תנ"ך - ונשאו דודו ומסרפו להוציא עצמים מן־הבית ואמר לאשר בירכתי הבית העוד עמך ואמר אפס ואמר הס כי לא להזכיר בשם ה': ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וּנְשָׂא֞וֹ דּוֹד֣וֹ וּמְסָֽרְפ֗וֹ לְהוֹצִ֣יא עֲצָמִים֘ מִן־הַבַּיִת֒ וְאָמַ֞ר לַאֲשֶׁ֨ר בְּיַרְכְּתֵ֥י הַבַּ֛יִת הַע֥וֹד עִמָּ֖ךְ וְאָמַ֣ר אָ֑פֶס וְאָמַ֣ר הָ֔ס כִּ֛י לֹ֥א לְהַזְכִּ֖יר בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה: ס (עמוס פרק ו פסוק י)

וּנְשָׂאוֹ דּוֹדוֹ וּמְסָרְפוֹ לְהוֹצִיא עֲצָמִים מִן־הַבַּיִת וְאָמַר לַאֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת הַעוֹד עִמָּךְ וְאָמַר אָפֶס וְאָמַר הָס כִּי לֹא לְהַזְכִּיר בְּשֵׁם יְהוָה: ס (עמוס פרק ו פסוק י)

ונשאו דודו ומסרפו להוציא עצמים מן־הבית ואמר לאשר בירכתי הבית העוד עמך ואמר אפס ואמר הס כי לא להזכיר בשם ה': ס (עמוס פרק ו פסוק י)

ונשאו דודו ומסרפו להוציא עצמים מן־הבית ואמר לאשר בירכתי הבית העוד עמך ואמר אפס ואמר הס כי לא להזכיר בשם יהוה: ס (עמוס פרק ו פסוק י)

תרגום יונתן:

וְיִטְלִנֵיהּ קָרִיבֵיהּ מִיְקֵידָא לְאַפָּקָא גַרמַיָא מִן בֵּיתָא וְיֵימַר לְדִבשִׁדָּא דְבֵיתָא הֲעַד כְּעַן עִמָך וְיֵימַר סָפוּ וְיֵימַר סַלֵיק אֲרֵי כַּד הֲווֹ קַיָימִין לָא הֲווֹ מְצַלַן בִּשׁמָא דַייָ :

עין המסורה:

ונשאו - ב': יש' י , כו; עמ' ו , י. ושלושה: נשאו - שמ' לה , כא; לו , ב; מ"ב ב , טז. דודו - ה' מלא: שו' י , א; ש"א י , טז; עמ' ו , י; דה"א יא , יב , כו. אפס - ב' בקמץ: יש' לד , יב; עמ' ו , י. הס - ב' זקף קמץ: שו' ג , יט; עמ' ו , י.

מסורה גדולה:

ונשאו ב' ומטהו על הים ונשאו דודו ומסרפו. ותלתה נשאו לבו לבו רוח יי' .

מסורה קטנה:

ונשאו - ב'; דודו - ה' מל'; ומסרפו - ל'; אפס - ב'; הס - ב' זקפ' קמ'.

רש"י:

ונשאו דודו ומשרפו (בנוסחנו: ומסרפו) - קרובו ואוהבו , המציל עצמותיו מן השריפה; כן תירגמו יונתן: "ויטליניה קריביה מיקידא". [ויש לפתור ומשרפו - העוסק בקבורתו ובאבלו , ובמשרפות ששורפין עליהם; כמו "ובמשרפות (בנוסחנו: וכמשרפות) אבותיך" (יר' לד , ה).] ואמר - המוציא מן השריפה , לאשר בירכתי הבית - לחבירו שהלך לבדוק בסוף הבית: העוד עמך - אדם חי זולתך , שנמלט מן החבואים? ואמר אפס - אין חי אלא מתים; ואמר זה אליו: הס - את הפגרים , השלך וסלק הכל , כי זאת להם על אשר לא רצו להזכיר בשם יי'. כן תירגם יונתן. [ואמר הס - דודו המפנה מבקש שיעזרוהו. הס - לשון משתיק ומשקיט הכל; כמו "השלך (בנוסחנו: השליך) הס" (עמ' ח , ג); "הס מפניו" (חב' ב , כ).]

ר' יוסף קרא:

ומשרפו (בנוסחנו: ומסרפו) - שחונטין את המת שלא יסריח , כמו 'משרפות מלכים': "וכמשרפות אבותיך" (יר' לד , ה). להוציא עצמים מן הבית - שעצם כשעורה מטמא (ראה משנה אהלות ב , ג). ואמר הס - אם נשאר שם עוד , הסר אותו מן הבית; שלא הזכיר שם יי' בימיו.

