תנ"ך - השכבים על־מטות שן וסרחים על־ערשותם ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הַשֹּֽׁכְבִים֙ עַל־מִטּ֣וֹת שֵׁ֔ן וּסְרֻחִ֖ים עַל־עַרְשׂוֹתָ֑ם וְאֹכְלִ֤ים כָּרִים֙ מִצֹּ֔אן וַעֲגָלִ֖ים מִתּ֥וֹךְ מַרְבֵּֽק: (עמוס פרק ו פסוק ד)

טקסט וניקוד:

הַשֹּׁכְבִים עַל־מִטּוֹת שֵׁן וּסְרֻחִים עַל־עַרְשׂוֹתָם וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק: (עמוס פרק ו פסוק ד)

טקסט בלבד:

השכבים על־מטות שן וסרחים על־ערשותם ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק: (עמוס פרק ו פסוק ד)

תיקון קוראים:

השכבים על־מטות שן וסרחים על־ערשותם ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק: (עמוס פרק ו פסוק ד)

תרגום יונתן:
דְּשָׁכְבִין עַל עַרסָן דִּמכַבְּשִׁין בְּשֶׁן דְּפִיל וְעֵימְקָיָוָן עַל עַרסָתְהוֹן אָכְלִין פַּטִימִין מֵעָנָא וְעִגלִין מִגּוֹ רִבקָא :

עין המסורה:
מטות - ב': עמ' ו , ד; אס' א , ו. מרבק - ד': ש"א כח , כד; יר' מו , כא; עמ' ו , ד; מל' ג , כ.

מסורה קטנה:
מטות - ב'; וסרחים - ל' וחס'.

רש"י:
וסרוחים על ערסותם (בנוסחנו: ערשותם) - ומשתטחים ומאריכים עצמם על ערסותם. ורבותינו פרשו (ראה שבת סב , ב): מחליפים נשותיהם זה לזה , ומסריחים מטותיהם בשכבת זרע שאינה שלהם. כרים - כבשים. מרבק - מקום כינוס העגלים; ובלעז 'קופלא'.

ר' יוסף קרא:
וסרוחים - 'שתנהמלנט' בלעז. ואוכלים כרים מצאן - מעבירים לפניהם עדרי הצאן לבחור כרים - המוטבים שבהם; וכן עגלים מתוך מרבק - השמינים שנתפטמו שם.

ראב"ע:
השוכבים. וסרוחים - מגזרת "וסרח העדף" (שמ' כו , יב); והוא שם התאר כמו 'עצומים'; כדרך 'מתפשטים' , כמו שמתרגם יונתן.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
השכבים על מטות שן - פירוש: זה נאמר במלכי יהודה ובמלכי ישראל , שיושבים בשאנן (ראה לעיל , א) ושוכבים על מטות שן. וסרוחים על ערסותם (בנוסחנו: ערשותם) - פירוש: ובגדים יתירים ממיני צבעונים ישימו על ערסותם; ודומה לו: "וסרח העודף" (שמ' כו , יב).

ר' אליעזר מבלגנצי:
המנדים - ומרחקים ליום רע להם , לאמר: לא תבא עלינו רעה , וחרב ורעב לא נראה (ע"פ יר' ה , יב) , ומקרבין לשבת חמס. ולא ישימו על לב שסופן ללקות , אלא שכבים על מטות שן. וסרוחים - 'אשטנדיליץ' (בלעז) , דרך גאות ובטחון.

רד"ק:
השוכבים - זכר מה שהם מתענגים במאכל ובמשתה ובסיכה ובשכיבה על מצעות נאות ובשמוע כלי שיר וניגונים , בכל מיני תענוגים הם מתענגים; ולא זכרו יום הפורענות , גם לא חלו ולא כאבו על אשר גלו. וסרוחים על ערשותם - מן "וסרח העודף" (שמ' כו , יב) , שנותנין על ערשותם בגדים ארוכים ורחבים עודפים באורך וברוחב על צדי המטה; וכל זה ממיני התענוג. ורבותינו ז"ל פירשו (ראה שבת סב , ב) וסרוחים - עניין סרחון; אמרו , שהיו מחליפין נשותיהן זה לזה ומסריחין מטותיהן בשכבת זרע שאינה שלהם. ויונתן תרגם: "עמקיון על ערשיהון". ואוכלים כרים מצאן - פירושו: כבשים שמנים; וחסר התואר , כי העניין מובן. וכן "כצמר יהיו" (יש' א , ח) - רוצה לומר: כצמר לבן; "מלבשים בגדים" (מ"א כב , י) - בגדים חמודות , בגדי מלכות; "ויש בעדרו זכר" (מל' א , יד) - זכר תמים (ע"פ וי' א , ג). ויונתן תרגם: "ואכלין פטימין מענא". מתוך מרבק - מקום שמכניסין שם העגלים לפטמם; וכן "ולאשה עגל מרבק" (ש"א כח , כד). ובדברי רבותינו ז"ל (ראה פסחים כו , א): הכניסה לרבקה ודשה.

ר' יוסף כספי:
וסרוחים - כבר קדם לנו (ראה יח' יז , ו) כי זה השרש ענינו בכלל עודף ומוֹתר; והטעם: בגדים ארוכים ורחבים עודפים לארץ , כדרך כל גאים.

ר' ישעיה מטראני:
וסרוחים על ערסותם (בנוסחנו: ערשותם) - כמו "וסרח העודף" (שמ' כו , יב); שהיו מתפשטים על ערסותם. או יש לומר שהיו מכוסים בכלים נאים; כמו "סרוחי טבולים בראשיהם" (יח' כג , טו). האוכלים כרים מן הצאן שלהם - ואינם צריכין לקנות מן השוק.
ריכוז קישורים