תנ"ך - עד־הגבול שלחוך כל אנשי בריתך השיאוך יכלו לך אנשי שלמך לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

עַֽד־הַגְּב֣וּל שִׁלְּח֗וּךָ כֹּ֚ל אַנְשֵׁ֣י בְרִיתֶ֔ךָ הִשִּׁיא֛וּךָ יָכְל֥וּ לְךָ֖ אַנְשֵׁ֣י שְׁלֹמֶ֑ךָ לַחְמְךָ֗ יָשִׂ֤ימוּ מָזוֹר֙ תַּחְתֶּ֔יךָ אֵ֥ין תְּבוּנָ֖ה בּֽוֹ: (עובדיה פרק א פסוק ז)

טקסט וניקוד:

עַד־הַגְּבוּל שִׁלְּחוּךָ כֹּל אַנְשֵׁי בְרִיתֶךָ הִשִּׁיאוּךָ יָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ לַחְמְךָ יָשִׂימוּ מָזוֹר תַּחְתֶּיךָ אֵין תְּבוּנָה בּוֹ: (עובדיה פרק א פסוק ז)

טקסט בלבד:

עד־הגבול שלחוך כל אנשי בריתך השיאוך יכלו לך אנשי שלמך לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו: (עובדיה פרק א פסוק ז)

תיקון קוראים:

עד־הגבול שלחוך כל אנשי בריתך השיאוך יכלו לך אנשי שלמך לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו: (עובדיה פרק א פסוק ז)

תרגום יונתן:
מִן תְּחוּמָא אַגלְיוּך כָּל אֱנָשׁ קְיָמָך אַטעֲיוּך יְכִילוּ לָך אֱנָשׁ שְׁלָמָך אָכְלֵי פָתוּרָך שַׁוִיאוּ תַקלָא תְּחוֹתָך מִדְּלֵית בָּך סֻכלְתָנוּ :

עין המסורה:
שלמך - ג' (ב' חסר ואחד מלא): יש' מח , יח; יר' לח , כב; עו' א , ז.

מסורה קטנה:
שלמך - ג'; אין תבונה - ל'.

רש"י:
עד הגבול שלחוך - אותם שהבטיחוך עזרה , באו עמך וליווך עד גבול ארצך , עד הסְפר , ששם באת עליך המלחמה , ובזאת השיאוך והצליחו. ויכלו לך - לפתותך לצאת , ושבו מאחריך (ע"פ דב' כג , טו). לחמך ישימו מזור תחתיך - אף מאכלך שם לך יעקב אחיך למזור , שנתן לך לחם ונזיד עדשים ועל ידו בזית את הבכורה (ראה בר' כה , לד). מזור - חולי (ראה סנה' צב , א).

ר' יוסף קרא:
כשתלך להלחם עם אויביך אתה ואנשי בריתך , ישלחוך עד גבול (בנוסחנו: הגבול) - במלחמה , ויחזרו להם. השיאוך ויכלו (בנוסחנו: יכלו) לך - כלומר: הם ישיאון אותך שתלך למלחמה , ויכלו לך להשיאך , שתשמע לעצתם. לחמך ישימו מזור תחתיך - כתרגומו: "אוכלי לחם פתורך שויאו תקלא תחותך" (ראה ת"י). אין תבונה בו - אין תבונה לאדם באותו מזור לרפואתו.

ראב"ע:
עד. לא יכלו אנשי בריתך להושיעך , רק שלחוך עד סוף הגבול שלך בלכת פליטיך בשביה. לחמך - כאשר היית במקומך; זהו תחתיך. אנשי שלומך - המאכילים אותך נותנים מזור בלחמך , ולא הרגשת. ומזור - כמו "מזורו" (הו' ה , יג). ותחסר כ"ף ממילת אין: כאיש אשר אין תבונה בו; וכמהו "ולאין אונים עצמה ירבה" (יש' מ , כט) - ולאיש אין אונים. ורבי מרינוס אמר (רקמה ע' פד - פה): בו - כמו 'ממנו': "וכל ערל לא יאכל בו" (שמ' יב , מח); לא התבוננת ממנו.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
עד הגבול שלחוך - פירוש: הלוו אותך; ודמיונו: "ואברהם הלך עמם לשלחם" (בר' יח , טז) - תרגומו: "לאלוואיהון" (ת"א). לחמך ישימו מזור תחתיך - פירוש: ובמקומך ישימו בלחם שלך מזור - חולי; ודמיונו: "לא יגהה מכם מזור" (הו' ה , יג) , שפירושו: לא יסיר מכם החלי.