ראב"ע:

ונשאו. מלת ומסרפו אין לו חבר. ור' יהודה בן קריש אמר כי דודו - אחי אביו , ומסרפו - אחי אמו; וזאת סברה בלי ראיה. והאומר (ראה ת"י ורש"י) כי פירושו - המציל אותו מהשריפה , יחליף הסמ"ך בשי"ן; ולא ראינו מהמשקל על הבניין 'הכבד הדגוש' , כי אם לגנאי , כמו "שרשך" (תה' נב , ז); "מסעף פארה" (יש' י , לג). והנה הטעם: שיכנסו אנשים בבית לראות מי מת בדבר , או שנפל הבית עליהם שתרעש הארץ , כאשר הזכרתי; וכן אחריו "והכה הבית הגדול" (להלן יא). והנה יבוא דוד אחד מהאנשים שהיו בבית להוציא המתים מהבית לקברם , ולשאת משם החי; וכאשר יכיר האיש קרובו וישאנו , ויאמר לאשר בירכתי הבית: העוד יש שם עצמים? ישיב תשובה לומר: הס , אל תגיד זאת , ולא תשמיע קולך , פן ירך לב השומעים. ואין אחד מהם מצדיק שם שמים , להזכיר השם הנכבד.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:

והיה אם יותרו אפילו עשרה אנשים בבית אחד ומתו , עד שיבא או דודו או משרפו (בנוסחנו: מסרפו) להוציא העצמות מן הבית בשביל לקוברם; ואמר לאשר בירכתי הבית: העוד עמך? כלומר: נשאר עמך כלום אדם בחיים? ואמר: אפס - כלומר: אפסו , כלומר: מתו. ואמר: הס - כלומר: שתוק אפילו מלהזכיר בשם יי' - שתאמר עליהם צידוק הדין , בשביל שלא ישמעו אחרים שהם מתים בזה הבית ויפחדו. משרפו - פירוש: אדם אהוב , שישרוף תכשיטין שֶלמֵת על קברו משום אבל.

ר' אליעזר מבלגנצי:

ונשאו דודו ומשרפו (בנוסחנו: ומסרפו) - הקרוב לו , וראוי לקוברו ולשרוף לו משרפות זונים ומרקחים (ראה דה"א טז , יד) בכבוד. נשאו להוציא עצמים מן הבית - לפנות הבית ולהשליך; כמו שיאמר למטה "רב הפגר בכל מקום השלך" (בנוסחנו: השליך; עמ' ח , ג). בירכתי הבית - בסופו. העוד עמך - במקום שאתה שם , עצמים , ונוציאם? אפס - כלו כלם. ואמר הס - שתוק ואל תבכה , פן ירגישו בנו האויבים שהעיר סגורה בידם; כי לא עת היא לזעוק ואף להזכיר בשם יי' ולזעוק אליו לעזרה , כי עת רעה היא , ואין לבטל הגזירה עוד בבכי בתפלה וזעקה. והוא שאמר למעלה "לכן המשכיל בעת ההיא ידום" (עמ' ה , יג) - מלבכות על אחיו ועל קרובו , כי ידע "כי עת רעה היא" מאת יי' (ראה שם) ונקמת יי' היא , ולא תועיל להם בכיה וזעקה. "ידום" (שם) - כענין "וידם אהרן" (וי' י , ג). להזכיר בשם יי' - כמו "ואנחנו בשם יי' אלהינו נזכיר" (תה' כ , ח). ועיקר המקרא בא לומר , כי פגריהם יבאשו (ע"פ יש' לד , ג) ולא יספדו להם ולא יקברו , לדמן על פני האדמה יהיו (ע"פ יר' טז , ד) - כלפי תענוגיהם שנתענגו , ולא נחלו על שבר יוסף (ראה לעיל , ו). וכן יאמר למטה "רב הפגר בכל מקום השלך הס": "השלך" - בלא קבורה; "הס" - בלי מספד.

