תנ"ך - וימררו את־חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל־עבדה בשדה את כל־עבדתם אשר־עבדו בהם בפרך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְמָרֲר֨וּ אֶת־חַיֵּיהֶ֜ם בַּעֲבֹדָ֣ה קָשָׁ֗ה בְּחֹ֙מֶר֙ וּבִלְבֵנִ֔ים וּבְכָל־עֲבֹדָ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה אֵ֚ת כָּל־עֲבֹ֣דָתָ֔ם אֲשֶׁר־עָבְד֥וּ בָהֶ֖ם בְּפָֽרֶךְ: (שמות פרק א פסוק יד)

טקסט וניקוד:

וַיְמָרֲרוּ אֶת־חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל־עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל־עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר־עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ: (שמות פרק א פסוק יד)

טקסט בלבד:

וימררו את־חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל־עבדה בשדה את כל־עבדתם אשר־עבדו בהם בפרך: (שמות פרק א פסוק יד)

תיקון קוראים:

וימררו את־חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל־עבדה בשדה את כל־עבדתם אשר־עבדו בהם בפרך: (שמות פרק א פסוק יד)

תרגום אונקלוס:
וְאַמַרוּ יָת חַיֵיהוֹן בְּפֻלחָנָא קַשׁיָא בְּטִינָא וּבלִבנֵי וּבכָל פֻּלחָנָא בְּחַקלָא יָת כָּל פֻּלחָנְהוֹן דְּאַפלַחוּ בְהוֹן בְּקַשׁיוּ :

עין המסורה:
עבדו בהם (עבידה בהם) - ג': שמ' א , יד; וי' כה , מו; יח' לד , כז.

מסורה קטנה:
וימררו - ל'; ובלבנים - ל'; עבדו בהם - ג'.

רשב"ם:
ובכל עבודה בשדה - חריש וקציר. את כל עבודתם - עם כל עבודתם , אשר עבדו בהם בתוך העיר בפרך.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
וימררו. ידוע הוא , כי הת"ו סימן הנקבות על דרך הרֹב , והמ"ם סימן הזכרים; כמו "מועדות" (דה"ב ח , יג) ו"מועדים" (בר' א , יד). ודעת חכמי ספרד , כי בניני הפעלים שמורים , לא תחסר אות מן השרש - אינם כן; רק 'שמות דברים' יאמרו כאשר נמצאו. כי יחיד 'מועדות' - "מועד" (איכה ב , ז) , לא 'מועדה'; כאשר אמר החכם בעיניו , כי מן 'מקום' יאמר 'מקומים' , ומ'מקומות' - 'מקומה'. אולי יפקח עיניו ויראה , כי "בכור" (שמ' יא , ה) - "בכורים": "למכה מצרים בבכוריהם" (תה' קלו , י) , והנה "ובכורֹת בקרך" (דב' יב , יז) - אם כן יהיה היחיד 'בכורה'?! וכן לבנים , לא יאמר 'לָבֵן' כי אם "לבנה" (בר' יא , ג). וטעם בחמר ובלבנים - לבנות בתים וגדרות , גם לחרוש ולקצור ולזמור ולבצור; וזה כל עבודה בשדה. ואחר כן כלל את כל עבודתם בשדה לצרכיהם. אשר עבדו בהם - ישרת בעבור שנים: עבדו בהם בפרך. וגזרת 'עבדו' בלי בי"ת אחריה היא עבדת העבד; וככה "עבדתיך" (בר' ל , כו). ואם אחריה בי"ת - הוא על דרך שני דרכים. האחד: 'בעבור' , כמו "ויעבד ישראל באשה" (הו' יב , יג). והשני: "לא תעבד בו" (וי' כה , לט); כדרך "אשר לא עֻבַּד בה" (דב' כא , ג); וככה "אשר לא יֵעָבֵד בו" (שם , ד); כי כתוב "והארץ הנשמה תֵעָבד" (יח' לו , לד). ועל זה הדרך "כנושה כאשר נושה (בנוסחנו: נשא) בו" (יש' כד , ב).

