תנ"ך - וקרעו לבבכם ואל־בגדיכם ושובו אל־ה' אלהיכם כי־חנון ורחום הוא ארך אפים ורב־חסד ונחם על־הרעה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְקִרְע֤וּ לְבַבְכֶם֙ וְאַל־בִּגְדֵיכֶ֔ם וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם כִּֽי־חַנּ֤וּן וְרַחוּם֙ ה֔וּא אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָרָעָֽה: (יואל פרק ב פסוק יג)

טקסט וניקוד:

וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל־בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כִּי־חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד וְנִחָם עַל־הָרָעָה: (יואל פרק ב פסוק יג)

טקסט בלבד:

וקרעו לבבכם ואל־בגדיכם ושובו אל־ה' אלהיכם כי־חנון ורחום הוא ארך אפים ורב־חסד ונחם על־הרעה: (יואל פרק ב פסוק יג)

תיקון קוראים:

וקרעו לבבכם ואל־בגדיכם ושובו אל־יהוה אלהיכם כי־חנון ורחום הוא ארך אפים ורב־חסד ונחם על־הרעה: (יואל פרק ב פסוק יג)

תרגום יונתן:
וְאַעדּוֹ רְשַׁע לִבְּכוֹן וְלָא בְּבִזוּע לְבוּשֵׁיכוֹן וְתוּבוּ לְפֻלחָנָא דַייָ אֱלָהֲכוֹן אֲרֵי חַנָנָא וְרַחמָנָא הוּא מַרחֵיק רְגַז וּמַסגֵּי לְמֶעֱבַד טָבוָן וּמתִיב מֵימְרֵיהּ מִלְאֵיתָאָה בִישָׁא :

רש"י:
ואל בגדיכם - כי אינו חש לקריעת בגדיכם. דבר אחר: קרעו לבבכם , ואל תצטרכו לקרוע בגדיכם מחמת אבל (ראה פר"כ כד , יא). ונחם על הרעה - נהפך למחשבה אחרת. [כמו "וינחם יי' כי עשה את האדם" (בר' ו , ו); וכן "וינחם יי' על הרעה" (שמ' לב , יד); וכן "ניחמתי כי המלכתי את שאול" (ש"א טו , יא); וכן "כי ניחמתי" (בר' ו , ז); וכולן לשון מחשבה אחרת: "מי יודע ישוב וניחם" (להלן , יד).]

ראב"ע:
וקרעו - ככה היה מנהגם בבא עליהם רעה , לקרוע בגדיהם; כמו "ויקרע [יעקב] שמלותיו" (בר' לז , לד); וככה בדברי דוד (ראה ש"ב א , יא). ו'קריעת הלב' - כדרך "ומלתם את ערלת לבבכם" (דב' י , טז); וכתוב "ואקרע סגור לבם" (הו' יג , ח). והנה הטעם: 'להסיר' מכסה הלב , 'לקרעו' , כי הוא ימנע שלא יבין הלב. והנה הטעם: שיבין האמת , ובעבור זה כתוב "כל ערום יעשה בדעת" (מש' יג , טז). ונחם - שם התאר; ולולי אות הגרון , היה העי"ן דגוש להתבלע הנו"ן.

ר' אליעזר מבלגנצי:
ואל בגדיכם - כי מה חפץ בקריעת בגדים , אם אין הלב נשבר והנפש נשפכת (ע"פ ש"א א , טו)? ונחם על הרעה - ולפיכך , מי שיודע בעצמו עון , ישוב ונחם ממעשיו הרעים; וישוב גם המקום ונחם על הרעה , והשאיר המקום אחריו ברכה ומנחה ונסך , ולא ישחית הכל. ומה היא הברכה? כענין "ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו" (יש' סה , ח); שכל דבר שאדם חדל להשחית יש בו ברכה. וכאן יש בו ברכה מנחה ונסך ליי' , ועליה יניח ולא ישחית; כי אז יחפץ מנחתם ונסכיהם כאשר ישובו , ואז הוא ברכה. ואם לא ישובו , אין לו חפץ בהם ואינם ברכה.

רד"ק:
וקרעו לבבכם ואל בגדיכם - אם תקרעו לבבכם ותסירו ממנו כל מחשבה רעה , אינכם צריכים לקרוע בגדיכם , כמו שאדם קורע בגדו על הצרה ועל הצער. כי חנון ורחום הוא - כן מדותיו כמו שכתוב בתורה (שמ' לד , ו) , ונחם על הרעה לשבים; וכן כתוב "וינחם יי' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו" (שמ' לב , יד).

ר' יוסף כספי:
וגם עתה - אע"פ שיעדתי לכם לעתיד זאת הגזרה במוחלט. ונתן טעם לזה: מי יודע ישוב וניחם. ובאור כלל זה 'אוצר יי'' יבא. גם הפליג המורה על סוד אחר (?) , באומרו: והשאיר אחריו ברכה , וגם זה 'אוצר יי'' יבא. וגם יפליג עוד באומרו שכן עשו , רוצה לומר , שהתפללו והתענו , והשם שמע תפלתם: "ויקנא יי'" וכו' , "ויען יי'" וכו' , "ואת הצפוני ארחיק" וכו' (להלן , יח - כ); וכן "ובני ציון" וכו' , וכן "ושלמתי לכם את השנים" וכו' , "ולא יבושו עמי לעולם" (להלן , כג , כה , כו). ואלו ענינים רבים חלוקים , ובאור הכל 'אוצר יי'' יבא.
ריכוז קישורים