תנ"ך - עד־הגבול
שלחוך
כל
אנשי
בריתך
השיאוך
יכלו
לך
אנשי
שלמך
לחמך
ישימו
מזור
תחתיך
אין
תבונה
בו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
עַֽד־הַגְּב֣וּל
שִׁלְּח֗וּךָ
כֹּ֚ל
אַנְשֵׁ֣י
בְרִיתֶ֔ךָ
הִשִּׁיא֛וּךָ
יָכְל֥וּ
לְךָ֖
אַנְשֵׁ֣י
שְׁלֹמֶ֑ךָ
לַחְמְךָ֗
יָשִׂ֤ימוּ
מָזוֹר֙
תַּחְתֶּ֔יךָ
אֵ֥ין
תְּבוּנָ֖ה
בּֽוֹ:
(עובדיה פרק א פסוק ז)
עַד־הַגְּבוּל
שִׁלְּחוּךָ
כֹּל
אַנְשֵׁי
בְרִיתֶךָ
הִשִּׁיאוּךָ
יָכְלוּ
לְךָ
אַנְשֵׁי
שְׁלֹמֶךָ
לַחְמְךָ
יָשִׂימוּ
מָזוֹר
תַּחְתֶּיךָ
אֵין
תְּבוּנָה
בּוֹ:
(עובדיה פרק א פסוק ז)
עד־הגבול
שלחוך
כל
אנשי
בריתך
השיאוך
יכלו
לך
אנשי
שלמך
לחמך
ישימו
מזור
תחתיך
אין
תבונה
בו:
(עובדיה פרק א פסוק ז)
עד־הגבול
שלחוך
כל
אנשי
בריתך
השיאוך
יכלו
לך
אנשי
שלמך
לחמך
ישימו
מזור
תחתיך
אין
תבונה
בו:
(עובדיה פרק א פסוק ז)
תרגום יונתן:
מִן
תְּחוּמָא
אַגלְיוּך
כָּל
אֱנָשׁ
קְיָמָך
אַטעֲיוּך
יְכִילוּ
לָך
אֱנָשׁ
שְׁלָמָך
אָכְלֵי
פָתוּרָך
שַׁוִיאוּ
תַקלָא
תְּחוֹתָך
מִדְּלֵית
בָּך
סֻכלְתָנוּ
:
עין המסורה:
שלמך
-
ג'
(ב'
חסר
ואחד
מלא):
יש'
מח
,
יח;
יר'
לח
,
כב;
עו'
א
,
ז.
רש"י:
עד
הגבול
שלחוך
-
אותם
שהבטיחוך
עזרה
,
באו
עמך
וליווך
עד
גבול
ארצך
,
עד
הסְפר
,
ששם
באת
עליך
המלחמה
,
ובזאת
השיאוך
והצליחו.
ויכלו
לך
-
לפתותך
לצאת
,
ושבו
מאחריך
(ע"פ
דב'
כג
,
טו).
לחמך
ישימו
מזור
תחתיך
-
אף
מאכלך
שם
לך
יעקב
אחיך
למזור
,
שנתן
לך
לחם
ונזיד
עדשים
ועל
ידו
בזית
את
הבכורה
(ראה
בר'
כה
,
לד).
מזור
-
חולי
(ראה
סנה'
צב
,
א).
ר' יוסף קרא:
כשתלך
להלחם
עם
אויביך
אתה
ואנשי
בריתך
,
ישלחוך
עד
גבול
(בנוסחנו:
הגבול)
-
במלחמה
,
ויחזרו
להם.
השיאוך
ויכלו
(בנוסחנו:
יכלו)
לך
-
כלומר:
הם
ישיאון
אותך
שתלך
למלחמה
,
ויכלו
לך
להשיאך
,
שתשמע
לעצתם.
לחמך
ישימו
מזור
תחתיך
-
כתרגומו:
"אוכלי
לחם
פתורך
שויאו
תקלא
תחותך"
(ראה
ת"י).
אין
תבונה
בו
-
אין
תבונה
לאדם
באותו
מזור
לרפואתו.
ראב"ע:
עד.
לא
יכלו
אנשי
בריתך
להושיעך
,
רק
שלחוך
עד
סוף
הגבול
שלך
בלכת
פליטיך
בשביה.
לחמך
-
כאשר
היית
במקומך;
זהו
תחתיך.
אנשי
שלומך
-
המאכילים
אותך
נותנים
מזור
בלחמך
,
ולא
הרגשת.
ומזור
-
כמו
"מזורו"
(הו'
ה
,
יג).
ותחסר
כ"ף
ממילת
אין:
כאיש
אשר
אין
תבונה
בו;
וכמהו
"ולאין
אונים
עצמה
ירבה"
(יש'
מ
,
כט)
-
ולאיש
אין
אונים.
ורבי
מרינוס
אמר
(רקמה
ע'
פד
-
פה):
בו
-
כמו
'ממנו':
"וכל
ערל
לא
יאכל
בו"
(שמ'
יב
,
מח);
לא
התבוננת
ממנו.
ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
עד
הגבול
שלחוך
-
פירוש:
הלוו
אותך;
ודמיונו:
"ואברהם
הלך
עמם
לשלחם"
(בר'
יח
,
טז)
-
תרגומו:
"לאלוואיהון"
(ת"א).
