תנ"ך - ועל־בגדים חבלים יטו אצל כל־מזבח ויין ענושים ישתו בית אלהיהם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְעַל־בְּגָדִ֤ים חֲבֻלִים֙ יַטּ֔וּ אֵ֖צֶל כָּל־מִזְבֵּ֑חַ וְיֵ֤ין עֲנוּשִׁים֙ יִשְׁתּ֔וּ בֵּ֖ית אֱלֹהֵיהֶֽם: (עמוס פרק ב פסוק ח)

טקסט וניקוד:

וְעַל־בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ אֵצֶל כָּל־מִזְבֵּחַ וְיֵין עֲנוּשִׁים יִשְׁתּוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם: (עמוס פרק ב פסוק ח)

טקסט בלבד:

ועל־בגדים חבלים יטו אצל כל־מזבח ויין ענושים ישתו בית אלהיהם: (עמוס פרק ב פסוק ח)

תיקון קוראים:

ועל־בגדים חבלים יטו אצל כל־מזבח ויין ענושים ישתו בית אלהיהם: (עמוס פרק ב פסוק ח)

תרגום יונתן:
וְעַל שְׁוָיִין דְּמִשׁכּוֹן מַסחֲרִין בִּסטַר כָּל אֵיגוֹרֵיהוֹן וַחֲמַר אֻנסָא שָׁתַן בֵּית טָעֲוָתְהוֹן :

מסורה קטנה:
חבלים - ל' וחס'; ענושים - ל'.

רש"י:
ועל בגדים חבולים יטו - תירגם יונתן: "ועל שיווין דמשכון מסחרין" - זוקפין מלוות על העניים וממשכנין אותן , ועושין את בגדיהם מצעות ומסבין עליהם [בהטייה] בעת סעודתם בבית אלהיהם , [ב בית עבודה זרה] אצל מזבחותם. יטו - לשון מסיבה; שכל מסיבת סעודה - בהטייה היא , שנסמך על [זרועו] שמאלו. ויין ענושים [ישתו] - שעונשין אותם ממון , ושותין בו יין.

ר' יוסף קרא:
ועל בגדים חבולים יטו - כתרגומו: "על לבושין דמשכּוֹן מסחרין" , והוא לשון אכילה; כמו "וישבו לאכל לחם" (בר' לז , כה) , ותרגומו: "ואסחרו" (ת"א). וכה פתרונו: על בגדים חבולים - על בגדים ממושכנים , שחָבלו שלמת ריעיהם (ע"פ שמ' כב , כה) - על אותן בגדים הם מסובין לאכל דרך הטייה; והוא עיניין שררה. אצל כל מזבח - של עבודה זרה , לאכל ולשתות. ויין ענושים ישתו - פתרון ויין ענושים: שאנסו וגזלו מן האדם.

ראב"ע:
ועל. ולקחת חבול מהאביון יטו משפט , וזה יעשו בפרהסיא , במקום התחברם למזבח הבעל; וככה ויין ענושים ישתו - שיענשו מי שאין עליו עונש , והם שותין.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
ועל בגדים חבולים יטו - פירוש: בשביל הבגדים שלוקחין משכון מטין המשפט , ולוקחין ולובשין אותן הבגדים אצל כל מזבח. ויין ענושים ישתו - פירוש: ויין שעונשין מן האחרים ישתו בית אלהיהם.

ר' אליעזר מבלגנצי:
חבולים - מאלמנות ומעניים , יטו - יעשו מִטה וישכבו בעבוטם. אצל כל מזבח - אף אצל מזבח הבמות שעושין לשמִי , לזבח זבחיהם. ויין ענושים - שענשו וקיפחו בעוֶל וגזל.

רד"ק:
ועל בגדים חבולים יטו - שהם חובלים הבגדים מאשר לא יתנו על פיהם (ע"פ מי' ג , ה) , ויאכלו וישתו עליהם בבתי עבודה זרה. ופירוש יטו - יטו עצמם להסב אצל כל מזבח על המאכל והמשתה. וההסיבה נקראת 'הטייה' , לפי שמטה אדם עצמו כשוכב; וכן במשנה (ברכות א , ג): יטו ויקראו; והטיתי לקרות. ענושים - שהם עונשים אותם כסף , וישתו בו בית אלהיהם.

ר' יוסף כספי:
וטעם ועל בגדים חבולים - כי יְמַשְכְּנוּ העניים או יענישום בכסף - מה , כדי שיטו ויעמדו בהסבה בחבורות בית אלהיהם ואצל מזבחיהם לאכול ולשתות יין. ובכלל , זה ענין כל רקים ופוחזים (ע"פ שו' ט , ד) גם בארצנו זאת. ובכלל , כי היו הדלים אצלם כמו הבהמות , והתורה החמירה בזה. כל שכן שאלה תכונות צבועיות (אכזריות) , כי מה יתרון ומעלה לתקיפים על הדלים , אחר שאין להם חכמה? רק כי התקיפים האלה צבועיים גמורים; וככה אמר ארסטו , כי ראוי לבערם מן הישוב כמו החיות הצבועיות. ואלו ענינים יקרים , והכל 'אוצר יי'' יבא.

ר' ישעיה מטראני:
ועל בגדים חבולים יטו אצל כל מזבח - שחובלים בגדי העניים וממשכנים אותם במקום שזובחים בשר , באִטְלס. ויין ענושים ישתו בבית אלהיהם - שגוזלים יין הענושים הגזולים , ושותים אותו ושמחים בבית עבודה זרה שלהם.
ריכוז קישורים