תנ"ך - לכן
עתה
יגלו
בראש
גלים
וסר
מרזח
סרוחים:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
לָכֵ֛ן
עַתָּ֥ה
יִגְל֖וּ
בְּרֹ֣אשׁ
גֹּלִ֑ים
וְסָ֖ר
מִרְזַ֥ח
סְרוּחִֽים:
(עמוס פרק ו פסוק ז)
לָכֵן
עַתָּה
יִגְלוּ
בְּרֹאשׁ
גֹּלִים
וְסָר
מִרְזַח
סְרוּחִים:
(עמוס פרק ו פסוק ז)
לכן
עתה
יגלו
בראש
גלים
וסר
מרזח
סרוחים:
(עמוס פרק ו פסוק ז)
לכן
עתה
יגלו
בראש
גלים
וסר
מרזח
סרוחים:
(עמוס פרק ו פסוק ז)
תרגום יונתן:
בְּכֵין
כְּעַן
יִגלוֹן
בְּרֵישׁ
גָּלַן
וְיִעדֵּי
מִנְהוֹן
מַרזְחִין
וּמָכְכִין
:
רש"י:
וסר
מרזח
סרוחים
-
ויבטלו
משתאות
המגודלים
וגסי
הרוח.
[אומר
רבי:
וסר
מרזח
מאותן
סרוחים
שלמעלה
(ראה
לעיל
,
ד)
,
מזוהמים.]
'מרזחות'
-
לשון
משתאות;
בסיפרי
בפרשת
'ישיבת
שטים'
מצאתי
(ספ"ב
קלא):
חזרו
לעשות
להן
מרזחים
,
והיו
קוראות
להם
ואוכלין.
ר' יוסף קרא:
לכן
עתה
יגלו
בראש
גולים
-
הם
עשרת
השבטים
,
שגלו
תחילה
לגלות
יהויקים
ויכניה
וצדקיה
(ראה
מ"ב
יז).
וסר
מרזח
סרוחים
-
פתרון:
יסור
ויתבטל
משתאות
של
אותן
הסרוחים
על
ערשותיהם
,
ה"אוכלים
כרים
מצאן
ועגלים
מתוך
מרבק"
(לעיל
,
ד).
מרזח
-
משתה;
כמו
"אל
תבא
(בנוסחנו:
תבוא)
בית
מרזח"
(יר'
טז
,
ה).
וכן
שנינו
בסיפרי
(ספ"ב
קלא):
"ויחל
העם
לזנות
את
(בנוסחנו:
אל)
בנות
מואב"
(במ'
כה
,
א)
-
עשו
להם
מרזחין
מן
השיטים
ועד
הגלגל
(ע"פ
מי'
ו
,
ה)
,
הושיבו
שם
זונות
כדי
שיקלקלו
ישראל
עמהם
מתוך
שאוכלין
ושותין
עמהן;
ועדיין
לא
נאסר
לשתות
את
יינם
של
גוים.
ראב"ע:
לכן
-
הם
יבקשו
"ראשית"
(לעיל
א)
-
הם
יגלו
בראש.
מרזח
-
כמלת
'רנה'
,
להשמיע
קול;
כמו
"אל
תבא
בית
מרזח"
(יר'
טז
,
ה);
והוא
ה'מרזח'
הוא
השיר.
וכשיבא
הפורענות
,
אז
יסור
השיר
מן
הסרוחים
על
ערשותם
(ראה
לעיל
,
ד).
ר' אליעזר מבלגנצי:
לכן
-
על
התענגם
ולא
נחלו
על
שבר
עמי
(ראה
לעיל
,
ו)
,
עתה
-
בקרוב
זמן
,
יגלו
בראש
גולים
-
המלכים
הם
יגלו
בראש
הגולים
תחלה
,
והשרים.
וסר
מרזח
סרוחים
-
ענין
משכב
הוא
,
מענין
"סרוחים
על
ערסותם"
(בנוסחנו:
ערשותם;
לעיל
,
ד);
וכן
הוא
"אל
תבא
(בנוסחנו:
תבוא)
בית
מרזח"
(יר'
טז
,
ה)
-
בית
שכיב
מרע
,
השוכב
ונטוי
למות.
