תנ"ך - והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג לה' לדרתיכם חקת עולם תחגהו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וְהָיָה֩ הַיּ֨וֹם הַזֶּ֤ה לָכֶם֙ לְזִכָּר֔וֹן וְחַגֹּתֶ֥ם אֹת֖וֹ חַ֣ג לַֽיהוָ֑ה לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם תְּחָגֻּֽהוּ: (שמות פרק יב פסוק יד)

וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ: (שמות פרק יב פסוק יד)

והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג לה' לדרתיכם חקת עולם תחגהו: (שמות פרק יב פסוק יד)

והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג ליהוה לדרתיכם חקת עולם תחגהו: (שמות פרק יב פסוק יד)

תרגום אונקלוס:

וִיהֵי יוֹמָא הָדֵין לְכוֹן לְדֻכרָנָא וְתֵיחֲגוּן יָתֵיהּ חַגָּא קֳדָם יְיָ לְדָרֵיכוֹן קְיָם עָלַם תֵּיחֲגוּנֵיהּ :

עין המסורה:

לזכרון - ח' (מלא וחסר , בלישנא): שמ' יב , יד; יג , ט; כח , יב , כט; ל , טז; במ' י , י; יהו' ד , ז; זכ' ו , יד. לזכרון - ז' (מלא וחסר): שמ' יב , יד; כח , יב , כט; ל , טז; במ' י , י; יהו' ד , ז; זכ' ו , יד. לזכרון - ה' (מלא): שמ' יב , יד; ל , טז; במ' י , י; יהו' ד , ז; זכ' ו , יד.

מסורה קטנה:

לזכרון - ח'; תחגהו - ל' וחס'.

רש"י:

לזכרון - לדורות. וחגותם אותו - יום שהוא לך לזכרון אתה חוגגו (ראה מכיל' בא פסחא ז); ועדיין לא שמענו איזהו יום הזכרון , תלמוד לומר: "זכור את היום הזה אשר יצאתם" (שמ' יג , ג) - למדנו שיום היציאה הוא יום הזכרון; ואיזה יום יצאו? תלמוד לומר: "ממחרת הפסח יצאו" (במ' לג , ג) - הוי יום חמשה עשר בניסן הוא של יום טוב; שהרי ליל חמשה עשר אכלו את הפסח , ולבקר יצאו. לדרתיכם - שומע אני: מיעוט דורות - שנים? תלמוד לומר: חקת עולם תחגוהו (ראה מכיל' שם).

רשב"ם:

תחָגוהו - חטף קמץ נמצא בסיפרי מלכיות אחרות , והוא עיקר; שמגזרת 'חגג' יאָמר תְּחָגֻּהוּ כמו מן 'סבב' - "יסבּוהו ערבי נחל" (איוב מ , כב); אבל תְּחַגֻּהו - מן גזרת ה"י הוא , שיאמר מן 'כלה' - 'תכַלוהו' , מן 'ציוה' - 'תצַווהו'.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

והיה היום הזה - אחר שאמר "בלילה הזה" (לעיל , יב) , שהוא יום חמשה עשר , אמר כי היום הזה - שאמרתי לכם; ואע"פ שאמר "הזה" (שם) קודם אותו היום , כן דרך המקרא. ולא צום לשמור חג המצות עתה במצרים , גם לא במדבר , כי אין להם לחם; רק שמרו חג הפסח לבדו , כאשר עשו במצרים. על כן אמר: יהיה יום צאתכם לזכרון לדרתיכם , כי ביום חמשה עשר יום מניסן הלכו בדרך , והוא יום מקרא קדש. על כן אמר הכתוב "עוגות מצות כי לא חמץ" (להלן , לט) - ואלו התמהמהו , אכלו חמץ. ואכילת מצות היום - זכר , כי כן עשו אבותינו; והאוכל חמץ , כאלו יכחש צאת אבותינו ממצרים , על כן עליו כרת בידי שמים (ראה להלן , טו). כמו העושה מלאכה בשבת - כאלו מכחש שביתת השם ביום השביעי. ואל יקשה עליך "על מצות ומרורים" (במ' ט , יא וראה לעיל , ח) , כי מצות אכילת הפסח עם מצות ומרורים - עד חצי הלילה; והעד: דְבַר מצרים (ראה להלן , כט). ובעבור שהעתיקו אבותינו (פסחים נח , א) , שששחיטת הפסח משעת נגוע השמש אל תחלת צד מערב , הנה החמץ אסור מחצי יום ארבעה עשר; ואמרו (שם ה , א): "אך" (להלן , טו) - חַלֵק! כדרך אסמכתא.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

והיה - זה היום יהיה לזכר לדורות. וחגותם אותו חג - הפסח. ואמר חקת עולם לדורותיכם , ולא אמר 'בכל מושבותיכם' (ראה להלן , כ) - כי המצוה תלויה בארץ , כאשר אפרש (להלן , טו).

ר' יוסף בכור שור:

לזכרון - עתה תעשו אותו לצורך , ולדורות - לזכרון.

רלב"ג - ביאור המילות:

וחגותם אותו חג ליי' - ראוי שתדע , כי מלת חג תאמר על 'יום טוב' , וזה מענינה מבואר , ותֵאָמר עוד על זבח שלמי החגיגה: אמר "אסרו חג בעבותים" (תה' קיח , כז); "ולא ילין חלב חגי" (שמ' כג , יח). וידמה , שיהיה נאמר בזה המקום לפי הענין הראשון; והנראה בעיני , שיהיה הרצון בו: זביחת שלמים , והם הנקראים בלשון רבותינו ז"ל 'שלמי חגיגה' (ביצה יט , א); וכן בארו זה במכילתא (בא פסחא ז) . וכבר יורה שכן הוא , שכבר אמר משה לפרעה "ויחגו לי במדבר" (שמ' ה , א) , והיה הרצון: ויזבחו לי , כמו שהתבאר מדבריו במקום ההוא. והנה באר , שזאת החגיגה היא נוהגת לדורות. והנה יתבאר במה שיבא (פירושו לשמ' כג , טו; דב' טז , טו) , שזאת החגיגה יש לה תשלומין כל שבעה; ובהיות הענין כן , הנה תהיה זאת החגיגה מצוה בפני עצמה .