תנ"ך - ויאמר ה' אל־משה בא אל־פרעה כי־אני הכבדתי את־לבו ואת־לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙ וְאֶת־לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ: (שמות פרק י פסוק א)

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה בֹּא אֶל־פַּרְעֹה כִּי־אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת־לִבּוֹ וְאֶת־לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ: (שמות פרק י פסוק א)

ויאמר ה' אל־משה בא אל־פרעה כי־אני הכבדתי את־לבו ואת־לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו: (שמות פרק י פסוק א)

ויאמר יהוה אל־משה בא אל־פרעה כי־אני הכבדתי את־לבו ואת־לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו: (שמות פרק י פסוק א)

תרגום אונקלוס:

וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה עוֹל לְוָת פַּרעֹה אֲרֵי אֲנָא יַקַרִית יָת לִבֵּיהּ וְיָת לִבָּא דְעַבדוֹהִי בְּדִיל לְשַׁוָאָה אָתַי אִלֵין בֵּינֵיהוֹן :

עין המסורה:

שתי - ג' (חסר ומלא): *שמ' י , א; יש' טז , ג; יר' לא , כ.

מסורה גדולה:

שתי ג' למען שתי אתתי אלה שתי לבך למסלה שיתי כליל צלך.

מסורה קטנה:

ואת - לב - ל'; שתי - ג'.

רש"י:

בא אל פרעה. שיתי - שימי; שאשית אני.

רשב"ם:

כי אני הכבדתי וגו' - בכל מכות לא מצינו שהודיע הקדוש ברוך הוא למשה שחיזק את לבו , אך בזאת שהודה פרעה שהוא "הצדיק ואני ועמי הרשעים" (שמ' ט , כז) , ובזאת כתיב "ויוסף לחטוא" (שם , לד) , לכך הוזקק לומר: כי אני הכבדתי וגו' ואת לב עבדיו; שכך כתיב למעלה "ויכבד לבו" (שם). שיתי - שומי.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

בא - אליו זאת הפעם , כי עד עתה אני הכבדתי את לבו. ושיתי - בחסרון ה"א מבנין 'הפעיל'. או יהי כמו "שׂוּמי" (יש' מד , ז). ולפי דעתי איננו , בעבור שמצאנו "ישום אלם" (שמ' ד , יא) , גם "ישים" (בר' ל , מב).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ויאמר. אמר השם למשה: אל תשתומם בעבור שחזק לב פרעה , כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו. והזכיר עבדיו , בעבור שירך לבם בבא מכת הארבה (ראה להלן , ז). וטעם שהכבדתי את לבו - למען שיתי אותותי אלה בקרבו. ואין דעת חכמי ספרד שוה: יש אומרים , כי "שיתו" (תה' מח , יד) , "בינו" (דב' לב , ז) , "שימו" (בר' מג , לא) והדומה להם , וככה "ישית" (בר' מו , ד); "ישים" (בר' ל , מב); "יבין" (יש' ו , י); והדומה להם בכל הסימנין - יש אומרים שהוא מבניין 'הפעיל' , וה"א הבניין חסר , בעבור שמצאו "או מי ישום אלם" (שמ' ד , יא); "לשוש עליך... כאשר שש על אבותיך" (דב' ל , ט) - שהוא מבניין ה'קל'. ויש אומרים: 'ישוש' כמו "ישיש" (דב' כח , סג) , ושיתי - כמו "שומי" (יש' מד , ז); והכל מהבניין ה'קל'.

ר' יוסף בכור שור:

בא אל פרעה - לא היה אומר 'לך' כי אם בא , 'ביין' בלעז , שמשמע שאני אלך עמך. ואל יקשה בעיניך לומר: בחינם אני טורח , כי הוא כבד לב ולא ישמע - אני הכבדתי את לבו , ואם הייתי רוצה כבר שלח אותם; וכל זמן שארצה , ישלח. למען שתי - יש לומר , כי היו"ד יתירה , והרי הוא 'שית אותותי אלה'; ויש לומר: שיתי - כמו 'שית אני'.

