תנ"ך - אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם־שיבה זרקה בו והוא לא ידע:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אָכְל֤וּ זָרִים֙ כֹּח֔וֹ וְה֖וּא לֹ֣א יָדָ֑ע גַּם־שֵׂיבָה֙ זָ֣רְקָה בּ֔וֹ וְה֖וּא לֹ֥א יָדָֽע: (הושע פרק ז פסוק ט)

טקסט וניקוד:

אָכְלוּ זָרִים כֹּחוֹ וְהוּא לֹא יָדָע גַּם־שֵׂיבָה זָרְקָה בּוֹ וְהוּא לֹא יָדָע: (הושע פרק ז פסוק ט)

טקסט בלבד:

אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם־שיבה זרקה בו והוא לא ידע: (הושע פרק ז פסוק ט)

תיקון קוראים:

אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם־שיבה זרקה בו והוא לא ידע: (הושע פרק ז פסוק ט)

תרגום יונתן:
בַּזוּ עַמְמַיָא נְכסֵיהוֹן וְאִנוּן לָא יָדְעִין אַף חַלשׁוּתָא מְטֵיתִנוּן וְאִנוּן לָא מִסתַּכְּלִין :

עין המסורה:
והוא - ז' פסוקים 'והוא והוא': שו' יז , ז; מ"א ב , ח; יט , יט; יש' ח , יג; הו' ז , ט; זכ' ו , יג; דה"א ב , כא.

מסורה קטנה:
זרקה - ל'.

רש"י:
והוא לא ידע - לא שם אל לבו שאכלוהו מלכי ארם בימי יהואחז , שנאמר "כי לא השאיר ליהואחז עם" וגו' , "וישימם כעפר לדוש" (מ"ב יג , ז). ואע"פ כן לא חזר ירבעם בנו מרעת אביו. גם שיבה זרקה בו... - תירגם יונתן: "אף חלשותא מטיתנון ואינון לא מסתכלין".

ר' יוסף קרא:
והוא לא ידע - ואע"פ כן הוא לא ידע את יי'. גם שיבה זרקה בו - גם חלשוּת נזרקה בו , שלא יכול לעמוד לפני האויבים; ועל כל זאת לא ידע את יי'.

ראב"ע:
אכלו - הטעם: על השחד שהיו נותנים לאשור ולמצרים , כאשר כתוב על המלכים (ראה מ"ב טו , יט; יז , ד). וטעם גם שיבה - שנחלש כחם ואבד הונם. זרקה בו - התולדת זרקה בו שיבה , שהשיבה תבא מתולדת האדם.

ר' אליעזר מבלגנצי:
כן אכלו זרים כחו - לתיאבון , ואכלוהו ויכלוהו (ע"פ יר' י , כה) , והוא לא ידע - ולא הרגיש לשוב אלי. גם שיבה - וחלשות ותשות כח נזרקה בו לפני אויביו , והוא לא הרגיש שמאתי הוא , על שחוטא לפני.

רד"ק:
אכלו זרים כחו - כמו שכתוב בספר מלכים (ראה מ"ב יג , ז; יז , כ). והוא לא ידע - לא ידע כי בעוונו בא לו כל זה , ולא שב מרשעו. גם שיבה זרקה בו - כי האדם ישוב מדרך הרע בימי זקנתו , כי יראה כי אפס כוחו והולך בדרך כל הארץ (ע"פ יהו' כג , יד) , וישוב טרם מותו. ודִמה אריכות הצרה להם זמן רב לימי הזקנה , ואמר: גם באחרונה , בימי פקח והושע בן אלה (ראה מ"ב טו , ל , לז; יז) שהיו בסוף ימיהם , כאדם שזרקה בו שיבה - אע"פ כן לא ידעו ולא שבו מדרכם הרעה. זרקה בו - פועל עומד; כאילו אמר 'נזרקה בו'. והחכם רבי אברהם אבן עזרא פירש: זרקה בו התולדת. ויונתן תרגם: "אף חלישותא מטיתנון ואינון לא מסתכלין".

ר' יוסף כספי:
והוא לא ידע - לא הכיר , גם לא זכר. גם שיבה זרקה בו - כי ראוי לזקן שימָנע מחטאת נעורים , כטעם "ונהמת באחריתך" (מש' ה , יא). ואמר זרקה על השיבה - לבון השערות; כי כן יסדו מיסדי לשון העברי , שהיו חכמים בטבע המציאות כלו וידעו כי לבון השערות - מתגבורת לחות מימיי , כטעם 'לא זרק עליו מים' (ראה במ' יט , יג). וכבר הודעתיך (ראה מ"כ ב ע' 15 ) , כי כל חכמת הטבע הוא בלשונינו ובפרט בספרי הקדש שלנו , כמו שהמשלתי בשם 'לחם' וזולתו לאין מספר. ואלו ענינים בתכלית הדקות , ובאור הכלל 'אוצר יי'' יבא.

ר' ישעיה מטראני:
כך אכלו זרים כחו והוא לא ידע - לומר: למה אירעוני אלה? כי אם מעוונותיי!
ריכוז קישורים