תנ"ך - ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר־בסף והגעתם אל־המשקוף ואל־שתי המזוזת מן־הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח־ביתו עד־בקר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּלְקַחְתֶּ֞ם אֲגֻדַּ֣ת אֵז֗וֹב וּטְבַלְתֶּם֘ בַּדָּ֣ם אֲשֶׁר־בַּסַּף֒ וְהִגַּעְתֶּ֤ם אֶל־הַמַּשְׁקוֹף֙ וְאֶל־שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֔ת מִן־הַדָּ֖ם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ף וְאַתֶּ֗ם לֹ֥א תֵצְא֛וּ אִ֥ישׁ מִפֶּֽתַח־בֵּית֖וֹ עַד־בֹּֽקֶר: (שמות פרק יב פסוק כב)

טקסט וניקוד:

וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר־בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל־הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל־שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן־הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח־בֵּיתוֹ עַד־בֹּקֶר: (שמות פרק יב פסוק כב)

טקסט בלבד:

ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר־בסף והגעתם אל־המשקוף ואל־שתי המזוזת מן־הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח־ביתו עד־בקר: (שמות פרק יב פסוק כב)

תיקון קוראים:

ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר־בסף והגעתם אל־המשקוף ואל־שתי המזוזת מן־הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח־ביתו עד־בקר: (שמות פרק יב פסוק כב)

תרגום אונקלוס:
וְתִסְבוּן אֲסָרַת אֵיזוֹבָא וְתִטבְּלוּן בִּדמָא דִבמָנָא וְתַדּוֹן לְשָׁקְפָא וְלִתרֵין סִפַּיָא מִן דְּמָא דִּבמָנָא וְאַתּוּן לָא תִפְּקוּן אֱנָשׁ מִתְּרַע בֵּיתֵיהּ עַד צַפרָא :

עין המסורה:
ולקחתם - ו': בר' מד , כט; שמ' יב , כב; וי' כג , מ; במ' יג , כ; יהו' ו , יח; ש"א ו , ח. אזוב - ג' מלא (בתורה , בלישנא): *שמ' יב , כב; *במ' יט , ו , יח. אל - המשקוף - ו' זוגין מן ג' , חד 'אל' וחד 'על' וחד 'ועל' מיחדין: ראה לעיל , ז. המשקוף - ג': שמ' יב , ז , כב , כג. המזוזת - ב' כתיב כן (בלישנא): כל שמות (שמ' יב , ז , כב , כג); מש' ח , לד.

מסורה גדולה:
אזוב ג' מל' ולקחתם ולקח אזוב ולקח הכהן.

מסורה קטנה:
ולקחתם - ו'; אזוב - ג' מל'; בסף - ל'; המשקוף - ג'; ואל - שתי - ל'; בסף - ל'.

רש"י:
אזוב - מין ירק הוא שיש לו גבעולין. אגודת אזוב - שלשה קלחין קרויין 'אגודה' (ראה סוכה יג , א). אשר בסף - בכלי , כמו "ספות כסף" (מ"ב יב , יד). מן הדם אשר בסף - למה חזר ושנאו? שלא תאמר: טבילה אחת לשלשת המתנות; לכך נאמר עוד אשר בסף - שתהא כל נתינה ונתינה מן הדם אשר בסף; על כל הגעה - טבילה (ראה מכיל' בא פסחא יא). ואתם לא תצאו וגו' - מגיד שמאחר שנתנה רשות למשחית לחבל , אינו מבחין בין צדיק לרשע (ראה שם); ולילה רשות היא למחבלים , שנאמר "בו תרמש כל חיתו יער" (תה' קד , כ).

רשב"ם:
בסף - בכלי , כדכתיב "שומרי הסף" (אס' ב , כא); "ספות כסף" (מ"ב יב , יד). לא תצאו - כי סימני הדם אשר על המזוזות יגין עליכם.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ולקחתם - עתה פירש איך יקחו מהדם ויתנו על המשקוף ועל המזוזות. ומלת 'אגודה' כמו "חגורה" (יש' ג , כד) , כמו "ויהיו לאגודה אחת" (ש"ב ב , כה). ורבי מרינוס אמר , כי האל"ף נוסף , והוא מגזרת "גדוד" (בר' מט , יט). ואחרים אמרו , כי האל"ף שרש , כמו "וחשב אפודתו" (שמ' כח , ח). והגאון פירש (רס"ג תורה) האזוב בלשון ערבי: 'צעתר'; ובלשון לעז 'אורינגם' , והוא עשב נכבד במיני מטעמים. וזה לא יתכן , כי הכתוב אומר "ועל האזוב אשר יוצא בקיר" (ראה מ"א ה , יג); והנה לא ידעתי מה הוא , רק מדרך הסברא אינו עשב תקיף , כי הוא הפך "הארז" שהזכיר בפסוק (שם). ויש אומרים , כי הפסח - היו שוחטין אותו בסף השער , ויטבלו האזוב בו ויגיעו אל המזוזות; כמו "וימד... סף השער" (יח' מ , ו); "אמות הספים" (יש' ו , ד). ואחרים אמרו (ראה רש"י) , כי הוא כלי , ועליו היו שוחטין; כמו "משכב וספות" (ש"ב יז , כח). ועוד אפרש עד בקר (להלן , לא).

ר' יוסף בכור שור:
לא תצאו - פן יפגע בכם המשחית , שניתן לו רשות (ראה ב"ק ס , א). וזה שאמרו רבותינו (ראה שם , ב): בשעת דֶבר כנוס רגליך.

