תנ"ך - שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי׀ כל־אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים שְׂאֹ֕ר לֹ֥א יִמָּצֵ֖א בְּבָתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י׀ כָּל־אֹכֵ֣ל מַחְמֶ֗צֶת וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מֵעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל בַּגֵּ֖ר וּבְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ: (שמות פרק יב פסוק יט)

טקסט וניקוד:

שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי׀ כָּל־אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ: (שמות פרק יב פסוק יט)

טקסט בלבד:

שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי׀ כל־אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ: (שמות פרק יב פסוק יט)

תיקון קוראים:

שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי׀ כל־אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ: (שמות פרק יב פסוק יט)

תרגום אונקלוס:
שִׁבעָה יוֹמִין חֲמִירָא לָא יִשׁתְּכַח בְּבָתֵּיכוֹן אֲרֵי כָּל דְּיֵיכוֹל מַחמְעָא וְיִשׁתֵּיצֵי אֱנָשָׁא הַהוּא מִכְּנִשׁתָּא דְיִשׂרָאֵל בְּגִיוֹרַיָא וּביַצִיבַיָא דְאַרעָא :

עין המסורה:
מעדת ישראל - י"א (בלישנא): ראה לעיל , ג.

מסורה קטנה:
מעדת ישראל - ל'; בגר - ל'; ובאזרח - ל'.

רש"י:
לא ימצא בבתיכם - מניין לגבולין? תלמוד לומר (מכיל' בא פסחא י): "בכל גבולך" (שמ' יג , ז). מה תלמוד לומר 'בתים'? מה ביתך ברשותך אף גבולך ברשותך , יצא חמצו של נכרי שהוא אצל ישראל ולא קבל עליו אחריות. כי כל אכל מחמצת - לענוש כרת על השאור. והלא כבר עָנַש על החמץ (לעיל , טו)? אלא שלא תאמר: חמץ , שראוי לאכילה , ענש עליו , שאור , שאינו ראוי לאכילה - לא יענש עליו; ואם ענש על שאור ולא ענש על חמץ , הייתי אומר: שאור , שהוא מחמץ אחרים , ענש עליו , חמץ , שאינו מחמץ אחרים - לא יענש עליו; לכך נאמר שניהם (ראה מכיל' בא פסחא י). בגר ובאזרח הארץ - לפי שהנס נעשה לישראל , הוצרך לרבות את הגרים (ראה שם).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ובפסוק "שבעת ימים" (לעיל , טו) אמר , כי יש כרת על "כל אוכל חמץ" , ובפסוק שבעת ימים אמר כן על אכל מחמצת. ואין לנו צורך לדקדק על מלת מחמצת , כי אנחנו מאמינים בדברי קדמונינו זכרם לברכה (מכיל' בא פסחא י). והוסיף פה בגר ובאזרח הארץ - ושניהם ישראלים; שלא יאמר הגר: לא יכולתי לעשות מַצות. ועל דעתי , שהוא גר תושב מתיהד.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
שבעת. שאור - שהוא מחמיץ , והוא הידוע. ואחר כן אמר: כי כל אוכל מחמצת - כל דבר שיחמץ. ודע , כי "מיום הראשון ועד (בנוסחנו: עד) יום השביעי" (לעיל , טו) אינו דבק בקרוב אליו , שהוא "ונכרתה" (שם) , רק עם "כל אוכל חמץ" (שם); כמו "למלֹך שלמה על ישראל" (מ"א ו , א וראה פירושו לעיל , ב). אמר יפת , כי יש אותיות מושכות אחרות אחורנית , כמו "אדם פטדה וברקת" (שמ' כח , יז) , שהטעם: אדם ופטדה וברקת; וככה "מיום הראשון עד יום השביעי" (לעיל , טו). וכבר הזכיר , כי כל האוכל חמץ מישראל חייב כרת (ראה שם) , ובכאן הוסיף הגר , שהוא גר צדק.

ר' יוסף בכור שור:
כי כל אוכל מחמצת - זה שאור. ושתי כריתות הללו (ראה לעיל , טו) צריכי , כמו שפירשו רבותינו (מכיל' בא פסחא י).

