תנ"ך - ויקרא
משה
לכל־זקני
ישראל
ויאמר
אלהם
משכו
וקחו
לכם
צאן
למשפחתיכם
ושחטו
הפסח:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיִּקְרָ֥א
מֹשֶׁ֛ה
לְכָל־זִקְנֵ֥י
יִשְׂרָאֵ֖ל
וַיֹּ֣אמֶר
אֲלֵהֶ֑ם
מִֽשְׁכ֗וּ
וּקְח֨וּ
לָכֶ֥ם
צֹ֛אן
לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶ֖ם
וְשַׁחֲט֥וּ
הַפָּֽסַח:
(שמות פרק יב פסוק כא)
וַיִּקְרָא
מֹשֶׁה
לְכָל־זִקְנֵי
יִשְׂרָאֵל
וַיֹּאמֶר
אֲלֵהֶם
מִשְׁכוּ
וּקְחוּ
לָכֶם
צֹאן
לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם
וְשַׁחֲטוּ
הַפָּסַח:
(שמות פרק יב פסוק כא)
ויקרא
משה
לכל־זקני
ישראל
ויאמר
אלהם
משכו
וקחו
לכם
צאן
למשפחתיכם
ושחטו
הפסח:
(שמות פרק יב פסוק כא)
ויקרא
משה
לכל־זקני
ישראל
ויאמר
אלהם
משכו
וקחו
לכם
צאן
למשפחתיכם
ושחטו
הפסח:
(שמות פרק יב פסוק כא)
תרגום אונקלוס:
וּקרָא
מֹשֶׁה
לְכָל
סָבֵי
יִשׂרָאֵל
וַאֲמַר
לְהוֹן
אִתנְגִידוּ
וְסַבוּ
לְכוֹן
מִן
בְּנֵי
עָנָא
לְזַרעֲיָתְכוֹן
וְכוּסוּ
פִסחָא
:
עין המסורה:
ושחטו
-
ב'
(בפתח):
שמ'
יב
,
כא;
דה"ב
לה
,
ו.
רש"י:
משכו
-
מי
שיש
לו
צאן
,
ימשוך
משלו.
וקחו
-
מי
שאין
לו
,
יקח
מן
השוק
(ראה
מכיל'
בא
פסחא
יא).
למשפחתיכם
-
"שה
לבית
אבות"
(לעיל
,
ג).
רשב"ם:
למשפחותיכם
-
כדכתיב
"לבית
אבות"
(לעיל
,
ג).
ראב"ע פירוש א - הקצר:
ויקרא
משה
לכל
זקני
ישראל
-
ואמר
להם
כל
אשר
ציוהו
השם
מתחלת
"בעשור
לחודש
הזה"
(לעיל
,
ג);
והזקנים
אמרו
כן
אל
כל
ישראל.
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויקרא.
לכל
זקני
ישראל
-
והם
יאמרו
לקהל.
וקחו
לכם
צאן
-
בעשור
לחדש
,
כאשר
צוהו
השם
(ראה
לעיל
,
ג).
אמר
המדקדק
,
כי
ושחטו
הפסח
-
מהבנין
ה'דגוש'.
ולא
דבר
נכונה
,
כי
"ושָחטו
אותו
כל
קהל
עדת
ישראל"
(לעיל
,
ו)
הוא
מהבניין
ה'קל'
,
ושי"ן
קמוץ
כמשפט
,
בעבור
הנח
הנעלם;
רק
ושַחטו
הפסח
-
לשון
צווי
מבניין
ה'קל'.
ולא
מצאנו
זאת
הגזרה
בכל
המקרא
מהבניין
ה'דגוש'.
והיה
ראוי
השי"ן
להיות
חרק
תחתיו
,
כמו
משכו
,
רק
בעבור
אות
הגרון
שהוא
אחריו
נפתח
השי"ן
,
כמשפטם
לעשות
ככה;
כמו
"בַּחרו
לכם"
(יהו'
כד
,
טו);
ורבים
ככה.
על
כן
יהיה
השי"ן
בפתח
גדול
,
בלשון
הצווי;
ושניהם
מבניין
אחד.
רמב"ן:
ויקרא
משה
לכל
זקני
ישראל
ויאמר
אליהם
-
הפרשה
הזו
תקצר
באשר
צוה
אותו
השם
בפרשה
של
מעלה
,
כי
בידוע
שאמר
להם
משה
לישראל
הכל
בפרט
ולמד
אותם
כל
הענין
,
ונכלל
הדבר
בכתוב
"כאשר
צוה
יי'
את
משה...
כן
עשו"
(להלן
,
כח);
אבל
הזכיר
זאת
הפרשה
בכלל
,
כי
קרא
משה
לכל
זקני
ישראל
,
והם
אספו
אליו
כל
העם
,
ואז
אמרו
אל
כל
עדת
בני
ישראל:
משכו
הצאן
מן
העדר
אל
בתיכם
,
להיות
לכם
למשמרת
מבעשור
לחדש
(ראה
לעיל
,
ג).