לחמך
ישימו
מזור
תחתיך
-
פירוש:
ובמקומך
ישימו
בלחם
שלך
מזור
-
חולי;
ודמיונו:
"לא
יגהה
מכם
מזור"
(הו'
ה
,
יג)
,
שפירושו:
לא
יסיר
מכם
החלי.
ר' אליעזר מבלגנצי:
עד
הגבול
שלחוך
-
עד
גבול
שנאיך;
עד
מקום
המלחמה
שלחוך
וליוו
אותך
אנשי
בריתך
-
שהיו
אומרים
לסייעך
,
וכשבאו
עד
גבול
האויבים
,
חזרו
בהם
והניחוך
בין
האויבים.
השיאוך
-
שהיו
אומרים
לסייעך
,
ויכלו
לך
בהשָׁאתם
,
שלא
הכרת
בהם
,
לפי
שאנשי
שלומך.
לחמך
-
על
'אנשי'
מֻסב
,
לומר:
אנשי
לחמך
,
אוכלי
לחמך
,
הגדילו
עליך
עקב
(ע"פ
תה'
מא
,
י).
ישימו
מזור...
-
זריית
רשת
ומצודה
במקומך
,
להלכד
בה.
ואין
לך
תבונה
בו
-
להבין
במזור
הרשת
ששמו
תחתיך
,
להזהר
שלא
תלכד
בו
,
כי
צפונה
וטמונה
היא
(ע"פ
תה'
ט
,
טז).
מזור
-
כמו
"כי
חנם
מזורה
הרשת"
(מש'
א
,
יז);
לשון
פרישׂה.
רד"ק:
עד
הגבול.
אנשי
בריתך
ואוכלי
לחמך
שהיית
בוטח
בהם
,
הם
הגלוך
ושלחוך
עד
גבול
אויביך
השודדים
אותך
,
כאלו
הם
נוהים
ובוכים
על
גלותך
,
והם
הם
שעזרו
אויביך
תחת
יד;
ואתה
לא
הרגשת
ולא
הבנת
,
כי
ביום
ההוא
תאבד
חכמתך
וגבורתך.
לחמך
-
פירושו:
אוכלי
לחמך.
מזור
-
פירושו:
חלי
ומכה;
וכן
"וירא
אפרים
את
חליו
ויהודה
את
מזורו"
(הו'
ה
,
יג).
תחתיך
-
בסתר;
שהסתירו
עצתם
ממך
,
והם
נראים
לך
כאוהבים;
וכן
"תחתיו...
למי
ארץ
(ש"ב
ג
,
יב)
-
בסתר.
אין
תבונה
בו
-
בעשו
,
שלא
הבין
מה
שהיו
עושים
לו
אנשי
בריתו;
וכן
דרך
המקרא
לדבר
בפסוק
אחד
לנוכח
ושלא
לנוכח.
ר' יוסף כספי:
עד
הגבול
שלחוך
וכו'
-
זה
כענין
דברי
ירמיה
לצדקיה
,
שיאמרו
לו
נשיו
בעת
החרבן
(ראה
יר'
לח
,
כב);
והוא
הדין
לבני
ביתו
ובני
בריתו.
וטעם
לחמך
-
אוכלי
לחמך.
ובכלל
,
כי
יועציו
ועבדיו
יעצוהו
שלא
יכנע
למלך
אשור
,
כמו
שנהגו
יועצי
צדקיה;
וכולם
עבדו
,
כמו
שפירש
ירמיה
(ראה
יר'
כז
,
ז).
וגם
זה
'אוצר
יי''
יבא.
וטעם
ישימו
מזור
תחתיך
-
במקומך;
כמו
"וישבו
תחתם"
(דב'
ב
,
יב).
וטעם
מזור
-
כי
הוא
רפואת
מכה
,
כטעם
"לא
זורו
ולא
חובשו"
(יש'
א
,
ו);
כי
היו
אומרים:
לא
תמוש
ממקומך
,
כי
כך
וכך
נעשה
ולא
יכבוש
אותנו
מלך
אשור.
לכן
יאמר
השם
כי
אין
תבונה
בו;
כי
אילו
היה
מבין
,
היה
יודע
כי
מהשם
הוא
שהחיה
הראשונה
תמשול
פעם
אחת
(ראה
דנ'
ח
,
ג
-
ד)
,
וכן
כל
חיה
וחיה
(ראה
שם
,
ה
-
ט)
,
כמו
שאמרו
רבותינו
ז"ל
גם
על
השלישית
(ראה
ע"ז
יח
,
א):
אי
אתה
יודע
שאומה
זו
מן
השמים
המליכוה?
וכעס
,
כי
השיב
לו
החסיד
ההוא:
מן
השמים
ירחמו.
ואין
ספק
כי
הגוער
היה
חכם
מן
הנגער
שם.
וגם
באור
כל
זה
'אוצר
יי''
יבא.
ר' ישעיה מטראני:
עד
הגבול
שלחוך
-
שהבטיחוך:
צא
למלחמה
ואנו
נבוא
לעזרתך;
ואחריכן
נמנעו
מלבוא.
לחמך
ישימו
-
אוכלי
לחמך
שמו
מזור
תחתיך
-
שגם
הם
מרדו
בך
ונהפכו
עם
האויבים.
מזור
הוא
לשון
מכה
,
כמו
"וירא
אפרים
את
חוליו
ויהודה
את
מזורו"
(הו'
ה
,
יג).
אין
תבונה
בו
-
באדום
,
שיאבד
כל
חכמתו
בעת
צרתו
ואינו
יודע
מה
לעשות.