רמב"ן:
לא ימצא בבתיכם - מנין לגבולין? תלמוד לומר: "בכל גבולך" (שמ' יג , ז); מה תלמוד לומר בבתיכם? מה ביתך ברשותך , אף גבולך ברשותך; יצא חמצו של נכרי שהוא אצל ישראל ולא קבל עליו אחריות; זה לשון רבנו שלמה. ואינו מכוון אצלי , שאין במשמע 'ברשותך' להוציא חמץ של נכרי , שהרי ברשותו הוא , ובתים וגבולין שוין הן בו , שהרי שתיהן רשות שלו וממון של אחרים. ועוד , שחמץ של נכרי שלא קבל עליו אחריות אינו בא בהיקש הזה , שאין של בתים פשוט להיתר יותר משל גבולין , אבל בבתים הוא במשמע איסור מן המקרא הזה , דכתיב לא ימצא , והיתרו יוצא לנו מדכתיב "לא יראה לך שאור" (שמ' יג , ז) - שלך אי אתה רואה , אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה; ואין לי אלא בגבולין , בבתים מנין? תלמוד לומר: 'שאֹר' 'שאֹר' לגזרה שוה; כמו שמפורש בתחלת מסכת פסחים (ה , ב). אבל המדרש הזה שדרשו: 'מה ביתך ברשותך אף גבולך ברשותך' , אינו אלא להוציא חמצו של ישראל שהוא ברשות נכרי; וכך שנויה במכילתא (בא פסחא י): בבתיכם למה נאמר? לפי שנאמר "בכל גבולך" (שמ' יג , ז) , שומע אני כמשמעו!? תלמוד לומר: בבתיכם - מה ביתך ברשותך , אף גבולך ברשותך; יצא חמצו של ישראל שהוא ברשות נכרי , אע"פ שהוא יכול לבערו אבל אינו ברשותו; יצא חמצו של נכרי שהוא ברשות ישראל , וחמץ שנפלה עליו מפולת , אעפ"י שהוא ברשותו אבל אינו יכול לבערו וכו'. ופירושה , שהיה במשמע "ולא יראה לך בכל גבולך" שלא נניח חמצנו בכל גבולנו , אפילו בבית של נכרי , ולכך בא בבתיכם - להוציא ביתו של נכרי. ולמדנו מן הבריתא הזו , שלא הוזהרנו מן התורה אלא שלא נקיים חמץ שלנו ברשותנו , בין בבתינו בין בגבולנו , אבל אם הפקדנו אותו ביד גוי בבית שלו , אין אנו עוברים עליו ב'בל יראה' ו'בל ימצא'. וכן הדבר , שאם לא תאמר כן , על חמץ שלו עובר בכל מקום ואפילו הפקידו ביד גוי במדינת הים , ועל של נכרי אינו עובר עליו אפילו בביתו של ישראל , ואם כן למה נאמר בבתיכם ולמה נאמר "גבולך"?! אין בין בתינו וגבולנו לבתי הגוי וגבולו שום הפרש! אלא שלא הוזהרנו כלל מן התורה אלא מרשותנו , אבל מדברי סופרים הוצרכנו לבער חמץ שלנו מכל מקום , ולפי זה אמרו בגמרא (פסחים ו , א): ייחד לו בית , אינו עובר עליו - לומר שחמץ של נכרי שקבל עליו אחריות , אעפ"י שנדון כשלו , אינו אסור אלא ברשות ישראל , אבל ברשות גוי מותר , ואפילו מדבריהם לא גזרו עליו כלל; והרב (רש"י) לא סבר כן בפירוש גמרא פסחים. וזה שסיימו בבריתא שכתבנו (מכיל' בא פסחא י) 'יצא חמצו של נכרי שהוא ברשות ישראל' - מהקש בתים וגבולין קאמר: דמה בגבולין מותר , דכתיב "לך" - שלך אי אתה רואה , אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה , אף בבתים נמי מותר; ומוציא נמי חמץ שנפלה עליו מפולת גדולה , שאין בידו לפקח הגל והוא אבוד ממנו ומכל אדם , שהוא מותר , דלא קרינא ביה 'שלך'.

רלב"ג - ביאור המילות:
שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם - רוצה לומר: ברשותם , כי כבר באר במקום אחר בזאת הפרשה "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך" (שמ' יג , ז). וראוי שתדע , שהשאור והחמץ אשר הוזהרנו בו שלא יראה ולא ימצא בגבולינו , הוא החמץ והשאור שלנו , לא מה שהיה של אחרים או של גבוה , כמו החמץ של גוים או של הקדש; כי כבר באר , שהוא לא צוה שלא יראה החמץ והשאור בכל גבולנו אלא כאשר היה לנו , וזהו אמרו "לא יראה לך" (שמ' יג , ז; ראה פסחים ה , ב; מכיל' בא פסחא י). ואין לאומר שיאמר , שכבר ישוב אמרו "לך" אל הרְאִיה , שאם היה זה כן , היה ראוי שיאמר 'לא תִרְאה חמץ ולא תִרְאה שאור'. ועוד , שאם היה הדבר כן , היה אפשר שימצא השאור והחמץ בבתינו , אבל יחוייב לנו לעצום עינינו שלא נראהו; וזה מבואר הבטול , כי התורה צותה שנשבית שאור מבתינו (לעיל , טו) ושלא ימצא בהם. ולזה הוא מבואר , שאמרו "לך" שב אל החמץ והשאור; והרצון בו , שלא יראה בגבולנו החמץ והשאור שהוא לנו. והנה זכר הבתים לבד , כי הם המקומות היותר ראויים שימצא בהם החמץ; ואולם הכונה היתה שלא יראה ולא ימצא החמץ והשאור בגבולנו , להרחיקנו שלא נאכל מהם , לפי שכבר ימשך מהאכילה ההיא שתכרת הנפש , כמו שבאר בזה הפסוק , והתבאר זה גם כן במה שקדם (לעיל , טו).
ריכוז קישורים