תנ"ך - ויאפו את־הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי־גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם־צדה לא־עשו להם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּאפ֨וּ אֶת־הַבָּצֵ֜ק אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֧יאוּ מִמִּצְרַ֛יִם עֻגֹ֥ת מַצּ֖וֹת כִּ֣י לֹ֣א חָמֵ֑ץ כִּֽי־גֹרְשׁ֣וּ מִמִּצְרַ֗יִם וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לְהִתְמַהְמֵ֔הַּ וְגַם־צֵדָ֖ה לֹא־עָשׂ֥וּ לָהֶֽם: (שמות פרק יב פסוק לט)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאפוּ אֶת־הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי־גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם־צֵדָה לֹא־עָשׂוּ לָהֶם: (שמות פרק יב פסוק לט)

טקסט בלבד:

ויאפו את־הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי־גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם־צדה לא־עשו להם: (שמות פרק יב פסוק לט)

תיקון קוראים:

ויאפו את־הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי־גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם־צדה לא־עשו להם: (שמות פרק יב פסוק לט)

תרגום אונקלוס:
וַאֲפוֹ יָת לֵישָׁא דְּאַפִּיקוּ מִמִצרַיִם גְּרִיצָן פַּטִירָן אֲרֵי לָא חֲמַע אֲרֵי אִתָּרַכוּ מִמִצרַיִם וְלָא יְכִילוּ לְאִתעַכָּבָא וְאַף זְוָדִין לָא עֲבַדוּ לְהוֹן :

עין המסורה:
לא - י"ז פסוקים 'לא ולא לא' באמצעי הפסוקים: ראה שמ' ד , א.

מסורה קטנה:
ויאפו - ל'; גרשו - ל'; להתמהמה - ל'.

רש"י:
עגות מצות - חררה של מצה (ראה מכיל' בא פסחא יד). בצק שלא החמיץ קרוי 'מצה'. וגם צדה לא עשו להם - לדרך; מגיד שבחן של ישראל , שלא אמרו: היאך נצא למדבר בלא צדה? אלא האמינו והלכו; הוא שמפורש בקבלה "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר" (יר' ב , ב); מה שכר מפורש אחריו? "קדש ישראל ליי'" וגו' (שם , ג).

רשב"ם:
עוגות - כי אין לחם אלא האפוי בתנור. כי לא חמץ - כי לא החמיץ. וכן "כָּבֵד לב פרעה" (שמ' ז , יד) לשון פָּעֵל , וכן "אָהֵב אביו" (בר' כז , יד); "והמלך דוד זָקֵן" (מ"א א , א) - הזקין. וגם צדה לדרך לא עשו - ולכך הוצרכו להתלונן ללחם ולמים (ראה שמ' טז; יז).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
כי לא חמץ - פועל עבר; כמו "כי זקן יצחק" (בר' כז , א).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויאפו - הנה הבצק שהוציאו ממצרים , לא היה בו שאור , ולא אפוהו עד שחנו בסכות (ראה לעיל , לז).

ר' יוסף בכור שור:
וגם צדה לא עשו להם - אעפ"י שאמר להם משה שעתה יצאו , לא היו סבורים שירגישו אותם בבהלה , אבל סבורים שיתנו להם שהות לאפות עיסתם ולתקן צידתם.

רמב"ן:
וטעם ויאפו את הבצק - שאפו אותו מצות , מפני המצוה שנצטוו "שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל מחמצת ונכרתה" (לעיל , יט). ואמר כי גורשו ממצרים , לומר שאפו אותו בדרך , בעבור כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה , לאפות אותו בעיר ולשאת אותו אפוי מצות , ועל כן נשאו אותו בצק ו"משארותם צרורות בשמלותם על שכמם" (לעיל , לד) , ומהרו ואפו אותו טרם יחמץ בדרך , או בסכות שבאו שם לשעה קלה , כדברי רבותינו (מכיל' יתרו בחדש ב).

רלב"ג - ביאור המילות:
ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות , כי לא החמיץ הבצק עדיין , ולא יכלו להמתין שיחמיץ; לפי שלא עשו להם צדה לדרך , כי גורשו ממצרים בחפזון ובבהלה ולא יכלו להתעכב שם , באופן שישאו עמהם לחם לאכול. ולזכור זה הענין , צוה השם יתעלה שנאכל מצות בשבעת ימי הפסח.
ריכוז קישורים