תנ"ך - כי
זנתה
אמם
הבישה
הורתם
כי
אמרה
אלכה
אחרי
מאהבי
נתני
לחמי
ומימי
צמרי
ופשתי
שמני
ושקויי:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
כִּ֤י
זָֽנְתָה֙
אִמָּ֔ם
הֹבִ֖ישָׁה
הוֹרָתָ֑ם
כִּ֣י
אָמְרָ֗ה
אֵלְכָ֞ה
אַחֲרֵ֤י
מְאַֽהֲבַי֙
נֹתְנֵ֤י
לַחְמִי֙
וּמֵימַ֔י
צַמְרִ֣י
וּפִשְׁתִּ֔י
שַׁמְנִ֖י
וְשִׁקּוּיָֽי:
(הושע פרק ב פסוק ז)
כִּי
זָנְתָה
אִמָּם
הֹבִישָׁה
הוֹרָתָם
כִּי
אָמְרָה
אֵלְכָה
אַחֲרֵי
מְאַהֲבַי
נֹתְנֵי
לַחְמִי
וּמֵימַי
צַמְרִי
וּפִשְׁתִּי
שַׁמְנִי
וְשִׁקּוּיָי:
(הושע פרק ב פסוק ז)
כי
זנתה
אמם
הבישה
הורתם
כי
אמרה
אלכה
אחרי
מאהבי
נתני
לחמי
ומימי
צמרי
ופשתי
שמני
ושקויי:
(הושע פרק ב פסוק ז)
כי
זנתה
אמם
הבישה
הורתם
כי
אמרה
אלכה
אחרי
מאהבי
נתני
לחמי
ומימי
צמרי
ופשתי
שמני
ושקויי:
(הושע פרק ב פסוק ז)
תרגום יונתן:
אֲרֵי
טְעָת
כְּנֵישָׁתְהוֹן
בָּתַר
נְבִיֵי
שִׁקרָא
בְּהִיתוּ
מַלְפֵיהוֹן
דַּהֲוָת
אָמְרָא
אֲהָך
בָּתַר
טָעֲוָת
עַמְמַיָא
רָחֲמַי
מְסַפְּקֵי
מֵיכְלַי
וּמִשׁתַּי
כְּסוּת
מֵילָא
וּבוּץ
מְשַׁח
וְכָל
פַּרנוּסַי
:
עין המסורה:
צמרי
-
ב':
הו'
ב
,
ז
,
יא.
ופשתי
-
ב':
הו'
ב
,
ז
,
יא.
רש"י:
אמם
-
כנסיא
שלהם
(ראה
ת"י).
הובישה
הורתם
-
"בהיתו
מלפיהון"
(ת"י)
-
החכמים
המורים
להם
הוראות
,
בושים
מפני
עמי
הארץ;
אומרים
להם:
"לא
תגנובו"
(וי'
יט
,
יא)
,
והם
גונבים;
לא
תַלוו
בריבית
(ראה
וי'
כה
,
לז)
,
והם
מלווים
(ראה
דב"ר
ב
,
יט).
אחרי
מאהבי
-
בדרכי
האומות
(ראה
שמ"ר
מו
,
ד;
ת"י).
ר' יוסף קרא:
הובישה
הורתם
-
תיבוש
אימם
שהרתה
אותם
בדבר
הזה
שאמרה:
אלכה
אחרי
מאהביי
-
הם
בני
אשור
ומצרים;
כמו
שאמר
למעלה
"ותעגבה
(בנוסחנו:
ותעגב)
על
מאהביה"
(יח'
כג
,
ה).
נותני
לחמי
ומימיי
-
הרבה
דברים
תמצא
שסתומין
בתחילתן
,
ולעולם
תמצא
פתרונן
וחסרונן
כולן
לפי
תשובתן;
וכן
כשהוא
אומר
כאן
נותני
לחמי
ומימיי
-
איני
יודע
מהו
מימיי
,
אבל
לפי
התשובה
שהוא
משיב
למטה
,
"לכן
אשוב
ולקחתי
דגני
בעתו
ותירושי
במועדו"
(פס'
יא)
-
מיכָּן
תִלמוֹד
שאין
מימיי
אלא
תירוש.
וכן
כשהוא
אומר
"שמלה
לך
(בנוסחנו:
לכה)
קצין
תהיה
לנו
והמכשלה
הזאת
תחת
ידיך"
(בנוסחנו:
ידך;
יש'
ג
,
ו):
כשהוא
אומר
"והמכשלה"
-
איני
יודע
מהו
שואל;
אבל
לפי
תשובה
שהנשאל
משיבו:
"ובביתי
אין
לחם
ואין
שמלה"
(שם
,
ז)
-
למדנו
שאין
'מכשלה'
כי
אם
לחם.
