תנ"ך - וביום הראשון מקרא־קדש וביום השביעי מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכה לא־יעשה בהם אך אשר יאכל לכל־נפש הוא לבדו יעשה לכם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּבַיּ֤וֹם הָֽרִאשׁוֹן֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י מִקְרָא־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כָּל־מְלָאכָה֙ לֹא־יֵעָשֶׂ֣ה בָהֶ֔ם אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֣ל לְכָל־נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֖וֹ יֵעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם: (שמות פרק יב פסוק טז)

טקסט וניקוד:

וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא־קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא־קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל־מְלָאכָה לֹא־יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל־נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם: (שמות פרק יב פסוק טז)

טקסט בלבד:

וביום הראשון מקרא־קדש וביום השביעי מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכה לא־יעשה בהם אך אשר יאכל לכל־נפש הוא לבדו יעשה לכם: (שמות פרק יב פסוק טז)

תיקון קוראים:

וביום הראשון מקרא־קדש וביום השביעי מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכה לא־יעשה בהם אך אשר יאכל לכל־נפש הוא לבדו יעשה לכם: (שמות פרק יב פסוק טז)

תרגום אונקלוס:
וּבְיוֹמָא קַדמָאָה מְעָרַע קַדִּישׁ וּביוֹמָא שְׁבִיעָאָה מְעָרַע קַדִּישׁ יְהֵי לְכוֹן כָּל עֲבִידָא לָא יִתעֲבֵיד בְּהוֹן בְּרַם מָא דְמִתאֲכִיל לְכָל נְפַשׁ הוּא בִלחוֹדוֹהִי יִתעֲבֵיד לְכוֹן :

עין המסורה:
הראשון - ס"ג (מלא וחסר , אינו כולל 'הראישון'): ראה שמ' ד , ח. הראשון - ס"ד (מנין זה כולל גם 'הראישון' - איוב טו , ז). מלאכה... יעשה - ד' (כולל: בשינוי סדר המלים ובחציצה של מלה אחת): *שמ' יב , טז; לא , טו; וי' ז , כד; יא , לב. יעשה - ל"ו: ראה שמ' ב , ד.

מסורה קטנה:
יעשה - ל"ו.

רש"י:
מקרא קדש. מקרא - שם דבר , וקרא אותו קדש - לאכילה ושתיה וכסות (ראה מכיל' בא פסחא ט). לא יעשה בהם - אפילו על ידי אחרים. הוא לבדו - ולא מכשיריו , שאיפשר לעשותן מערב יום טוב (ראה שבת כד , ב). לכל נפש - אף לבהמה; יכול אף לגוים? תלמוד לומר (מכיל' בא פסחא ט): אך.

רשב"ם:
אך אשר יאכל לכל נפש וגו' - לכך כתוב בכל ימים טובים "מלאכת עבודה לא תעשו" (וי' כג , ז , ח , כא , כה , לה , לו ועוד): למעוטי אוכל נפש; אבל בשבת ויום הכיפורים כתיב "כל מלאכה" (שמ' כ , י; וי' טז , כט).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
וביום - הוא יום יציאת מצרים. והיום השביעי הוא יום טביעת פרעה , כאשר אפרש (ראה הפירוש הקצר שמ' טו , כב). כל מלאכה - בכל המועדים , חוץ מיום שבת ויום הכיפורים , אין כתוב בהם מלאכה , רק בפסח לבדו אמר , והתנה: להוציא אוכל נפש. ובכל מקום , בין בפסח (ראה וי' כג , ז - ח) , בין בעצרת (ראה שם , כא) , בין יום הזכרון (ראה שם , כה) וחג הסכות (ראה שם , לה - לו) , אוחז דרך קצרה , לאמר "כל מלאכת עבודה לא תעשו" (שם); רק במקום אחד , בפסח , כתוב "לא תעשה מלאכה" (דב' טז , ח) , על הדרך שהזכיר תחילה (בפסוקנו).

