תנ"ך - יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את־לצצים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

י֣וֹם מַלְכֵּ֔נוּ הֶחֱל֥וּ שָׂרִ֖ים חֲמַ֣ת מִיָּ֑יִן מָשַׁ֥ךְ יָד֖וֹ אֶת־לֹצֲצִֽים: (הושע פרק ז פסוק ה)

טקסט וניקוד:

יוֹם מַלְכֵּנוּ הֶחֱלוּ שָׂרִים חֲמַת מִיָּיִן מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת־לֹצֲצִים: (הושע פרק ז פסוק ה)

טקסט בלבד:

יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את־לצצים: (הושע פרק ז פסוק ה)

תיקון קוראים:

יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את־לצצים: (הושע פרק ז פסוק ה)

תרגום יונתן:
יוֹמָא דְמַנִיאוּ עֲלֵיהוֹן מַלכְּהוֹן שָׁרִיאוּ רַברְבַיָא לְמִשׁתֵּי עִמֵיהּ חֲמַר נְגַד לִידֵיהּ סִיעַת שַׁקָרִין :

מסורה קטנה:
לצצים - ל'.

רש"י:
יום מלכנו - יום שאנו ממליכים את מלכינו. החלו שרים - נעשו שרינו חולים. חמת מיין - מחום היין הבוער בם. והמלך מושך ידו מן הטובים והכשרים , להתחבר את מלוצצים (ראה ירוש' ע"ז א , א [לט , א - ב]).

ר' יוסף קרא:
יום מלכינו (בנוסחנו: מלכנו) החלו שרים חמת מיין - יום שמינו עליהם מלכם ירבעם , החלו שריו לחמם לבם משיכרות היין. משך ידו את לוצצים - אותו היום שהמליכוהו עליהם: "ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד. אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית יי' בירושלם ושב לב העם הזה אל אדניהם... והרגוני ושבו אל רחבעם מלך יהודה" (מ"א יב , כו - כז) - לפי שיעלו לירושלם ויראו שם את רחבעם המלך ויראו שם את בית המקדש , מיד "ושב לב העם הזה אל אדוניהם" , לפי שאין לו בית המקדש שיבואו שם לֵירָאות. ורבותינו פירשו (ראה יומא כה , א): לפי שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד , וזה ירבעם , שהוא מלך ישראל - כשיראו אותו שאינו חשוב כרחבעם , שרחבעם יושב וירבעם עומד , מיד "ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם". מה עשה אותו רשע? מיד וילך "ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלם הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. וישם את האחד בביתאל (בנוסחנו: בבית - אל) ואת האחד נתן בדן" (מ"א יב , כח - כט) , ואמר להם לישראל: כשאתם עולים לירושלם , אתם עומדים צפופים ודחוקים מרוב עם שבבית המקדש , שאינו מחזיק את כולם; אבל אני בניתי לכם שני מקדשות כדי שתעמדו ברווחה , ואין זה דוחק את זה; מי שאינו יכול לעמוד בדן יעמד בביתאל. בערב באו אצלו ואמרו לו: פלחין לצלמך , אמר להון: איתון לצפרא; ולצפרא אתן , אמר להו: תיפלחון לצלמי? אמרו ליה: ניפלח. אמר: מיסתפינא מסנהדרין דילכון , אמרו ליה: ניקטלינון; אזלו וקטלו להון; הדא הוא דכתיב "ואכלו את שופטיהם" (להלן , ז). מיד הלך ומשך בידו כל ליצני הדור עמו; הושיב צדיק אצל רשע; אמר להון לצדיקים: מאן דרא טבא? אמרין ליה: דרא דמדברא הוו חביבין ליה , דלהון יהב אורייתא. אמר להון: לא פלחין לצלמוי דעגלא ולא איתפרע מנהון? אמרו ליה: משום דהוו חביבין קדמוהי אישתבק להון; אמר להון: חשי , דאף אנא אעביד הכי; הדא הוא דכתיב: משך ידו את לוצצים. בתלמוד ירושלמי (ע"ז א , א [לט , ב]).