ראב"ע:
כי.
הובישה
-
נפשה.
וטעם
מאהבי
-
פועל
יוצא
לשנים
פעולים
,
כי
בקשו
שהייתי
אוהבת
אותם
בעבור
מתנותם.
והאומר
(ראה
ר'
יוסף
קרא)
כי
מימי
הוא
התירוש
,
והביא
ראייה
"ותירושי
במועדו"
(להלן
,
יא)
-
לא
דבר
נכונה
,
כי
"התירוש"
(להלן
,
י)
ו"תירושי"
(להלן
,
יא)
-
כנגד
ושיקויי.
וטעם
מימי
-
כמו
"ואכלכלם
לחם
ומים"
(מ"א
יח
,
יג);
והנביא
אמר:
"לחם
לא
אכלתי
ומים
לא
שתיתי"
(דב'
ט
,
ט);
"ומים
בכסף
תתן
לי"
(דב'
ב
,
כח).
ר' אליעזר מבלגנצי:
כי
זנתה
אמם
-
תחתיי.
ואף
אלי
לא
היתה
אלא
דרך
זנות
,
שכשם
שהיתה
נבעלת
לי
היתה
נבעלת
לאחרים.
כי
אמרה
-
ולא
שהיתה
חסירה
אצלי
כלום;
אלא
טובתי
שהייתי
מטיב
לה
היתה
תולה
באחרים
,
ולכך
מזנה
אחריהם.
רד"ק:
כי
זנתה
אמם
הובישה
הורתם
-
תרגם
יונתן:
"ארי
טעת
כנישתהון
בתר
נביי
שקרא
בהיתו
מלכיהון".
אחרי
מאהבי
-
אשור
ומצרים
,
שהיה
לישראל
ברית
עמהם
ומצילים
אותם
מאויביהם
והיו
הולכים
בטח
בשוחד
שהיו
נותנין
להם.
וכיון
שהיו
בשלום
בבריתם
עמהם
-
כאלו
הם
מספיקים
צרכם
,
כי
בעזרתם
היו
עובדים
אדמתם
והולכים
מארץ
אל
ארץ
בשלום;
וזהו
לחמי
ומימי
צמרי
ופשתי
שמני
ושקויי.
ומה
שאמר
הובישה
-
יש
לה
להִכלם
ממעשיה
וממאהביה
שבטחה
בהם
,
כי
לא
יועילו
לה
בעת
צרתה.
ואדני
אבי
ז"ל
פירש
אחרי
מאהבי
-
השמש
והירח
והכוכבים
שהיו
עובדים
להם;
וכוונתם
היתה
כי
הם
היו
נותנים
מזונם
וספוקם
,
כמו
שאמרו
"ומן
אז
חדלנו
לקטר
למלאכת
(בנוסחנו:
למלכת)
השמים
והסך
לה
נסכים
חסרנו
כל
ובחרב
וברעב
תמנו"
(יר'
מד
,
יח).
ושקויי
-
היין
ושאר
המשקים.
ויונתן
תרגם:
"איהך
בתר
עממיא
רחמאי
מספקי
מכלאי
ומשתאי
כסות
מילא
ובוץ
משח
וכל
פרנוסי".
ר' יוסף כספי:
מאהבי
-
היותר
חזקים
באהבתה
,
כי
זה
הוא
ענין
פעל
'הדגוש'
,
כמו
שאמרנו
במקום
מיוחד
לזה.
ולכן
זכר
כאן
כי
היא
הלכה
אחרי
אלו
,
כי
בטחה
בם
יותר.
ר' ישעיה מטראני:
הובישה
הורתם
-
שם
התואר
הוא.
שם
ההריון
-
'הורָה'
,
וצריך
ה"א
הנקבה
,
בעבור
זה
אמר:
הורתם;
ו'עושֶה'
-
'עושָה'
צריך
הה"א
הנקבה
,
וכן
'יפָה'
,
'רועָה'
-
כולן
חסירין
ה"א
הנקבה.
צמרי
ושמני
-
בפתח
,
כמו
'כַּספי'
מן
'כסף';
ולא
בא
בחרק
כמו
מן
'ספר'
-
'סִפרי'
,
כמו
מן
'קבר'
-
'קִברי'.
ו'שיקוי'
-
הוא
לקוח
מן
'שִיקָּה'
,
'הדגוש'
,
כמו
'כיסוי'
מן
'כִּסָּה'
,
'ציוי'
מן
'צִוָּה'.