ויתכן
שאמר
משכו
,
בעבור
היות
צאנם
רחוק
מהם
בארץ
גשן
,
"כי
תועבת
מצרים
כל
רועה
צאן"
(בר'
מו
,
לד).
ואמר
וקחו
לכם
-
קחו
אותם
למשפחותיכם
,
"איש
שה
לבית
אבות
שה
לבית"
(לעיל
,
ג);
ושחטו
הפסח
-
"בין
הערבים"
(לעיל
,
ו)
,
ככל
המפורש
למעלה
במצוה.
ושנו
במכילתא
(בא
פסחא
יא):
ויקרא
משה
לכל
זקני
ישראל
-
מגיד
שעשאן
בית
דין;
ויאמר
אליהם
-
הדבר
מפי
משה
לאמר
לכל
ישראל;
דברי
רבי
יאשיה;
רבי
יונתן
אומר:
הדבר
מפי
משה
לאמר
לזקנים
,
וזקנים
לאמר
לכל
ישראל;
והנה
לדעת
רבי
יאשיה
יהיה
ויקרא
משה
לכל
זקני
ישראל
-
שיַאספו
אליו
כל
העם
,
כמו
שפירשתי
,
ועל
דעת
רבי
יונתן:
הם
יאמרו
לקהל;
ויהיה
"דברו
אל
כל
עדת
בני
(בנוסחנו
ללא
'בני')
ישראל"
(לעיל
,
ג)
-
הזקנים
הנועדים
להם
,
כמו
"והיה
אם
מעיני
העדה"
(במ'
טו
,
כד).
רלב"ג - ביאור המילות:
משכו
וקחו
לכם
-
רוצה
לומר:
שימשוך
,
מי
שיש
לו
,
וייחד
השה
לפסח;
ויקח
,
מי
שאין
לו
(ראה
מכיל'
בא
פסחא
יא)
,
רוצה
לומר:
שיקנה
אותו.
צאן
-
הוא
"שה"
שאמר
לו
השם
יתעלה
(לעיל
,
ג
-
ה);
כי
כבר
יאמר
צאן
על
הזכר
גם
כן.
וידמה
שכבר
בחר
השם
יתעלה
בפסח
מצרים
שיהיה
שה
כבשים
,
ואולם
לדורות
יהיה
מן
הכבשים
או
מן
העזים.
וזה
,
שכבר
ידמה
שהמצרים
היו
יותר
מתעבים
זביחת
הצאן
מזביחת
העז;
ולזה
תמצא
שכבר
יחס
זה
התיעוב
אל
הצאן:
אמר
"כי
תועבת
מצרים
כל
רועה
צאן"
(בר'
מו
,
לד).
למשפחותיכם
הוא
מה
שאמר
"שה
לבית
אבות"
(לעיל
,
ג).
ושחטו
הפסח
-
למדנו
מזה
,
שצריך
שתהיה
כונתם
בשחיטתם
אותו
,
שתהיה
השחיטה
לשם
פסח.
ולזה
גם
כן
אמר
"זבח
פסח
הוא
ליי'"
(להלן
,
כז)
-
רוצה
לומר:
שתהיה
זביחתו
לשם
פסח
,
להזכיר
שכבר
פסח
על
בתי
בני
ישראל
במצרים.
וכן
תמצא
בפרשת
'ראה
אנכי'
,
שהקפידה
התורה
תמיד
לזכור
'פסח'
אצל
הזביחה:
אמר
"וזבחת
פסח";
"לא
תוכל
לזבוח
את
הפסח";
"שם
תזבח
את
הפסח"
(דב'
טז
,
ב
,
ה
,
ו);
וזה
ממה
שיורה
,
שכונת
התורה
היא
שנזבחהו
לשם
פסח
(ראה
זבחים
ז
,
ב;
מכיל'
בא
פסחא
יא).
וכזה
תמצא
שהקפידה
בענין
החטאת
,
שנאמר
"ושחט
אותה
לחטאת"
(וי'
ד
,
לג);
וכבר
נבאר
בגזרת
השם
הסבה
בזה
בבאורנו
ענין
הקרבנות
(וי'
ד
,
ג).
ואולם
הסבה
,
אשר
בעבורה
הקפידה
התורה
שיהיה
השה
נשחט
לשם
פסח
,
היא
כדי
שיגיע
לנו
מזה
הפועל
התכלית
אשר
בעבורו
נצטוינו
בזאת
המצוה
,
והוא:
לפרסם
הנפלאות
שעשה
לנו
השם
יתעלה
כאשר
הוציאנו
ממצרים.
ולזאת
הסבה
בעינה
היה
זה
הקרבן
"במכסת
נפשות"
(לעיל
,
ד)
ו"בבית
אחד"
(להלן
,
מו)
,
כי
זה
כולו
ממה
שיוסיף
הערה
לנמנין
בזה
הקרבן
,
שיתנו
לבם
בו
ויזכרו
מפני
זה
מה
שבעבורו
נצטוו
בזאת
המצוה.