רד"ק:

ונשאו דודו ומסרפו. דודו - אחי אביו; ומסרפו - דודו אחי אמו. כן פרשוהו קצת המפרשים (ראה ראב"ע בשם רבי יהודה בן קריש , והשרשים: סרף). ויש מפרשים (ראה רש"י) עניין שריפה , והסמ"ך במקום שי"ן. ופירש אדני אבי ז"ל: אומר אותו אוהבו , הבא לשרוף בשר המת קרובו בעבור הריח ולהוציא עצמם מן הבית; ומרוב הדֶבֶר יאמר אחד לחבירו: העוד עמך מתים שתוציא , שאעזור אותך? יענה חבירו: אפס , כי כבר הוצאתים כולם. יאמר לו חבירו: הס ושתוק ולא תקונן; כי לא להזכיר בשם יי' - מה שלא היינו רגילים לזכור בשם יי' והיינו מזכירים בשם הבעלים , זה גרם לנו הדבר הזה; נשים יד לפה , נסבול נשתוק. או: שלא לשבור לב העם מרוב הדֶבֶר; גם בעבור שלא ישמעו האויבים. ויונתן תרגם: "ויטליניה קריביה מן יקידא לאפקא גרמיה מן ביתא ויימר לדבשידא דבייתא העוד כען עמך ויימר ספו ויימר סליק ארי כד הוו קיימין לא הוו מצלן בשמא דיי'".

ר' יוסף כספי:

דודו - לאו דוקא אחי אביו או אחי אמו , אבל: קרובו; כמו "דודי לי" (שה"ש א , יג). ומסרפו - או מסרפו. ואני מה אוכל לעשות אם לשון הקדש אינו כלו בידינו; אבל זה על כל פנים אחד מן הקרובים הקרבים מאד. עצמים - עצמות; כי כן יאמר על המת. והנה בכלל זה יש היקש תנאי , והקודם הוא "והיה אם יותרו עשרה אנשים בבית אחד ומתו" (לעיל , ט) , והנשוא: ונשאו דודו ומסרפו להוציא עצמות מן הבית וכו'. וזה , כי המכוון בזה , כי מנהגם שם וגם אצלנו היום , כי קרובי המת הסמוכים מאד לו לא ישאוהו לבית הקברות , רק הם הולכים אחר המטה בוכים. אבל אלה יהיו הפך , כי הקרובים הסמוכים ישאוהו , כי אין איש בעיר , שכלם גלו. וטעם "ומתו" (שם) - ויזדמן שימותו , לא כלם ברגע אחד , אבל כלומר שימותו איש איש. וטעם ואמר - כי הדוד או מסרפו הנושא יחידי את המת , כי אין לו עוזר , ישאל לאשר בירכתי הבית , כלומר: הנצב בירכתי הבית; אם שזה הוא אשה , כטעם "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך" (תה' קכח , ג) , כי כן ראוי לה לשבת , אם שזה חולה שהוא יושב שוקד. העוד עמך - איש , שיעזרני לשאת זה הפגר? וישיב אשר בירכתי הבית: אפס; כלומר: אין , ולא , ונעדר; כלומר , שכל האחים מתו. ואמר הנושא הפגר: הס כי לא להזכיר בשם יי'! וכן כתוב עוד: "רב הפגר בכל מקום השליך הס" (עמ' ח , ג). וזה , כי הס - ענינו בעברי מונח כמו 'שיוט' בלעז , שטעמו: לשתוק לגמרי. כי בעת רעה בכלל , כל שכן ביום מגפה ודֶבר בעם , ראוי לכל אדם שידום , כמו שיאמר "לכן המשכיל בעת ההיא ידום כי עת רעה היא" (עמ' ה , יג); וכן "האנק דום" (יח' כד , יז). והטעם בזה הכריחו אנשי כנסת הגדולה , כי שמו 'טרחא' במלת להזכיר; ולכן טעמו: הס בשם יי' , כי לא להזכיר. וטעם בשם יי' - כי כן דרך כל אדם לדבר , וגם אנחנו היום; כלומר: כי כן רצוי לפני יי'. וטעם כי לא להזכיר - כמו הס , ולכן יאמר עוד "הס" (עמ' ח , ג) לבד; והמכוון , כי אין ראוי בעת הדבר ורב הפגר (ראה שם) שיפתח אדם לאמר: הכל נעדר ומת! כמו שאמרו (ראה ברכות יט , א): אל יפתח אדם פיו לשטן; והכונה , כי המדבר עצמו יתפעל מזה וכל שומע , וכבר ידוע פעלות כח המדמה; וכן במקומות אחרים. וביאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא.

ר' ישעיה מטראני:

ומשרפו (בנוסחנו: ומסרפו) - קרובו , שליבו נשרף עליו. להוציא עצמים מן הבית - הם הפגרים. ואומר (לפנינו: ואמר) הס - שיראים להשמיע קולם מפחד האויב. כל זה יהיה להם שלא נתנו לב להזכיר בשם יי'.