תנ"ך - וה' הטיל רוח־גדולה אל־הים ויהי סער־גדול בים והאניה חשבה להשבר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיהוָ֗ה הֵטִ֤יל רֽוּחַ־גְּדוֹלָה֙ אֶל־הַיָּ֔ם וַיְהִ֥י סַֽעַר־גָּד֖וֹל בַּיָּ֑ם וְהָ֣אֳנִיָּ֔ה חִשְּׁבָ֖ה לְהִשָּׁבֵֽר: (יונה פרק א פסוק ד)

וַיהוָה הֵטִיל רוּחַ־גְּדוֹלָה אֶל־הַיָּם וַיְהִי סַעַר־גָּדוֹל בַּיָּם וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר: (יונה פרק א פסוק ד)

וה' הטיל רוח־גדולה אל־הים ויהי סער־גדול בים והאניה חשבה להשבר: (יונה פרק א פסוק ד)

ויהוה הטיל רוח־גדולה אל־הים ויהי סער־גדול בים והאניה חשבה להשבר: (יונה פרק א פסוק ד)

תרגום יונתן:

וַייָ אֲרֵים רוּחַ רַב עַל יַמָא וַהֲוָה נַחשׁוֹל רַב בְּיַמָא וְאִלפָא בָּעיָא לְאִתְּבָרָא :

עין המסורה:

ויי' - ו' בטעמא (רביע) בראש פסוק: ראה יואל ב , יא.

מסורה קטנה:

ויי' - ו' בטע' ראש' פסוק'.

רש"י:

חשבה להשבר - נדמית כאילו משתברת.

ר' יוסף קרא:

והאניה חשבה להשבר - כלומר: כל בני הספינה קורא 'אניה'; שהיו חושבין שתישבר הספינה מפני סער גדול שבים.

ראב"ע:

ויי' הטיל - השליך , דרך משל; והטעם , שהשליכוֹ (את הרוח) מהיבשה , על כן לא יכלו להשיב אל היבשה (ראה להלן , יג). כי לא היה זה , רק במקום התחברות הים עם הנהר , והוא סמוך אל היבשה; כי לעולם היא קשה על הספינות. והעד שככה היא , שאמר "ותשליכני מצולה בלב (בנוסחנו: בלבב) ימים ונהר יסובבני" (ראה יונה ב , ד). והאניה חשבה [להשבר] - כמו "ארץ כי תחטא לי" (יח' יד , יג).

ר' אליעזר מבלגנצי:

אל הים - במקום אותה האניה בלבד; ולכן הכירו כי לא מקרה הוא להם (ע"פ ש"א ו , ט) , שכל האניות הֹלכות בשופי והם בסער (ראה תנח' ויקרא ח). והאניה חשבה - בעלי האניה.

רד"ק:

ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני יי' - ואיך היה יכול לברוח , ודוד אמר "אנה מפניך אברח" (תה' קלט , ז)? אלא אין מלפני כמו "מפני" (בר' ג , ח). כי הנביא היה מלא חכמה ודעת , ואיך היה חושב לברוח מפני יי'?! אלא מלפני יי' היה חושב לברוח; כי פירוש מלפני - מדבר שהוא לפני יי' , והוא רוח הנבואה; כי חשב שאם יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ לא תשרה עליו רוח נבואה. והיה ממאן ללכת בזו השליחות , כי אמר יונה: הגוים קרובים לתשובה הם , ואם אלך אליהם בשליחות האל ישובו מדרכיהם הרעים , ויחייבו ישראל בזה; שאני והנביאים אחרים הולכים אליהם תמיד בשליחות האל , ואינם שבים מדרכם הרעה. לפיכך היה ממאן ללכת בשליחות זה. וכן פירשו רבותינו ז"ל (ראה מכיל' בא פסחא פתיחתא) , כי בעבור זה היה נמנע , כי אמר כי אין השכינה שורה בחוצה לארץ; ובעבור כי הגוים קרובי תשובה , ושלא לחייב את ישראל , ברח. אמר לו הקדוש ברוך הוא: יש לי כיוצא בך. ויי' הטיל רוח גדולה אל הים - אמר רבי ברכיה (שמ"ר טו , טו): אדם מבקש לברוח , ובורח אצל שהוא יכול לעמוד; יש לך אדם שבורח אצל בורח?! הים ברח מפני , שנאמר "הים ראה וינוס" (תה' קיד , ג); ואתה ברחת אצל הים?! ויונתן תרגם מלפני יי': "מן קדם דינתבי בשמא דיי'". וירד יפו - מעירו שהוא גת החפר (ראה מ"ב יד , כה) או מירושלם ירד אל יפו שהיא על שפת הים , והוא חוף אניות (ע"פ בר' מט , יג). והנכנס בים יקרא 'יורד' , כמו שאמר "יורדי הים באניות" (תה' קז , כג); כי שפת הים הוא מקום נמוך כנגד שאר היבשה. ואדוני אבי ז"ל כתב כי יקרא 'יורד' כנגד האניה שהיא עמוקה , ויורד בה; כמו שאמר וימצא אניה וירד בה; וכן אמר "ויונה ירד אל ירכתי הספינה" (להלן , ה); וכן "יורדי הים באניות" (תה' קז , כג). וימצא אניה באה תרשיש. באה - טעמו מלרע; רוצה לומר , שהיתה מוכנת ללכת ולבוא תרשישה. ויתן שכרה - שכר הראוי לתת בה אמר לתת; או נתנו תחלה. ובדרש (ראה נדרים לח , א): שנתן שכר כל הספינה בעבור שתמהר ללכת ולא תמתין לסוחרים ולסחורות , בעבור שהיה רוצה לברוח מהר; וסמכו מזה , כי אין הנבואה שורה אלא על אדם עשיר. ויי' הטיל. חשבה להשבר - על דרך הרחבת הלשון; רוצה לומר: אנשי האנייה חשבו שתשבר האנייה.