תנ"ך - וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את־פתם ואת־רעמסס:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖וֹ בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ לְפַרְעֹ֔ה אֶת־פִּתֹ֖ם וְאֶת־רַעַמְסֵֽס: (שמות פרק א פסוק יא)

טקסט וניקוד:

וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת־פִּתֹם וְאֶת־רַעַמְסֵס: (שמות פרק א פסוק יא)

טקסט בלבד:

וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את־פתם ואת־רעמסס: (שמות פרק א פסוק יא)

תיקון קוראים:

וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את־פתם ואת־רעמסס: (שמות פרק א פסוק יא)

תרגום אונקלוס:
וּמַנִיאוּ עֲלֵיהוֹן שִׁלטוֹנִין מַבאֲשִׁין בְּדִיל לְעַנוֹאֵיהוֹן בְּפֻלחָנְהוֹן וּבנוֹ קִרוֵי בֵית אוֹצְרֵי לְפַרעֹה יָת פִּיתוֹם וְיָת רַעַמסֵס :

עין המסורה:
ענתו - ב': שמ' א , יא; ש"ב יג , לב.

מסורה קטנה:
פתם - ל' וחס'.

רש"י:
עליו - על העם. מסים - לשון 'מס' , שרים שגובים מהם המס; ומהו המס? שיבנו ערי מסכנות. למען ענותו בסבלותם - בסבלות מצרים. מסכנות - כתרגומו , וכן "לך בא אל הסוכן הלז" (לפנינו: הזה; יש' כב , טו) - גיזבר הממונה על האוצרות. [את פתום ואת רעמסס - שלא היו ראויות מתחלה לכך , ועשאום חזקות ובצורות לאוצר.]

רשב"ם:
מיסים - מן הכפולים הוא , 'מסס'; כמו "פתות אותה פתים" (וי' ב , ו) מן 'פתת'. מסכנות - אוצרות; כמו "אל הסוכן הלז (לפנינו: הזה) לשבנא אשר על הבית" (ראה יש' כב , טו).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
וישימו - המצרים. מסים - רבים 'מס'; כמו "פתים" (וי' ב , ו); והם מפעלי הכפל. מסכנות - אוצרות; וכמוהו "ותהי למלך סוכנת" (מ"א א , ד); "לך בוא אל הסוכן" (יש' כב , טו). רעמסס - כבר פירשתיו (בר' מז , א). ויאמר הגאון (רס"ג תורה) , שהוא שם מקום , יקרא 'עין השמש'.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
וישימו. מסים - מפעלי הכפל; כמו "פתים" (וי' ב , ו) מן "פת" (מש' יז , א). וטעם לענותו - ליבש זרע הזכרים. מסכנות - אוצרות; וכמוהו "אל הסוכן הזה" (יש' כב , טו); "ותהי למלך סכנת" (מ"א א , ד) - שומרת האוצר , ולא יוודע לכל "ושכבה בחיקך" (שם , ב). רעמסס - בפתיחת העי"ן , ואיננו מקום ישראל (וראה בר' מז , יא).