ר' יוסף בכור שור:
אך ביום הראשון תשביתו - ביום הראשון יהא נשבת , שלא יִמָּצֵא: שמאתמול אתם צריכין להשביתו. עד יום האחד ועשרים - שלא תאמר: שבעת ימים צוה הקדוש ברוך הוא , ואוכַל שבעת ימים מצה או בראש חודש או בסופו או בסירוגין; תלמוד לומר: בארבעה עשר... עד יום האחד ועשרים - וקבע להם זמן. ורבותינו דרשו (מכיל' בא פסחא י): להביא את הלילות. כי כל אוכל חמץ - שלא תאמר: אוכַל מצה , וחמץ אוכַל עמה; דאם כן , תִּבָּטֵל המצה מפני החמץ , שאדם רגיל בו.

רמב"ן:
כל מלאכה לא יעשה בהם - לשון רבנו שלמה: אפילו על ידי אחרים. ולא הבינותי זה: שאם האחרים האלו ישראל , הן עצמן מוזהרין עליה! ואין אני מוזהר במלאכתי שלא תֵעָשֶה על ידו , אלא שאם מטעה אותו באיסור , מוזהר עליה משום "ולפני עור לא תתן מכשול" (וי' יט , יד) , בין במלאכתו בין במלאכת העושה עצמו; ואם אחרים הללו גוים , אין אנו מוזהרים בתורה על מלאכה של גוי כלל , לא ביום טוב ולא בשבת , אלא שיש בה 'שבות' מדבריהם עם האמירה שלנו , כמו שאמרו (שבת קנ , א): אמירה לגוי - שבות. וזה דבר מבואר בגמרא , אבל מצאתי במכילתא (מכיל' בא פסחא ט): כל מלאכה לא יעשה בהם - לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה גוי. "מלאכתך" (שמ' כ , ט) - אתה אומר: 'לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה גוי מלאכתך' , או: 'לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה גוי מלאכתו'!? תלמוד לומר: "ששת ימים תֵעָשֶה מלאכה" (שמ' לה , ב) - הא לא תעשה אתה ולא יעשה חברך , אבל יעשה הגוי מלאכתו; דברי רבי יאשיה; ורבי יונתן אומר: אינו צריך , והלא כבר נאמר "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" (שמ' כ , ט) , והרי דברים קל וחומר: ומה שבת חמורה , אין אתה מוזהר על מלאכת הגוי כמלאכתך וכו'. עד כאן בבריתא זו , ובודאי היא אסמכתא בעלמא , שבאו לאסור מדבריהם 'אמירה' במלאכה שלנו , וסמכו אותה למקרא הזה , אבל במלאכת הגוי בשלו מותר. ולפי דרכנו למדנו , שלא גזרו ב'אמירה לגוי' אלא בשלנו , אבל בשלו - אומר לגוי ועושה; וכך פירש רבנו שלמה בגמרא מציעא (ב"מ צ , א). ושם במכילתא עוד: אין לי אלא דברים שהן משום 'מלאכה' , דברים שהן משום 'שבות' מנין? תלמוד לומר: "ושמרתם את היום הזה" (להלן , יז) - להביא דברים שהן משום 'שבות'. ובְּרַיְתות כאלה מטעות , ואין ראוי לכתבן כפשוטן , שגם זו נראה שהוא אסמכתא בעלמא; ויש לי בזה פירוש נכון , עוד אדבר עליו בעזרת האל (ראה וי' כג , כד). לכל נפש - אפילו נפש בהמה. יכול אף לגוים!? תלמוד לומר: לכם; לשון רבנו שלמה. וגם זה אינו כהלכה , אבל לכם - ולא לגוים , לכם - ולא לכלבים.

