תנ"ך - אוי להם כי־נדדו ממני שד להם כי־פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

א֤וֹי לָהֶם֙ כִּֽי־נָדֲד֣וּ מִמֶּ֔נִּי שֹׁ֥ד לָהֶ֖ם כִּי־פָ֣שְׁעוּ בִ֑י וְאָנֹכִ֣י אֶפְדֵּ֔ם וְהֵ֕מָּה דִּבְּר֥וּ עָלַ֖י כְּזָבִֽים: (הושע פרק ז פסוק יג)

טקסט וניקוד:

אוֹי לָהֶם כִּי־נָדֲדוּ מִמֶּנִּי שֹׁד לָהֶם כִּי־פָשְׁעוּ בִי וְאָנֹכִי אֶפְדֵּם וְהֵמָּה דִּבְּרוּ עָלַי כְּזָבִים: (הושע פרק ז פסוק יג)

טקסט בלבד:

אוי להם כי־נדדו ממני שד להם כי־פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים: (הושע פרק ז פסוק יג)

תיקון קוראים:

אוי להם כי־נדדו ממני שד להם כי־פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים: (הושע פרק ז פסוק יג)

תרגום יונתן:
וָי לְהוֹן אֲרֵי אִתרַחַקוּ מִדַּחלְתִי בָּזוֹזִין אַיתִי עֲלֵיהוֹן אֲרֵי מְרַדוּ בְמֵימְרִי וַאֲנָא הֲוֵיתִי פָרִיק לְהוֹן וְאִנוּן מְמַלְלִין קֳדָמַי כַּדבִּין :

עין המסורה:
אפדם - ב': הו' ז , יג; יג , יד.

מסורה קטנה:
אפדם - ב'.

רש"י:
ואנכי אפדם - אני הייתי חפץ לפדותם מרעה אשר הם בה , והם דברו עלי כזבים; אמרו אל ירמיהו: "שקר אתה מדבר לא שלחך יי'... לאמר לא תבאו מצרים" (יר' מג , ב).

ר' יוסף קרא:
כי נדדו ממני - שילכו בגלות. ואנכי אפדם - כשהייתי רוצה לפדותם מצרתם ולמחול להם עוונותם , כמה דאת אמר בפרשה "אם שוב תשובו (בנוסחנו: תשבו) בארץ הזאת ובניתי אתכם ולא אהרוס ונטעתי אתכם ולא אתוש כי ניחמתי על (בנוסחנו: אל) הרעה אשר עשיתי לכם. אל תיראו מפני מלך בבל... כי אתכם אני להושיע... ולהציל אתכם מידו" (יר' מב , י - יא). והמה דברו עלי כזבים - כמה דאמר בפרשה עצמה "ויהי ככלות ירמיהו לדבר אל כל העם את כל דברי יי' אלהיהם אשר שלחו (בנוסחנו נוסף: יי' אלהיהם) אליהם" וגו' , "ויאמר עזריה בן הושעיה ויוחנן בן קרח וכל האנשים הזדים אומרים אל ירמיהו שקר אתה מדבר לא שלחך יי' אלהינו לאמר לא תבואו מצרים לגור שם" (יר' מג , א - ב).

ראב"ע:
אוי. טעם נדרו - בעבור שהיו בורחים , שוד יבא עליהם. ואנכי בלבי ומחשבתי לפדותם , והם היו אומרים כי כל לבי להרע להם.

ר' אליעזר מבלגנצי:
אוי להם כי נדדו ורחקו ממני - ובקשו תשועת אדם. ואני הייתי פודה אותם מעולם , והמה דברו עלי כזבים - לאמר: "שוא עבד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו" (מל' ג , יד); הפר בריתו אתנו ואינו מושיענו. ואומרים: "כל עשה רע טוב בעיני יי' ובהם הוא חפץ" (מל' ב , יז); ואני , מה שלא הושעתִם - לפי שרעים וחטאים הם.

רד"ק:
אוי להם כי נדדו ממני - מעבודת בית מקדשי לעבוד עגלים , וזהו פשע ומרד בי. ואנכי אפדם - היה בלבי לפדותם מצרותם , אבל המה דברו עלי כזבים , כאשר אומר "ויחפאו בני ישראל" (מ"ב יז , ט) - שאומרים שאיני יודע ומשגיח במעשיהם אם יעשו טוב ואם רע; לפיכך לא השגחתי עליהם והסתרתי פני מהם והיה לאכול (ראה דב' לא , יז).

ר' יוסף כספי:
אוי להם כי נדדו ממני - זה נמשך עם מה שקדם "מצרים קראו אשור הלכו" (לעיל , יא) , כי זה היה עקר כל נפילת עמנו; כמו שאמר ירמיה "ואת למדת אותם... אלופים לראש" (יג , כא). וזה סוד גדול , והכל 'אוצר יי'' יבא. ואנכי אפדם - הטעם: על היות זה הענין מאתו יתעלה להם יום יום; כלומר: ואני פודה אותם תמיד מצרות , ואף עם זה הנה המה מדברים עלי כזבים; כטעם "ויחפאו בני ישראל על יי' דברים אשר לא כן" (ראה מ"ב יז , ט). כל שכן שיתחננו אלי בשפתם ולא כן בלבם , כמו שיפרש:

ר' ישעיה מטראני:
ואנכי אפדם - הייתי תדיר פודה אותם , והמה דברו... כזבים - כי לא הוא פודה אותנו , אלא הבעל.
ריכוז קישורים