ר' יוסף בכור שור:
וישימו עליו שרי מסים - שהיו גובים מס האנשים: שהיו שולחין אל עבודת המלך עשרת אלפים , והיו מחולקים לחדשים או לשבתות , כמו שנאמר בשלמה "ויהי המס שלשים אלף איש" (מ"א ה , כז) , ואומר "חודש יהיו בלבנון ושנים (בנוסחנו: שנים) חדשים בביתו ואדונירם על המס" (שם , כח); וכאן שרי מסים - ממונים על מס האנשים וחלוקם למחלוקתם. היו חודש בעבודת פרעה , או שלשה או ארבעה חדשים בביתם. דהא ליכא למימר שהיו תדיר בעבודה , דאם כן , מתי יעשו לביתם ומי יפרנסם? ויבן ערי מסכנות - לשון אוצָר , כמו "ומסכנות לדגן ולתירוש" (ראה דה"ב לב , כח); וכן תירגם אונקלוס. ופרעה היה צריך רוב אוצרות , כי חומש כל תבואות מצרים שלו , כדכתיב "ויתן אותם לחק עד היום הזה... לפרעה לחומש" (ראה בר' מז , כו). אבל בני ישראל לא היו נותנים חומש , כי יוסף נתן להם אחוזה במיטב הארץ (ראה בר' מז , יא) וכלכל אותם , ולא מכרוה; ובאו בעלילה על ישראל לאמר: כל המצריים עובדים את המלך , שעובדים את האדמה - והחומש שלו , וכל בהמתם שלו , והם מגדלים אותם ונותנים חצי הוולדות למלך , וכולם אריסין; אבל אתם אין עובדים אותו , לכן כיון שהמצריים נותנים את התבואה - אתם בְּנו את האוצרות לתתה בהם.

רמב"ן:
שרי מסים למען ענותו - שם על העם מס לקחת מהם אנשים לעבודת המלך , ומינה על המס שרים מן המצריים , שיקחו מהם כרצונם אנשים לפי העבודה , חליפות חֹדש (ע"פ מ"א ה , כח) או יותר יהיו בבנין המלך , ושאר הימים בביתו; והשרים האלה צוו אותם שיבנו ערים לפרעה , ויבן העם ערי מסכנות לפרעה - במס הזה. וכאשר ראו שלא יזיק זה לעם , קצו בחיתם מפניהם , וגזרו שיעבידו כל מצרים את העם , וכל איש מצרי שיצטרך לעבודה ימשול לקחת מהם אנשים שיעשו עבודתו; וזה טעם ויעבידו מצרים וגו'. ועוד גזרו עליהם עבודות קשות בחומר ובלבנים , כי מתחלה היו השרים נותנים להם החומר והלבנים , והיו אנשי המס בונים הבנין , ועתה נתנו העם בעבודה , וצוו שיהיו מביאים העפר ועושים החומר בידיהם ורגליהם , ולא ינתן להם מבית המלך רק התבן בלבד , ונותנים הלבנים לאנשי המס הבונים לעשות הבנין , וגם כל עבודה קשה אשר לפרעה ולמצרים בשדה , כגון החפירות והוצאת הזבלים , הכל נתנו עליהם , וגם היו רודים בהם לדחוק אותם שלא ינוחו , ומכים ומקללים אותם; וזה טעם את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך. והיה המלך מפרנס אותם בלחם צר כמנהג לפועלי המלך , וזה מאמר המתאוים שאמרו: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשואים" (במ' יא , ה) , כי הדגה במצרים רבה מאד והיו לוקחים מן הצדים אותה במצות המלך , ולוקחים מן הגנות קשואים ואבטיחים , ואין מכלים (ע"פ שו' יח , ז) , כי מצות המלך היא. ורבותינו אמרו (מכיל' יתרו בחדש ה): עבדים למלכים היו , ולא עבדים לעבדים; אם כן ויעבידו מצרים - רמז לשרי המסים אשר לפרעה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
שרי מסים - שרים שהיו מכריחים אותם לתת מס למלך. למען ענותו בסבלותם - למען ענות אותם בעוצם המשא שהיו מעמיסים עליהם. ואחשוב שזה המס היה בתחלת הענין , שהיו נותנים דבר קצוב למלך שנה בשנה או חדש בחדש או יום ביום - והוא היותר נכון - ואשר לא היה יכול לפרוע המס , היה נפרע המלך ממנו בשיעבד לו בבניין; ולזה תמצא שקצת ישראל לא היו עושים זאת העבודה (ראה שמ' ה , ד). ערי מסכנות - הם ערים לשים שם אוצרות המלך. והנה מסכנות הם אוצרות , ושומר האוצר נקרא 'סוכן' (ראה יש' כב , טו).
ריכוז קישורים