תנ"ך - וימן ה'־אלהים קיקיון ויעל׀ מעל ליונה להיות צל על־ראשו להציל לו מרעתו וישמח יונה על־הקיקיון שמחה גדולה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיְמַ֣ן יְהוָֽה־אֱ֠לֹהִים קִיקָי֞וֹן וַיַּ֣עַל׀ מֵעַ֣ל לְיוֹנָ֗ה לִֽהְי֥וֹת צֵל֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ לְהַצִּ֥יל ל֖וֹ מֵרָעָת֑וֹ וַיִּשְׂמַ֥ח יוֹנָ֛ה עַל־הַקִּֽיקָי֖וֹן שִׂמְחָ֥ה גְדוֹלָֽה: (יונה פרק ד פסוק ו)

וַיְמַן יְהוָה־אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל׀ מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל־רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל־הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה: (יונה פרק ד פסוק ו)

וימן ה'־אלהים קיקיון ויעל׀ מעל ליונה להיות צל על־ראשו להציל לו מרעתו וישמח יונה על־הקיקיון שמחה גדולה: (יונה פרק ד פסוק ו)

וימן יהוה־אלהים קיקיון ויעל׀ מעל ליונה להיות צל על־ראשו להציל לו מרעתו וישמח יונה על־הקיקיון שמחה גדולה: (יונה פרק ד פסוק ו)

תרגום יונתן:

וְזָמֵין יְיָ אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וּסלֵיק עֵיל מִן יוֹנָה לְמִהֵוי טוּלָא עַל רֵישֵׁיהּ לְאַגָּנָא לֵיהּ מִבִּשׁתֵּיהּ וַחדִּי יוֹנָה עַל קִיקָיוֹן חֶדוָא רַבָּא :

עין המסורה:

יי' - אלהים - ה' כתיב בנביאים (בלישנא): ש"ב ז , כב , כה; מ"ב יט , יט; יר' י , י; יונה ד , ו.

מסורה קטנה:

יי' - אלהים - ה' כת' בנביא'.

רש"י:

וימן - לשון הזמנה. להציל לו מרעתו - מחום השמש. קיקיון - עשב הגדל למעלה בענפים רבים , ומצל; וכך שמו.

ר' יוסף קרא:

להציל לו מרעתו - כשהטילוהו אל הים (ראה יונה א , טו) נפל כל שערו , שמי הים מלוחים ומעבירים מן האדם כל שערו , ולכך כשזרחה השמש עליו נתעלף (ראה להלן , ח).

ראב"ע:

וימן... [קיקיון] - חכמי ספרד אומרים: דלעת או 'קרה'; ואין דרך לדעת מהו קיקיון. להציל לו מרעתו - מרוב חום השמש. ויש אומרים , כי בעבור שעמד במעי הדגה זמן ארוך , עור בשרו רך , ולא יוכל לסבול החום.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:

וימן יי' אלהים קיקיון - פירוש: לזו המלה אין לה דמיון במקרא. ויתכן כי היא אילן , לכשיגדל יעשה צל על בני אדם.

רד"ק:

וימן - הצמיחו לפי שעה. ואע"פ שעשה לו סוכה לצל , אולי יבשו עצי הסוכה , כי ישב שם עד מלאת לו (ע"פ וי' כה , ל) ארבעים יום (ראה יונה ג , ד). ועשה עמו אות זה להשכילו בגזירת השם , וכי רחמיו על כל מעשיו (ע"פ תה' קמה , ט). וקיקיון - הוא עשב שתארכנה פארותיו (ע"פ יח' לא , ה) ותגבהנה , ועושה צל. ובמשנה (ראה שבת ב , א): ולא בשמן קיק. ואמרו בגמרא (שבת כא , א): מאי קיק? ריש לקיש אמר: קיקיון דיונה. אמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי קיקיון דיונה , ולצלוליבא דמי , ואבי פשקי רבי; פירושו: בין בצעי המים הוא גדל. ועל פום חנוון מדלן יתיה; פירושו: על פתחי החנויות מדלין אותו לצל. ומפרצוהי עבדין משחא; פירשו: מגרעיניו עושין שמן. ופרשו רב שמואל בן חפני , שהוא הנקרא בערבי 'אלכרועא'. ופירוש 'צלוליבא' - מצאתי בתשובת הגאונים (ראה תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי תשובות פרשניות סימן תג): אילן סרק יש במקומינו , ועושין גרעינין , ועושין מהם שמן. וכל מי שיש לו צנה הרבה שותה ממנו; ושמו בלשון ערבי 'אלכרוע'. מרעתו - מחום השמש שהכהו; שיבשו עצי הסוכה שהיו לו לצל (ראה לעיל , ה).

ר' יוסף כספי:

וימן יי' , וכן "וימן האלהים" (להלן , ז) , "וימן אלהים" (להלן , ח) - גם זה 'אוצר יי'' יבא.