רמב"ן:

כי אני הכבדתי את לבו - הודיע הקדוש ברוך הוא למשה , שהוא הכביד את לבם עתה , אחר שפחדו ממנו בברד והתודו על עונם. ואמר לו הטעם: כי עשיתי כן , למען שאשית בקרבם אלה האותות אשר אני חפץ לעשות בהם , שידעו מצרים את גבורתי , לא שאעניש אותם יותר מפני הכובד הזה; ועוד , כדי שתספר אתה וכל ישראל לדורות הבאים כח מעשי , ותדעו כי אני יי' , וכל אשר אחפץ אעשה בשמים ובארץ (ע"פ תה' קלה , ו). וטעם התעללתי - כי אני מצחק בו , שאני מכביד לבו ועושה בו הנקמות , כטעם "יושב בשמים ישחק יי' ילעג למו" (תה' ב , ד). והנה עתה הודיע הקדוש ברוך הוא למשה מכת הארבה , ושיגיד אותה לפרעה , כי מה טעם בא אל פרעה , אם לא יאמר לו כלום? ולא נזכר , רק בדברי משה אל פרעה , כי הכתוב קצר בזה; וכן קצר למעלה במכת הברד , שספר דברי הקדוש ברוך הוא אל משה "התיצב לפני פרעה ואמרת אליו" (שמ' ט , יג) , ולא הזכיר דברי משה אל פרעה כלל , כמו שפרשתי (שם , יח). וסבת זה , שלא ירצה להאריך בשניהם , ופעם יקצר בזה , פעם בזה. וב'אלה שמות רבא' (יג , ד) ראיתי: ולמען תספר באזני בנך - הודיעו הקדוש ברוך הוא למשה מה מכה יביא עליהם , וכתב אותה משה ברמז: ולמען תספר באזני בנך ובן בנך - זו מכת הארבה , כמה דתימר "עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם" וגו' (יואל א , ג).

רלב"ג - ביאור הפרשה:

בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו' - הרצון בו: בא אל פרעה , ואל יעצרך מזה היותו בלתי שומע לדברי לשלח את העם , כי אני הוא הסבה בהכבדת לבו ולב עבדיו. והנה עשיתי זה , כדי שאשית רבוי האותות האלה בקרבו. והנה רציתי שירבו אותותי בקרבו , להקנות לבני ישראל אמונה שלימה , באופן שתמשך לזרעם אחריהם; וזה , כי הם יראו אלו הנפלאות וידעו כי אני יי' , ויספרו זה לבניהם , ובניהם לבניהם דור אחר דור , באופן שיתפרסמו לכלם אלו הנפלאות ויאמינו בי תמיד. והנה הזכיר לב עבדיו , מפני שהזכיר במכה הקודמת שכבר הכבידו לבם פרעה ועבדיו (ראה שמ' ט , לד). התעללתי - הוא לדבר כלשון בני אדם; והרצון בו: התפעלתי; וזה , כי השם יתעלה הראה במה שהביא עליהם מהמכות כאִלו הוא כועס עליהם.

תועלות לרלב"ג:

(שתי תועלות לפרשת 'בא' , חלק ראשון: שמ' י , א - יא , י) ואולם התועלות המגיעות מזה הספור הם שנים: התועלת הראשון הוא בדעות , והוא: להודיע כי השם יתעלה , כשיעשה רע , הנה יכוין בו להשגחה על הטובים. ולזה יעשה השם יתעלה זה הרע מצד מה שהוא טוב , לא מצד מה שהוא רע; כי אין מדרכו שיגיע ממנו רע , כמו שבארנו ברביעי מ'ספר מלחמות יי'' (פרקים ג , ו) ובבאורנו לספר איוב (ביאור דברי המענה לב , ו - לג , לג ועוד). ולזה באר , שהוא הכביד לב פרעה כדי להרבות מופתיו; והנה הכונה היתה בהרבותו מופתיו , כדי שישיגו ישראל כי הוא יי' , ויודיעו זה לבניהם אחריהם , באופן שתמשך תמיד בישראל זאת האמונה האמתית. התועלת השני הוא בדעות , והוא: להודיע עוצם הגבורה ואבּירות הלב אשר היה במשה , עד שכבר דבר אלו הדברים הקשים לפרעה במלאָכוּת השם יתעלה ולא ירא ממנו , עם ידיעתו רוע לבבו; כי זאת התכונה תֵאוֹת לנביא , וכל שכן לגדול שבנביאים.