רד"ק:
לכן
-
הנשארים
מיוסף
,
שלא
נחלו
על
שבר
אחיהם
שגלו
(ראה
לעיל
,
ו)
,
עתה
בקרוב
יגלו
בראש
גולים
-
תחילה
לגלות
יהודה.
וסר
מרזח
סרוחים
-
יִקרב
ויבא
אֵבֶל
אותם
שהיו
סרוחים
על
ערשותם
(ראה
לעיל
,
ד)
ושמחים
ומתענגים;
עתה
יִקרב
אבלם.
ויונתן
תרגם
לשון
'הסרה':
"ויעדי
מנהון
מרזחין
ומכבין"
-
הראשונה
כ"ף
והשנייה
בי"ת;
והוא
מדברי
רבותינו
ז"ל
(ראה
גיטין
טו
,
א):
תנתן
כבנתי
לבתי;
וכן
תרגם
"והרדידים"
(יש'
ג
,
כג):
"וכבינייתא".
ויש
נסחאות
'מככין'
-
בשני
כ"פין
,
ופירושו:
מצעות;
ותרגם
"וישבת
על
מטה
כבודה"
(יח'
כג
,
מא):
"מככין
דיקר".
ומרזח
פירשוהו
רבותינו
ז"ל
(ראה
יל"ש
יר'
רצד):
'אבל';
וכן
"אל
תבא
(בנוסחנו:
תבוא)
בית
מרזח"
(יר'
טז
,
ה);
וסמכו
(ראה
שמחות
ברייתות
ד
,
ה)
מזה
הפסוק
שהאבל
מסב
בראש
,
שנאמר
וסר
מרזח
סרוחים
-
מרזח
נעשה
שר
לסרוחים;
פירוש
'לסרוחים':
לנשארים
,
כלומר:
לשאר
העם;
כמו
"וסרח
העודף"
(שמ'
כו
,
יב)
,
שפירושו:
שאר
היריעה
העודף.
ודעת
יונתן
-
כי
מרזח
הוא
עניין
שמחה
והלולים
,
שהרי
תרגם:
"ויעדי
מנהון
מרזחין";
ולא
אמר
כי
האֵבֶל
יסור
מהם
,
אלא
השמחה
תסור
מהם!
ובספרי
(ספ"ב
קלא)
בפרשת
"וישב
ישראל
בשטים"
(במ'
כה
,
א):
באחרונה
חזרו
לעשות
להם
מרזחין
והיו
קוראות
להם
ואוכלים
,
שנאמר
"ותקראנה
לעם"
וגו'
(שם
,
ב).
ואדני
אבי
ז"ל
פירש
,
כי
לשון
מרזח
הוא
להרמת
קול
,
בין
לבכי
בין
לשמחה;
וכן
הוא
בלשון
ערבי.
ר' יוסף כספי:
יגלו
-
גם
אלה
יושבי
שומרון.
מרזח
-
בעברי
ענינו
אֵבל
,
כמו
שכתוב
"אל
תבא
בית
מרזח"
(יר'
טז
,
ה)
-
כטעם
'בית
אבל';
וטעם
זה
כמו
"אל
תבכו
למת"
(יר'
כב
,
י).
וקרא
אלה
'סרוחים'
-
כלומר:
מוסרחים
ונבאשים
,
תחת
שחשבו
להיות
הפך
,
כמו
שקדם
ענינם
(ראה
לעיל
,
ד).
וכבר
בארנו
(שם)
זה
השרש
בכלל
ענינו:
מוֹתר
ועודף;
גם
נקראו
אלו
'סרוחים'
מצד
בגדיהם
שהיו
סחובים
בארץ
,
אם
בגדי
ערשותם
אם
לבושיהם.
ר' ישעיה מטראני:
וסר
מרזח
סרוחים
-
סר
וזעף
(ע"פ
מ"א
כ
,
מג)
יהיה
האבל
שלאלה
הסרוחים
על
ערסותם
(ראה
לעיל
,
ד).