תנ"ך - ושמרתם את־המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את־צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את־היום הזה לדרתיכם חקת עולם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּשְׁמַרְתֶּם֘ אֶת־הַמַּצּוֹת֒ כִּ֗י בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הוֹצֵ֥אתִי אֶת־צִבְאוֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּשְׁמַרְתֶּ֞ם אֶת־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה לְדֹרֹתֵיכֶ֖ם חֻקַּ֥ת עוֹלָֽם: (שמות פרק יב פסוק יז)

טקסט וניקוד:

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת־צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם: (שמות פרק יב פסוק יז)

טקסט בלבד:

ושמרתם את־המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את־צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את־היום הזה לדרתיכם חקת עולם: (שמות פרק יב פסוק יז)

תיקון קוראים:

ושמרתם את־המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את־צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את־היום הזה לדרתיכם חקת עולם: (שמות פרק יב פסוק יז)

תרגום אונקלוס:
וְתִטְרוּן יָת פַּטִירָא אֲרֵי בִּכרַן יוֹמָא הָדֵין אַפֵּיקִית יָת חֵילֵיכוֹן מֵאַרעָא דְמִצרָיִם וְתִטְרוּן יָת יוֹמָא הָדֵין לְדָרֵיכוֹן קְיָם עָלַם :

מסורה קטנה:
את - המצות - ל'; צבאותיכם - ל' ומל'.

רש"י:
ושמרתם את המצות - שלא תבא לידי חימוץ; מכאן אמרו (מכיל' בא פסחא ט): תלטוש בצונן. רבי יאשיה אומר: אל תהי קורא 'את המצות' , אלא 'המצוות': כדרך שאין מחמיצין את המצה , כך אין מחמיצין את המצוה , אלא אם בא לידך , עשה אותה מיד. ושמרתם את היום הזה - ממלאכה. לדרתיכם חקת עולם - לפי שלא נאמר 'דורות' ו'חקת עולם' על המלאכה (ראה לעיל , טז) , אלא על החגיגה (ראה לעיל , יד) , לכך חזר ושנאו כאן , שלא תאמר: אזהרת "כל מלאכה לא יעשה" (לעיל , טז) לא לדורות נאמרה , אלא לאותו הדור.

רשב"ם:
ושמרתם את המצות - לאוכלם ביום הזה לזכרון. כי בעצם היום הזה הוצאתי - ולא הספיק הבצק להחמיץ , כדכתיב "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו" וגו' (להלן , לט).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
הוצאתי את צבאותיכם - עבר תחת עתיד; וכן "היתה לי עֶדנה" (בר' יח , יב). ודרך אחרת: כי כל דבר נגזר , שהוא בלא תנאי , דרך הנביאים לדבר כל דבר עתיד בלשון עבר. או: זאת הפרשה מוקדמת.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ושמרתם - הנה צוה להיות המצות שמורים מימי הקציר. וכתוב הוצאתי את צבאותיכם - ועוד לא יצאו , כי בתחלת החדש היתה זאת הנבואה. והטעם: שתאמרו כן לדורותיכם.

ר' יוסף בכור שור:
אך ביום הראשון תשביתו - ביום הראשון יהא נשבת , שלא יִמָּצֵא: שמאתמול אתם צריכין להשביתו. עד יום האחד ועשרים - שלא תאמר: שבעת ימים צוה הקדוש ברוך הוא , ואוכַל שבעת ימים מצה או בראש חודש או בסופו או בסירוגין; תלמוד לומר: בארבעה עשר... עד יום האחד ועשרים - וקבע להם זמן. ורבותינו דרשו (מכיל' בא פסחא י): להביא את הלילות. כי כל אוכל חמץ - שלא תאמר: אוכַל מצה , וחמץ אוכַל עמה; דאם כן , תִּבָּטֵל המצה מפני החמץ , שאדם רגיל בו.

רלב"ג - ביאור המילות:
ושמרתם את המצות - ראוי שתדע , כי ה'שמירה' וה'זכירה' הם דבר אחד , אין הבדל ביניהם , אלא שהשמירה היא זכירה מתמדת והזכירה היא שמירה נפסקת. והנה הרצון בזה , שיזכרו ענין המַצות שנצטוו בהם להזכיר יציאת מצרים , שהוכרחו לאפות הבצק עוגות מצות , כמו שיתבאר אחר זה (להלן , לט). ושמרתם את היום הזה לדורותיכם - הרצון בזה , שיזכרו תמיד יום צאתם ממצרים , כמו שאמר "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דב' טז , ג). ואפשר שתהיה ה'שמירה' הנזכרת בזה הפסוק , לצוות על קיום אלו המצות; וכמוהו , לפי מה שאחשוב , "וישמור משמרתי" (בר' כו , ה) - רוצה לומר , שכבר קיים מה שנצטוה לקיימו מהמצות והחקים והתורות.
ריכוז קישורים