ר' אליעזר מבלגנצי:
עד הגבול שלחוך - עד גבול שנאיך; עד מקום המלחמה שלחוך וליוו אותך אנשי בריתך - שהיו אומרים לסייעך , וכשבאו עד גבול האויבים , חזרו בהם והניחוך בין האויבים. השיאוך - שהיו אומרים לסייעך , ויכלו לך בהשָׁאתם , שלא הכרת בהם , לפי שאנשי שלומך. לחמך - על 'אנשי' מֻסב , לומר: אנשי לחמך , אוכלי לחמך , הגדילו עליך עקב (ע"פ תה' מא , י). ישימו מזור... - זריית רשת ומצודה במקומך , להלכד בה. ואין לך תבונה בו - להבין במזור הרשת ששמו תחתיך , להזהר שלא תלכד בו , כי צפונה וטמונה היא (ע"פ תה' ט , טז). מזור - כמו "כי חנם מזורה הרשת" (מש' א , יז); לשון פרישׂה.

רד"ק:
עד הגבול. אנשי בריתך ואוכלי לחמך שהיית בוטח בהם , הם הגלוך ושלחוך עד גבול אויביך השודדים אותך , כאלו הם נוהים ובוכים על גלותך , והם הם שעזרו אויביך תחת יד; ואתה לא הרגשת ולא הבנת , כי ביום ההוא תאבד חכמתך וגבורתך. לחמך - פירושו: אוכלי לחמך. מזור - פירושו: חלי ומכה; וכן "וירא אפרים את חליו ויהודה את מזורו" (הו' ה , יג). תחתיך - בסתר; שהסתירו עצתם ממך , והם נראים לך כאוהבים; וכן "תחתיו... למי ארץ (ש"ב ג , יב) - בסתר. אין תבונה בו - בעשו , שלא הבין מה שהיו עושים לו אנשי בריתו; וכן דרך המקרא לדבר בפסוק אחד לנוכח ושלא לנוכח.

ר' יוסף כספי:
עד הגבול שלחוך וכו' - זה כענין דברי ירמיה לצדקיה , שיאמרו לו נשיו בעת החרבן (ראה יר' לח , כב); והוא הדין לבני ביתו ובני בריתו. וטעם לחמך - אוכלי לחמך. ובכלל , כי יועציו ועבדיו יעצוהו שלא יכנע למלך אשור , כמו שנהגו יועצי צדקיה; וכולם עבדו , כמו שפירש ירמיה (ראה יר' כז , ז). וגם זה 'אוצר יי'' יבא. וטעם ישימו מזור תחתיך - במקומך; כמו "וישבו תחתם" (דב' ב , יב). וטעם מזור - כי הוא רפואת מכה , כטעם "לא זורו ולא חובשו" (יש' א , ו); כי היו אומרים: לא תמוש ממקומך , כי כך וכך נעשה ולא יכבוש אותנו מלך אשור. לכן יאמר השם כי אין תבונה בו; כי אילו היה מבין , היה יודע כי מהשם הוא שהחיה הראשונה תמשול פעם אחת (ראה דנ' ח , ג - ד) , וכן כל חיה וחיה (ראה שם , ה - ט) , כמו שאמרו רבותינו ז"ל גם על השלישית (ראה ע"ז יח , א): אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה? וכעס , כי השיב לו החסיד ההוא: מן השמים ירחמו. ואין ספק כי הגוער היה חכם מן הנגער שם. וגם באור כל זה 'אוצר יי'' יבא.

ר' ישעיה מטראני:
עד הגבול שלחוך - שהבטיחוך: צא למלחמה ואנו נבוא לעזרתך; ואחריכן נמנעו מלבוא. לחמך ישימו - אוכלי לחמך שמו מזור תחתיך - שגם הם מרדו בך ונהפכו עם האויבים. מזור הוא לשון מכה , כמו "וירא אפרים את חוליו ויהודה את מזורו" (הו' ה , יג). אין תבונה בו - באדום , שיאבד כל חכמתו בעת צרתו ואינו יודע מה לעשות.
ריכוז קישורים