רלב"ג - ביאור המילות:
ביום (בנוסחנו: וביום) הראשון מקרא קדש - ראוי שתדע , שהתורה בארה במה שיבא , כי אנחנו נקרא מועדי יי' "מקראי קדש"; רוצה לומר , שהקריאה הזאת היא מסורה לנו: אמר "אלה מועדי יי' מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם" (וי' כג , ד) . ולזה יתבאר אחר זה , שהיא מסורה לבית דין הגדול לבד (ראה בקובץ תועלות לרלב"ג , שמ' יב , א - יג , טז , תועלת א שרש ו). ואין ראוי שיאמן שתהיה זאת הקריאה במועדים בעצמם , כי הם תלויים בקדוש החדש , כי הם ביום מוגבל מהחדש. ולזה הוא מבואר , כי כשידענו מתי היתה התחלת החדש , ידענו מתי יהיו המועדים אשר יהיו בחדש ההוא. ולזה הסכימו רבותינו ז"ל (תו"כ אמור פרשתא ט פרק י , א) , שזאת הקריאה היא לקדש החדש , וממנה תמשך קדושת המועדים. והנה זאת הקריאה היא , שיאמרו בחדש ההוא שהוא מקודש , כשיתבאר להם שהלבנה נראית מבערב . והנה צותה התורה , שיהיה היום הראשון מאלו השבעת ימים קדש , וכן השביעי. וענין זאת הקדושה היא , שנצטוינו לשבות בהם ממלאכה שאינה לצורך אוכל נפש בעצמותה , כמו שיתבאר אחר זה . כל מלאכה לא יעשה בהם - היא מצות 'לא תעשה' , נזהרנו בה מעשיית מלאכה , לבד המלאכה שישתמשו בה לצורך אוכל נפש. והנה המלאכה שאינה לצורך אוכל נפש , היא הנקראת בתורה "מלאכת עבודה" , וזה דבר ידענוהו מזה המקום; וזה , כי התורה אמרה תמורת זה המאמר במקומות אחרים "כל מלאכת עבודה לא תעשו" (וי' כג , ז ועוד). והנה נבאר בגזרת השם מה שיוכלל בשם 'מלאכה' באופן שלם אצל באור מצות שבת (בה"פ שמ' כ , י). והנה המלאכות שהם לצורך אוכל נפש הם כמו הבישול והשחיטה והטחינה וההרקדה והלישה והאפייה וההבערה וההוצאה מרשות לרשות. ואלו המלאכות ומה שידמה להם הם שאפשר לעשות ביום טוב , ואפילו לבהמתינו. וזה נכלל במה שאמר אשר יאכל לכל נפש , שאם היתה הכונה בזה שלא יותר לנו לעשות רק אשר יאכל לאדם , לא היה אומר לכל נפש; ואולם אמר לכל נפש , להתיר לנו לעשות מה שיאכל לכל נפש מנפשות הבעלי חיים (ראה ביצה כא , א; מכיל' בא פסחא ט). וראוי שתדע , שמה שאמר בזה המקום אשר יאכל לכל נפש , אין הרצון בו שיהיה נאכל בפועל , אך הרצון בו: מה שדרכו שיהיה נאכל. וזה , שאם היה הרצון בזה שיהיה נאכל בפועל , הנה לא נוכל להשמר מזה , כי לא ידע האדם מה שיצטרך לו לאכול , באופן שיעשה ממנו השיעור ההוא לבדו ולא יוסיף עליו; וכל שכן שאי אפשר לו לעמוד על שעור מה שיצטרך לו מן האש לבשל ולאפות. ולזה הוא מבואר , שהכונה בזה הוא: מה שדרכו שיאכל . וזה כמו שרש כולל לכל הפעולות והתארים אשר זכרה אותם התורה . ובהיות הענין כן , הנה כבר יותר לנו , דרך משל , לאפות ולבשל ואעפ"י שלא נצטרך אליו , כי אין כונת התורה להתיר מה שנצטרך אליו לבד , כמו שבארנו; אבל התירה המלאכות אשר תהיינה בעצמותם לצורך אוכל נפש. ואולם רבותינו ז"ל עשו סייגים וגדרים בענין אלו המלאכות , כמו שנבאר בגזרת השם אצל זכירתנו שרשי זאת המצוה (ראה בקובץ תועלות לרלב"ג , שמ' יב , א - יג , טז , תועלת יב שרש ד). ולפי שאין בכאן כי אם 'לאו' אחד לכל סוגי המלאכות שאינם לצורך אוכל נפש , הנה אם עשה אותם האדם כולם בהתראה אחת , אינו חייב אלא אחת; מה שאין כן בשבת , כמו שיתבאר בגזרת השם במה שיבא (ראה חקירה בענין נא ומבושל , בקובץ תועלות לרלב"ג , שמ' יב , א - יג , טז , תועלת ו). וראוי שתדע , כי אעפ"י שבאה בכאן האזהרה מעשיית מלאכה בראשון ובשביעי של פסח ב'לאו' אחד , הנה הם שתי מצות 'לא תעשה' , כי כבר בא 'לאו' אחד בכל אחד מאלו הימים ביחוד בפרשת 'אמור אל הכהנים' (וי' כג , ז - ח) ובזולתה (במ' כח , יח , כה).
ריכוז קישורים