תנ"ך - וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְכַֽאֲשֶׁר֙ יְעַנּ֣וּ אֹת֔וֹ כֵּ֥ן יִרְבֶּ֖ה וְכֵ֣ן יִפְרֹ֑ץ וַיָּקֻ֕צוּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (שמות פרק א פסוק יב)

טקסט וניקוד:

וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (שמות פרק א פסוק יב)

טקסט בלבד:

וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל: (שמות פרק א פסוק יב)

תיקון קוראים:

וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל: (שמות פרק א פסוק יב)

תרגום אונקלוס:
וּכמָא דִּמעַנַן לְהוֹן כֵּין סָגַן וְכֵין תָּקְפִין וְעַקַת לְמִצרָאֵי מִן קֳדָם בְּנֵי יִשׂרָאֵל :

עין המסורה:
וכאשר - ב' ראשי פסוקים: *שמ' א , יב; יח' לז , יח. יענו - ב': שמ' א , יב; תה' צד , ה. ירבה - ה': ראה לעיל , י.

מסורה גדולה:
וכאשר ב' ראש' פס' וכאשר יענו אתו וכאשר יאמרו אליך.

מסורה קטנה:
וכאשר - ב' ראש' פסוק'.

רש"י:
וכאשר יענו אותו - בכל מה שהיו נותנים לב לענות , כן לב הקדוש ברוך הוא להרבות ולהפריץ: כן ירבה - כן רָבֶה , וכן יפרוץ - וכן פורץ; זהו פשוטו. ומדרשו (ראה סוטה יא , א): רוח הקודש אומרת: אתם אומרים "פן ירבה" (לעיל , י) , ואני אומר: כן ירבה. ויקצו - קצו בחייהם. ורבותינו דרשו (ראה סוטה שם): כקוצים היו בעיניהם.

רשב"ם:
כן ירבה - כמו כן הִרְבּוּ מלפני כן. ויקוצו - בחייהם; כמו "קצתי בחיי" (בר' כז , מו) , וכן "אשר אתה קץ מפני שני מלכיה" (יש' ז , טז).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
וכאשר יענו אותו - אע"פ שהיה בעינוי , כן ירבה. ויקוצו - כמו הפוך בטעם , והם שני שרשים; וכן "אשר אתה קץ" (יש' ז , טז).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
וכאשר יענו... כן ירבה - כימים אשר לא עונה. יפרץ - שעבר החֹק בפריה , כ"פורץ גדר" (קה' י , ח).

ר' יוסף בכור שור:
ויקוצו מפני בני ישראל - כי כאשר ראו כן: כי יוסיפו לענותם - כן יוסיפו לפרות ולהרבות , קצו בחייהם מפני בני ישראל לבדם. בתחילה היו יריאים פן יתחברו עם השונא , ועכשיו , שראו אותם כל כך פרים ורבים , קצו מפניהם לבדם.

רמב"ן:
שרי מסים למען ענותו - שם על העם מס לקחת מהם אנשים לעבודת המלך , ומינה על המס שרים מן המצריים , שיקחו מהם כרצונם אנשים לפי העבודה , חליפות חֹדש (ע"פ מ"א ה , כח) או יותר יהיו בבנין המלך , ושאר הימים בביתו; והשרים האלה צוו אותם שיבנו ערים לפרעה , ויבן העם ערי מסכנות לפרעה - במס הזה. וכאשר ראו שלא יזיק זה לעם , קצו בחיתם מפניהם , וגזרו שיעבידו כל מצרים את העם , וכל איש מצרי שיצטרך לעבודה ימשול לקחת מהם אנשים שיעשו עבודתו; וזה טעם ויעבידו מצרים וגו'. ועוד גזרו עליהם עבודות קשות בחומר ובלבנים , כי מתחלה היו השרים נותנים להם החומר והלבנים , והיו אנשי המס בונים הבנין , ועתה נתנו העם בעבודה , וצוו שיהיו מביאים העפר ועושים החומר בידיהם ורגליהם , ולא ינתן להם מבית המלך רק התבן בלבד , ונותנים הלבנים לאנשי המס הבונים לעשות הבנין , וגם כל עבודה קשה אשר לפרעה ולמצרים בשדה , כגון החפירות והוצאת הזבלים , הכל נתנו עליהם , וגם היו רודים בהם לדחוק אותם שלא ינוחו , ומכים ומקללים אותם; וזה טעם את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך. והיה המלך מפרנס אותם בלחם צר כמנהג לפועלי המלך , וזה מאמר המתאוים שאמרו: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשואים" (במ' יא , ה) , כי הדגה במצרים רבה מאד והיו לוקחים מן הצדים אותה במצות המלך , ולוקחים מן הגנות קשואים ואבטיחים , ואין מכלים (ע"פ שו' יח , ז) , כי מצות המלך היא. ורבותינו אמרו (מכיל' יתרו בחדש ה): עבדים למלכים היו , ולא עבדים לעבדים; אם כן ויעבידו מצרים - רמז לשרי המסים אשר לפרעה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ויקוצו מפני בני ישראל - רוצה לומר , שצר למצרים מאד בראותם עוצם פריית ישראל ורבייתם , ושלא הועילה עצתם בזה.
ריכוז קישורים