תנ"ך - יתר
הגזם
אכל
הארבה
ויתר
הארבה
אכל
הילק
ויתר
הילק
אכל
החסיל:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
יֶ֤תֶר
הַגָּזָם֙
אָכַ֣ל
הָאַרְבֶּ֔ה
וְיֶ֥תֶר
הָאַרְבֶּ֖ה
אָכַ֣ל
הַיָּ֑לֶק
וְיֶ֣תֶר
הַיֶּ֔לֶק
אָכַ֖ל
הֶחָסִֽיל:
(יואל פרק א פסוק ד)
יֶתֶר
הַגָּזָם
אָכַל
הָאַרְבֶּה
וְיֶתֶר
הָאַרְבֶּה
אָכַל
הַיָּלֶק
וְיֶתֶר
הַיֶּלֶק
אָכַל
הֶחָסִיל:
(יואל פרק א פסוק ד)
יתר
הגזם
אכל
הארבה
ויתר
הארבה
אכל
הילק
ויתר
הילק
אכל
החסיל:
(יואל פרק א פסוק ד)
יתר
הגזם
אכל
הארבה
ויתר
הארבה
אכל
הילק
ויתר
הילק
אכל
החסיל:
(יואל פרק א פסוק ד)
תרגום יונתן:
מוֹתַר
זַחלָא
אֲכַל
גּוֹבָא
וּמוֹתַר
גּוֹבָא
אֲכַל
פַּרחָא
וּמוֹתַר
פַּרחָא
אֲכַל
שָׁמוֹטָא
:
רש"י:
יתר
הגזם
וגו'
-
גזם
,
ארבה
,
ילק
וחסיל
-
מיני
גובאי
(ראה
נח'
ג
,
יז)
הם.
ונתנבא
עליהם
שיבאו
,
ובאו
באותן
הימים
וכלו
ירק
השדה
ופרי
העץ.
ר' יוסף קרא:
יתר
הגזם
אכל
הארבה
-
על
אותו
רעב
שהיה
שבע
שנים
,
שמפרש
בספר
מלכים:
"ואלישע
דבר
אל
האשה
אשר
החיה
את
בנה
לאמר
קומי
ולכי
את
וביתך
וגורי
באשר
תגורי
כי
קרא
יי'
לרעב
וגם
בא
אל
הארץ
שבע
שנים"
(מ"ב
ח
,
א).
ומצינו
ב'הלכות
גדולות'
(ה"ג
עו)
שאילו
שלשה
נביאים
נתנבאו
בפרק
אחד
בימי
בעשא:
יואל
,
נחום
וחבקוק.
חסיל
-
פתרון:
דמחסר
וכלה
(ראה
ירוש'
תענית
ג
,
ו
[סו
,
ד]);
שאינו
משאיר
כלום.
ראב"ע:
יתר.
הגזם
-
יבא
תחלה.
אמר
יפת
,
כי
גזם
כמו
'גוזז'
,
והמ"ם
-
כמו
'חנם'
,
'ריקם';
וילק
-
ש"ילוק
בלשונו"
(שו'
ז
,
ה)
,
וחסל
-
כורת
,
כמו
"יחסלנו"
(דב'
כח
,
לח).
ר' אליעזר מבלגנצי:
יתר
הגזם
-
ארבעה
מיני
חגב
מונה
כאן
,
רמז
לארבע
מלכיות
שכלם
באו
בזה
אחר
זה
,
ומה
ששייר
זה
כלה
זה.
וחוזר
לפרש
אכילתם
וכליונם
דרך
משל
,
כדרך
שהתחיל
במיני
חגב
שאוכלים
פרי
הארץ.
רד"ק:
יתר
הגזם
-
מה
שהותיר
הגזם
בשנה
ראשונה
אכל
הארבה
בשנה
שנייה;
כי
לא
באו
ארבעת
המינים
בשנה
אחת
,
אלא
זה
אחר
זה
בארבע
שנים.
וכן
אמר
"ושלמתי
לכם
את
השנים"
וגו'
(יואל
ב
,
כה).
יש
אומרים
(ראה
ראב"ע):
נקרא
'גזם'
על
שם
שגוזז
התבואה
,
ו'ארבה'
לפי
שהָרַב
שבמינין
,
ו'ילק'
לפי
שהוא
כלוקק
ולוחך
העשב
,
ו'חסיל'
לפי
שהוא
כורת
הכל
,
מן
"יחסלנו
הארבה"
(דב'
כח
,
לח).
ויונתן
תרגם:
"מותר
זחלא
אכל
גובא
ומותר
גובא
אכל
פרחא
ומותר
פרחא
אכל
שמוטא".