ר' יוסף בכור שור:
וימררו את חייהם - כשראו שהם פרים ורבים , הוסיפו למרור בחייהם בעבודה: שבתחילה "ויבן" ישראל "ערי מסכנות" (לעיל , יא) , ולבסוף אף בכל עבודה בשדה - ליטע כרמים וגנים ולחופרם , ולשדד תלמים אחריהם. ובכל עבודתם שהיו משתעבדין , היו משתעבדין בהם בפרך - שלא היו מניחים אותם אפילו להרגיע עד בלעם רוקם (ע"פ איוב ז , יט) , אלא אצים ודוחקים וממהרין אותם כדי ליגעם , ויִשנו כל הלילה מתוך יגיעתם ולא יעסקו בפריה ורביה. וכשראו שאין כל זה מועיל להם שלא יפרו , ולקחו להם צד אחר - להמית הבנים.

רמב"ן:
שרי מסים למען ענותו - שם על העם מס לקחת מהם אנשים לעבודת המלך , ומינה על המס שרים מן המצריים , שיקחו מהם כרצונם אנשים לפי העבודה , חליפות חֹדש (ע"פ מ"א ה , כח) או יותר יהיו בבנין המלך , ושאר הימים בביתו; והשרים האלה צוו אותם שיבנו ערים לפרעה , ויבן העם ערי מסכנות לפרעה - במס הזה. וכאשר ראו שלא יזיק זה לעם , קצו בחיתם מפניהם , וגזרו שיעבידו כל מצרים את העם , וכל איש מצרי שיצטרך לעבודה ימשול לקחת מהם אנשים שיעשו עבודתו; וזה טעם ויעבידו מצרים וגו'. ועוד גזרו עליהם עבודות קשות בחומר ובלבנים , כי מתחלה היו השרים נותנים להם החומר והלבנים , והיו אנשי המס בונים הבנין , ועתה נתנו העם בעבודה , וצוו שיהיו מביאים העפר ועושים החומר בידיהם ורגליהם , ולא ינתן להם מבית המלך רק התבן בלבד , ונותנים הלבנים לאנשי המס הבונים לעשות הבנין , וגם כל עבודה קשה אשר לפרעה ולמצרים בשדה , כגון החפירות והוצאת הזבלים , הכל נתנו עליהם , וגם היו רודים בהם לדחוק אותם שלא ינוחו , ומכים ומקללים אותם; וזה טעם את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך. והיה המלך מפרנס אותם בלחם צר כמנהג לפועלי המלך , וזה מאמר המתאוים שאמרו: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשואים" (במ' יא , ה) , כי הדגה במצרים רבה מאד והיו לוקחים מן הצדים אותה במצות המלך , ולוקחים מן הגנות קשואים ואבטיחים , ואין מכלים (ע"פ שו' יח , ז) , כי מצות המלך היא. ורבותינו אמרו (מכיל' יתרו בחדש ה): עבדים למלכים היו , ולא עבדים לעבדים; אם כן ויעבידו מצרים - רמז לשרי המסים אשר לפרעה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
בעבודה קשה - היא עבודה משברת גופו של אדם , כמו עבודת השדה ועבודת הבניין. וזה , שכבר ימצאו מהמלאכות שאין בהם עמל רב , כמו מלאכת הצריפה ושאר המלאכות הנוהגות מנהגה; והם בחרו להעבידם באלו המלאכות הקשות. אשר עבדו בהם בפרך - רוצה לומר , שלא הספיק להם מה שהיו עובדים בהם בפרך כל עבודתם , באופן שלא יוכלו להשלים עבודתם יום ביום בזולת עמל רב , אבל מררו חייהם עם זה , בשבחרו להם העבודות הקשות.
ריכוז קישורים