תנ"ך - בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש בערב:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בָּרִאשֹׁ֡ן בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֤וֹם לַחֹ֙דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב תֹּאכְל֖וּ מַצֹּ֑ת עַ֠ד י֣וֹם הָאֶחָ֧ד וְעֶשְׂרִ֛ים לַחֹ֖דֶשׁ בָּעָֽרֶב: (שמות פרק יב פסוק יח)

טקסט וניקוד:

בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב: (שמות פרק יב פסוק יח)

טקסט בלבד:

בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש בערב: (שמות פרק יב פסוק יח)

תיקון קוראים:

בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש בערב: (שמות פרק יב פסוק יח)

תרגום אונקלוס:
בְּנִיסָן בְּאַרבְּעַת עַסרָא יוֹמָא לְיַרחָא בְּרַמשָׁא תֵּיכְלוּן פַּטִירָא עַד יוֹמָא חַד וְעֶסרִין לְיַרחָא בְּרַמשָׁא :

עין המסורה:
בראשן - ב' חסר (בלישנא): שמ' יב , טו , יח. לחדש בערב - ד': שמ' יב , יח (פעמיים); וי' כג , לב; יהו' ה , י. מצת - ד' חסר: שמ' יב , יח; יג , ו; כט , ב; וי' ב , ד.

מסורה קטנה:
בראשן - ב' חס'; מצת - ד' חס'.

רש"י:
עד יום האחד ועשרים - למה נאמר , והלא כבר נאמר "שבעת ימים" (לעיל , טו)? לפי שנאמר "ימים" , לילות מניין? תלמוד לומר: עד יום האחד ועשרים (ראה מכיל' בא פסחא י).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
בראשון - אחז דרך קצרה , בעבור שהזכיר בתחילה "ראשון הוא לכם" (לעיל , ב); והנה הטעם: בחדש הראשון; וכמוהו "בעשירי באחד לחדש" (בר' ח , ה).

ר' יוסף בכור שור:
אך ביום הראשון תשביתו - ביום הראשון יהא נשבת , שלא יִמָּצֵא: שמאתמול אתם צריכין להשביתו. עד יום האחד ועשרים - שלא תאמר: שבעת ימים צוה הקדוש ברוך הוא , ואוכַל שבעת ימים מצה או בראש חודש או בסופו או בסירוגין; תלמוד לומר: בארבעה עשר... עד יום האחד ועשרים - וקבע להם זמן. ורבותינו דרשו (מכיל' בא פסחא י): להביא את הלילות. כי כל אוכל חמץ - שלא תאמר: אוכַל מצה , וחמץ אוכַל עמה; דאם כן , תִּבָּטֵל המצה מפני החמץ , שאדם רגיל בו.

רלב"ג - ביאור המילות:
בראשון - רוצה לומר: בחדש ניסן , שהוא החדש הראשון , כמו שהתבאר במה שקדם (לעיל , ב). בערב תאכלו מצות עד יום האחד ועשרים לחדש בערב - למדנו מזה , שימינו הם מתחילים מהערב , לא מהבקר. ולמדנו מזה , שאכילת מצה בלילה הראשון משבעת ימי הפסח היא חובה והיא מצות 'עשה' , לפי מה שהתבאר מזה הפסוק , לא יותר מזה. וזה , שהרצון בזה הוא , שהם מחוייבים לאכול מצה בערב , כי כבר צותה זה התורה בבאור , ומשם עד סוף האחד ועשרים יום לא קבעה להם זמן שיאכלו מצה בכל יום מהם , ולזה הוא מבואר , שלא צותה התורה אלא שיהיה מצה מה שיאכלו מהלחם (ראה פסחים קכ , א; מכיל' בא פסחא י); שאם היה רצון התורה שיתחייבו לאכול מצה עד סוף האחד ועשרים יום , הנה אם כן יהיו מחוייבים לאכול מצה בלי הפסק עד סוף האחד ועשרים יום , וזה בלתי ראוי שיצוו בו , כי הוא בלתי אפשר שיקיימוהו. ולזה הוא מבואר , שאין הכונה בזה אלא שיהיה מה שיאכלו מהלחם מצה , לא חמץ , עד סוף האחד ועשרים יום. ועוד , שכבר נאמר בפרשת 'פנחס' "שבעת ימים מצות יאכל" (במ' כח , יז) , וזה הלשון יאמר על מה שהוא רשות , כאמרו "הוא לבדו יעשה לכם" (שמ' יב , טז); "ששת ימים תעשה מלאכה" (שמ' לה , ב); וכן גם כן אמר בזאת הפרשה "מצות יאכל" (שמ' יג , ז). ועוד , שכבר באר במה שאמר "שבעת ימים מצות תאכלו" (לעיל , טו) , שאין הכונה בזה אלא שלא יאכל חמץ , וזהו אמרו שם "כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל" וגו'; ולזה הוא מבואר , שמה שאמר "שבעת ימים מצות תאכלו" , אין הרצון בו שיתחייבו לאכול מצה , אלא שיהיה מצה מה שיאכלוהו מהלחם , כמו שבארנו במה שקדם.
ריכוז קישורים