני בעתו ותירושי במועדו - שאשלח בהם מארה בעת הקציר ובעת הבציר , הפך הברכה שהייתי שולח בהם. וכן בכל מעשה ידיהם אשלח מארה , והמשתכר ישתכר אל צרור נקוב (ע"פ חגי א , ו) , ולא יהיה להם לחם לאכול ובגד ללבוש (ע"פ בר' כח , כ). לכסות את ערותה - הצמר והפשתים שנתתי לה לכסות את ערותה , אציל אותם ממנה. וכן תרגם יונתן: "ואציל כסות מילא ובוץ דיהבית לה לכסאה ית קלנה". ועניין והצלתי - כעניין "אשר הציל אלהים מאבינו" (בר' לא , טז) , עניין ההסרה והשלילה.

ר' יוסף כספי:
דגני ותירושי - והוא הדין ליצהר וכסף וזהב (ראה לעיל , י); וזכר צמרי ופשתי שלא קדם זכרו , רק בלכתה אחר מאהביה (ראה לעיל , ז). וכל אלה השנויים - מליצות ממלאכת השיר , עם שיש בזה הערות למקומות חמורים. ובאור הכל 'אוצר יי'' יבא. לכסות - שהיה לכסות.

ר' ישעיה מטראני:
ולקחתי דגני - שהייתי נותן בעתו , ותירושי - שהייתי נותן במועדו. והצלתי צמרי ופשתי - שהייתי נותן לה לכסות ערותה.
ריכוז קישורים