תנ"ך - ועבר ה' לנגף את־מצרים וראה את־הדם על־המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח ה' על־הפתח ולא יתן המשחית לבא אל־בתיכם לנגף:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְעָבַ֣ר יְהוָה֘ לִנְגֹּ֣ף אֶת־מִצְרַיִם֒ וְרָאָ֤ה אֶת־הַדָּם֙ עַל־הַמַּשְׁק֔וֹף וְעַ֖ל שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֑ת וּפָסַ֤ח יְהוָה֙ עַל־הַפֶּ֔תַח וְלֹ֤א יִתֵּן֙ הַמַּשְׁחִ֔ית לָבֹ֥א אֶל־בָּתֵּיכֶ֖ם לִנְגֹּֽף: (שמות פרק יב פסוק כג)

טקסט וניקוד:

וְעָבַר יְהוָה לִנְגֹּף אֶת־מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת־הַדָּם עַל־הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח יְהוָה עַל־הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל־בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף: (שמות פרק יב פסוק כג)

טקסט בלבד:

ועבר ה' לנגף את־מצרים וראה את־הדם על־המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח ה' על־הפתח ולא יתן המשחית לבא אל־בתיכם לנגף: (שמות פרק יב פסוק כג)

תיקון קוראים:

ועבר יהוה לנגף את־מצרים וראה את־הדם על־המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח יהוה על־הפתח ולא יתן המשחית לבא אל־בתיכם לנגף: (שמות פרק יב פסוק כג)

תרגום אונקלוס:
וְיִתגְּלֵי יְיָ לְמִמחֵי יָת מִצרָאֵי וְיִחזֵי יָת דְּמָא עַל שָׁקְפָא וְעַל תְּרֵין סִפַּיָא וְיֵיחוּס יְיָ עַל תַּרעָא וְלָא יִשׁבּוֹק מְחַבְּלָא לְמֵיעַל לְבָתֵּיכוֹן לְמִמחֵי :

עין המסורה:
על - המשקוף - ו' זוגין מן ג' , חד 'אל' וחד 'על' וחד 'ועל' מיחדין: ראה לעיל , ז. המשקוף - ג': שמ' יב , ז , כב , כג. המזוזת - ב' כתיב כן (בלישנא): כל שמות (שמ' יב , ז , כב , כג); מש' ח , לד. ולא יתן - ג': שמ' יב , כג; *וי' ה , יא; *במ' ה , טו. לבא - ט' חסר: *בר' מח , ז; שמ' יב , כג; במ' יג , כא; לד , ח; דב' ט , א; יא , לא; כ , יט; שו' יח , ט; יר' מב , טו.

מסורה קטנה:
ועבר יי' - ל'; על - המשקוף - ל'; ולא יתן - ג'; לבא - ט' חס'.

רש"י:
ופסח - וחמל; ויש לומר: ודלג (ראה פירושו לעיל , יג). ולא יתן המשחית - ולא יתן לו יכלת לבא; כמו "ולא נתנו אלהים להרע עמדי" (בר' לא , ז).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ועבר. ולא יתן המשחית - לא יניח; כמו "על כן לא נתתיך לנגע אליה" (בר' כ , ו). והנה המשחית ברשותו; אם יניחנו , כאילו נתן לו רשות.

ר' יוסף בכור שור:
ולא יתן המשחית - מלאך המשחית. ומה שאמרו רבותינו (ראה מכיל' בא פסחא ז): "ועברתי בארץ מצרים" (לעיל , יב) - אני לא מלאך , כלומר: שלא אשלח אחר במקומי , אלא ארד אני בעצמי ואוליך מלאך המשחית עמי; דכתיב "ישלח בם חרון אפו" וגו' (תה' עח , מט) עִם חרון אפו [הגה"ה].

רמב"ן:
וטעם ולא יתן המשחית - הוא המלאך המשחית בעולם בעת הנגף , כענין "ויאמר יי' (בנוסחנו ללא 'יי'') למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך" (ש"ב כד , טז); לא המשחית במצרים , כי הקדוש ברוך הוא הוא המכה.

רלב"ג - ביאור המילות:
ולקחתם אגודת אזוב - ידוע כי האזוב הוא צמח שפל מאד , ולזה אמר "מן הארז אשר בלבנון עד (לפנינו: ועד) האזוב אשר (בנוסחנו נוסף: יצא) בקיר" (מ"א ה , יג) , רוצה לומר: מן הצמח הגבוה עד הצמח השפל. והנה צוה השם יתעלה להיות ההזאה הזאת באגודת אזוב - לבזות השה , שהוא תועבת מצרים , בתכלית מה שאפשר , להראות לישראל הפסד אמונת המצרים. ואולם ההזאה שהיתה על המזבח , שהיתה לכבוד השם יתעלה , היתה באצבע הכהן הימני , כמו שיתבאר בענין הקרבנות (בה"מ וי' ד , ו); ולזה הוא מבואר , שכבר היה בזאת ההזאה בזוי נפלא לתועבת מצרים , ולזה התכלית היתה הצוָאה שתהיה זאת ההזאה באגודת אזוב. ואל שתי המזוזות מן הדם אשר בסף - הנה יתבאר מזה , שלכל הזאה והזאה היתה טבילה בדם אשר בסף , ולזה שב לזכור מן הדם אשר בסף; רוצה לומר , שלא תהיה ההזאה השנית מהדם הנשאר באגודת אזוב , אבל תהיה מן הדם אשר בסף. וזה מבואר חיובו מלשון הכתוב , וכן בארו זה במכילתא (מכיל' בא פסחא יא). ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר - ראוי שתדע , שזאת המצוה לא היתה אלא בפסח מצרים. והיתה הסבה בזה , לפי שהם הזו מן הדם על הפתח ועל שתי המזוזות , כדי שתהיה זאת ההזאה מצלת אותם , שלא יכנס המשחית בבית לנגוף , כמו שקדם (לעיל , יג). וזה אמנם יהיה כשיסתכלו בענין ההזאה הזאת , אשר היתה מבפנים בבתים שהיו שם , כי מפני זה יצאו מאמונות מצרים הנפסדות , כמו שבארנו (לעיל , ז , יג).
ריכוז קישורים