רמב"ן:
והוסיפה זאת הפרשה ביאור בנתינת הדם , שתהיה באגודת אזוב וטבילה בסף , שלא נאמר למעלה בפירוש , אבל שם נאמר סתם "ולקחו מן הדם" (לעיל , ז) , ללמד שכל 'לקיחה' האמורה בתורה סתם שתהא באגודה , ושכל קבלת הדם טעונה כלי , כמדרש רבותינו (זבחים צז , ב). ופירש להם בפרשה הזו: ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר , כי בעבור זה נצטוו בנתינת הדם על המשקוף , שיהיו שמורים שם , כמו שאמר "ולא יהיה בכם נגף למשחית" (לעיל , יג). וכתב רבנו שלמה: ואתם לא תצאו - מגיד שמאחר שניתנה רשות למשחית לחבל , אינו מבחין בין צדיק לרשע; ולילה רשות למחבלים הוא , שנאמר "בו תרמוש כל חיתו יער" (תה' קד , כ). ולא הבינותי דבריו במה שאמר 'לילה רשות למחבלים הוא , שנאמר "בו תרמוש כל חיתו יער"': וכי אסור לאדם בכל לילה לצאת מפתח ביתו עד הבקר , מן המקרא הזה?! והיה לו לומר , שהלילה הזה ניתנה בו רשות למשחית לחבל , ולכן הזהירם ממנו. אבל לא ראה הרב לומר כן , מפני שהקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו היה המכה. והענין הזה שנוי הוא במכילתא (בא פסחא יא) בלשון אחרת: ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר - מגיד משניתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע , שנאמר "לך עמי בא בחדריך" (יש' כו , כ) , ואומר "הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע" (יח' כא , ח) , ואומר "והיה בעבור כבודי" (שמ' לג , כב); ללמדך שתהא נכנס ב'כי טוב' ויוצא ב'כי טוב' (ראה בר' א , ד ועוד). וכן אתה מוצא שהאבות והנביאים נהגו בדרך ארץ: "וישכם אברהם בבקר" (בר' כב , ג); "וישכם יעקב בבקר" (בר' כח , יח); "וישכם משה בבקר" (שמ' לד , ד); "וישכם יהושע בבקר" (יהו' ג , א); "וישכם שמואל לקראת שאול בבקר" (ש"א טו , יב). והרי דברים קל וחומר: ומה האבות והנביאים הלכו לעשות רצונו של מי שאמר והיה העולם , נהגו בדרך ארץ , שאר בני אדם על אחת כמה וכמה; וכן הוא אומר "תשת חשך ויהי לילה" (תה' קד , כ) , "הכפירים שואגים לטרף" (שם , כא) , "תתן להם ילקוטון" (שם , כח) , "תזרח השמש יאספון" (שם , כב) - מכאן ואילך: "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב" (שם , כג). עד כאן הבריתא. והענין לומר , שהזהיר הכתוב את ישראל במצרים שלא יצאו מפתח ביתם בלילה ההוא , לפי שהקדוש ברוך הוא עובר במצרים , כמלך שעובר ממקום למקום וספקלטורין לפניו , שלא יפגע בו אדם ולא יסתכל בו; כענין "ובא יי' אלהי כל קדושים עמך" (זכ' יד , ה) , וכן "והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור" (שמ' לג , כב) , להגין עליו משרפים ומפמליא של מעלה; וכיון שמצינו בשעה שניתנה רשות לחבל שאינו מבחין בין צדיק לרשע , לפיכך אין אדם רשאי לשנות דרך העולם שיצא בלילה , לפי שהוא זמנן של חיות שניתן להם לטרוף , ואין להבחין בין צדיק לרשע.

רלב"ג - ביאור המילות:
ולקחתם אגודת אזוב - ידוע כי האזוב הוא צמח שפל מאד , ולזה אמר "מן הארז אשר בלבנון עד (לפנינו: ועד) האזוב אשר (בנוסחנו נוסף: יצא) בקיר" (מ"א ה , יג) , רוצה לומר: מן הצמח הגבוה עד הצמח השפל. והנה צוה השם יתעלה להיות ההזאה הזאת באגודת אזוב - לבזות השה , שהוא תועבת מצרים , בתכלית מה שאפשר , להראות לישראל הפסד אמונת המצרים. ואולם ההזאה שהיתה על המזבח , שהיתה לכבוד השם יתעלה , היתה באצבע הכהן הימני , כמו שיתבאר בענין הקרבנות (בה"מ וי' ד , ו); ולזה הוא מבואר , שכבר היה בזאת ההזאה בזוי נפלא לתועבת מצרים , ולזה התכלית היתה הצוָאה שתהיה זאת ההזאה באגודת אזוב. ואל שתי המזוזות מן הדם אשר בסף - הנה יתבאר מזה , שלכל הזאה והזאה היתה טבילה בדם אשר בסף , ולזה שב לזכור מן הדם אשר בסף; רוצה לומר , שלא תהיה ההזאה השנית מהדם הנשאר באגודת אזוב , אבל תהיה מן הדם אשר בסף. וזה מבואר חיובו מלשון הכתוב , וכן בארו זה במכילתא (מכיל' בא פסחא יא). ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר - ראוי שתדע , שזאת המצוה לא היתה אלא בפסח מצרים. והיתה הסבה בזה , לפי שהם הזו מן הדם על הפתח ועל שתי המזוזות , כדי שתהיה זאת ההזאה מצלת אותם , שלא יכנס המשחית בבית לנגוף , כמו שקדם (לעיל , יג). וזה אמנם יהיה כשיסתכלו בענין ההזאה הזאת , אשר היתה מבפנים בבתים שהיו שם , כי מפני זה יצאו מאמונות מצרים הנפסדות , כמו שבארנו (לעיל , ז , יג).
ריכוז קישורים