ראב"ע:
יום שימליכו מלכם , שיקרא אותו היום: יום מלכינו , ישכירוהו ביין , אז ימשך ידו עם הלוצצים. וזאת המלה - מפועלי הכפל שהוא 'לצץ'. ואילו היתה 'מלוצצים' , היתה מהפעלים שהם עלומי העי"ן מגזרת 'לץ' , ששרשו 'ליץ'. על כן הוא מכפולי הלמ"ד. על כן "תופפות" (תה' סח , כו) ו"מתופפות" (נח' ב , ח) - שנים שרשים. ומלת החלו - מנחי הלמ"ד , כמו 'הראו'. ומלכינו הוא הפעול , והשרים הם הפועלים: החלו שרים את המלך מן השכרות; וכמהו "מחלה לב" (מש' יג , יב) - פועלת: מחלה את הלב; מהבניין 'הנוסף' שהוא הֶחֱלָה. וטעם חמת מיין - בחסרון בי"ת: בחמת מלא מיין; ופירושו - כמו "מן החמת" (בר' כא , טו). ונסמך ככה , כמו דלת: "וסגור דלתך בעדך" (יש' כו , כ). והעד: "מספח חמתך ואף שכר" (חב' ב , טו) , שהוא כטעם הזה.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
יום מלכינו החלו שרים - פירוש: יום שישימו המלך , יחלו השרים לשתות ביין. משך ידו את לוצצים - פירוש: וגם המלך משך ידו להתלוצץ עמהם. חמת מיין - כמו "ותקח (לפנינו: ויקח) לחם וחמת מים" (בר' כא , יד).

ר' אליעזר מבלגנצי:
יום מלכנו - שיש למלך יום מועד לשפוט מישרים (ע"פ תה' עה , ג) בין איש לרעהו , והיה לו ולשריו לישב על המשפט (ע"פ יש' כח , ו) לשפוט את העם. אז החלו שרים - אז הם כבדים וחולים חמת מיין , ויחגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע (ע"פ תה' קז , כז); גם המלך משך ידו , להיות את לוצצים ולהשתכר עמם.

רד"ק:
יום מלכנו - יום שהיו ממליכים מלך , שהיו קוראים אותו הם: יום מלכנו. מה היה עסק השרים עמו? - לא לדבר בעניין גבורה ונצוח האויבים ולהעמיד משפט , כמו שהוא חק מלך בן חורין (ע"פ קה' י , יז); אלא מה היה עסקם? באכילה ושתייה , עד שהחלו המלך מרוב שתות היין; זהו חמת מיין - שהיה זה בא בנודו שליין וזה בא בנודו , ומשקים המלך עד שמחלים אותו; והוא עם רוב השתיה משך ידו את לוצצים ומתלוצץ עמהם. וכתב אדני אבי ז"ל: בתחלה קראם 'שרים' , קודם שיִשְׁכרו , ואחר כן קראם 'לוצצים'. חמת - מן "ותמלא את החמת מים" (בר' כא , יט) , אלא שהוא משקל אחר. ולוצצים - תואר בשקל "ונוצצים כעין נחשת קלל" (יח' א , ז).

ר' יוסף כספי:
מלכנו - דברי הנביא זה על עצמו ועל העם , כי כָּהֵמה היה ירבעם בן נבט וזולתו , גם מלכּוֹ , בכלל העם. וענין החלו - מ"חולי" (דב' ז , טו). וטעם חמת - כמו "חמת תנינים יינם" (דב' לב , לג); "כוס היין החמה" (יר' כה , טו); וזה , כי היין החי הרב כמו סם המות. וסִפר הנביא מנהגם , כי ביום שהיו מקימים מלך חדש , והראש - ירבעם בן נבט , היו השרים חולים מרוב היין ששתו , כי העם היו שולחים איש איש אשישות יין. וגם המלך עצמו משך עצמו זה עם לוצצים ולצים , כמנהג על היין; כטעם "לץ היין" (מש' כ , א).

ר' ישעיה מטראני:
יום מלכינו - כשמעמידים עליהם מלך אינם עומדים ביישוב הדעת לישב המלוכה ולתקן תיקונים הגונים , אלא החלו שרים - לשון התחלה הוא , כמו "החילותי (בנוסחנו: הֶחֱלֵיתי) הכותך" (מי' ו , יג): התחילו לעלות חמת מן היין - שהיו משתכרין מן היין , וגם המלך משך ידו את לוצצים. וחמת - כמו 'חֵמָה'; ודומה לו "עזרת מצר" (תה' ס , יג).
ריכוז קישורים