תנ"ך - יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

יֶ֤תֶר הַגָּזָם֙ אָכַ֣ל הָאַרְבֶּ֔ה וְיֶ֥תֶר הָאַרְבֶּ֖ה אָכַ֣ל הַיָּ֑לֶק וְיֶ֣תֶר הַיֶּ֔לֶק אָכַ֖ל הֶחָסִֽיל: (יואל פרק א פסוק ד)

טקסט וניקוד:

יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל: (יואל פרק א פסוק ד)

טקסט בלבד:

יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל: (יואל פרק א פסוק ד)

תיקון קוראים:

יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל: (יואל פרק א פסוק ד)

תרגום יונתן:
מוֹתַר זַחלָא אֲכַל גּוֹבָא וּמוֹתַר גּוֹבָא אֲכַל פַּרחָא וּמוֹתַר פַּרחָא אֲכַל שָׁמוֹטָא :

מסורה קטנה:
יתר - ל' רא' פס'.

רש"י:
יתר הגזם וגו' - גזם , ארבה , ילק וחסיל - מיני גובאי (ראה נח' ג , יז) הם. ונתנבא עליהם שיבאו , ובאו באותן הימים וכלו ירק השדה ופרי העץ.

ר' יוסף קרא:
יתר הגזם אכל הארבה - על אותו רעב שהיה שבע שנים , שמפרש בספר מלכים: "ואלישע דבר אל האשה אשר החיה את בנה לאמר קומי ולכי את וביתך וגורי באשר תגורי כי קרא יי' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים" (מ"ב ח , א). ומצינו ב'הלכות גדולות' (ה"ג עו) שאילו שלשה נביאים נתנבאו בפרק אחד בימי בעשא: יואל , נחום וחבקוק. חסיל - פתרון: דמחסר וכלה (ראה ירוש' תענית ג , ו [סו , ד]); שאינו משאיר כלום.

ראב"ע:
יתר. הגזם - יבא תחלה. אמר יפת , כי גזם כמו 'גוזז' , והמ"ם - כמו 'חנם' , 'ריקם'; וילק - ש"ילוק בלשונו" (שו' ז , ה) , וחסל - כורת , כמו "יחסלנו" (דב' כח , לח).

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
יתר הגזם אכל הארבה. גזם וארבה וילק וחסיל - הכל מין ארבה הוא.

ר' אליעזר מבלגנצי:
יתר הגזם - ארבעה מיני חגב מונה כאן , רמז לארבע מלכיות שכלם באו בזה אחר זה , ומה ששייר זה כלה זה. וחוזר לפרש אכילתם וכליונם דרך משל , כדרך שהתחיל במיני חגב שאוכלים פרי הארץ.

רד"ק:
יתר הגזם - מה שהותיר הגזם בשנה ראשונה אכל הארבה בשנה שנייה; כי לא באו ארבעת המינים בשנה אחת , אלא זה אחר זה בארבע שנים. וכן אמר "ושלמתי לכם את השנים" וגו' (יואל ב , כה). יש אומרים (ראה ראב"ע): נקרא 'גזם' על שם שגוזז התבואה , ו'ארבה' לפי שהָרַב שבמינין , ו'ילק' לפי שהוא כלוקק ולוחך העשב , ו'חסיל' לפי שהוא כורת הכל , מן "יחסלנו הארבה" (דב' כח , לח). ויונתן תרגם: "מותר זחלא אכל גובא ומותר גובא אכל פרחא ומותר פרחא אכל שמוטא".
ריכוז קישורים