תנ"ך - ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּמוֹשַׁב֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יָשְׁב֖וּ בְּמִצְרָ֑יִם שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה: (שמות פרק יב פסוק מ)

טקסט וניקוד:

וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: (שמות פרק יב פסוק מ)

טקסט בלבד:

ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה: (שמות פרק יב פסוק מ)

תיקון קוראים:

ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה: (שמות פרק יב פסוק מ)

תרגום אונקלוס:
וּמוֹתַב בְּנֵי יִשׂרָאֵל דִּיתִיבוּ בְּמִצרָיִם אַרבַּע מְאָה וּתלָתִין שְׁנִין :

רש"י:
אשר ישבו במצרים - אחרי שאר הישיבות שישבו , גרים , "בארץ לא להם" (בר' טו , יג). שלשים שנה וארבע מאות שנה - בין הכל , משנולד יצחק עד עכשיו , היו ארבע מאות (ראה סע"ר ג). משהיה לו זרע לאברהם , נתקיים "כי גר יהיה זרעך" (בר' טו , יג); שלשים שנה היו משנגזרה גזירה בין הבתרים עד שנולד יצחק. ואי איפשר לומר בארץ מצרים לבדה , שהרי קהת מן הבאים עם יעקב היה , צא וחשוב כל שנותיו ושנות עמרם בנו ושמונים של משה , לא תמצאם כך; על כרחך , הרבה שנים היו לקהת עד שלא ירד למצרים , והרבה משנות עמרם נבלעים בשנות קהת , והרבה משמונים של משה נבלעים בשנות עמרם , הרי שלא תמנה ארבע מאות לביאת מצרים (ראה גם פירושו לשמ' ו , טז); והוזקקת לומר על כרחך , שאף שאר הישיבות נקראו 'גֵירות' , כעניין שנאמר "ויגר אברהם בארץ פלשתים" (בר' כא , לד) , וישיבת יצחק נקראת 'גירות' , ואפילו חברון , שנאמר "אשר גר שם אברהם ויצחק" (בר' לה , כז) , ואומר "את ארץ מגוריהם אשר גרו בה" (שמ' ו , ד); לפיכך אתה צריך לומר , כי "גר יהיה זרעך" (בר' טו , יג) - משהיה לו זרע; וכשתמנה ארבע מאות משנולד יצחק , תמצא מביאתן למצרים עד יציאתן מאתים ועשר. וזה אחד מן הדברים ששנו לתלמי המלך (ראה מכיל' בא פסחא יד).

רשב"ם:
ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים - עד סוף שלשים שנה וארבע מאות שנה משנאמר לאברהם בין הבתרים; כי בן שבעים שנה היה אברהם אבינו כשנדבר עמו בין הבתרים , וה"ארבע מאות" של "גר יהיה זרעך" (בר' טו , יג) התחילו מיצחק , כמו שפירשתי הכל ב'פרשת בתרים'.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ומושב בני ישראל - תרגמו הזקנים (ראה מגילה ט , א): אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות. ויש אומרים , כי ארץ כנען בימים ההם תחת יד מלך מצרים היתה; והם צריכים ראיה. והגאון אמר (אמונות ודעות ע' רמד) , כי פירושו: עד סוף שלשים שנה וארבע מאות שנה , וזה החשבון מיום צאת אברהם מחרן או מאור כשדים. ואנחנו נדע באמת , כי לא עמדו ישראל במצרים , מיום רדת יעקב עד צאתם , זה המספר; וזה לנו האות (ע"פ שמ' ג , יב): כי הנה קהת מיורדי מצרים היה (ראה בר' מו , יא); ואם חשבנו שהיה בן חודש , ויהי אחיו מררי בן אם אחרת , ונאמר כי הוליד קהת את עמרם בשנת מותו , גם כן עמרם עם משה , והנה "חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה" (שמ' ו , יח) , ושני עמרם מאה ושבע ושלשים (ראה שם , כ) , "ומשה בן שמונים שנה" (שמ' ז , ז) - והנה חסרו שמונים. וכאשר הסתכלנו במקרא נמצא כאלה רבות: והנה אמר הנביא "ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים" (יש' ז , ח) , וזה היה במלכות אחז (ראה שם , א); ונֹאמר , כי בתחלת מלכותו היתה הנבואה הזאת , וכל מלכות אחז שש עשרה (ראה מ"ב טז , ב) , ובשנת שש לחזקיה גלתה שומרון (ראה מ"ב יח , י) , ותחלת החשבון היה מיום הרעש (ראה עמ' א , א; ז , יא)! ובספר מלכים ובדברי הימים כאלה רבים. ולא ארצה להאריך; כי הייתי מביא ראיות מהכתוב , כי מה שהעתיקו לנו חכמינו (ראה ב"ר צא , ב) , שגלות מצרים היתה מאתים ועשר שנים - כן הוא , ודי לנו העתקתם , כי היא הראייה הגמורה. ותוספת שלשים שנה על קץ אברהם - מיום צאתו מארצו; וכן הפירוש: שאמר השם לאברהם "ארבע מאות שנה" (בר' טו , יג) - עד סוף ארבע מאות שנה מהיום; וזה הפירוש של הגאון (אמונות ודעות ע' רמד) נכון הוא. גם הוא אמר: אין לנו צורך עִמו , שנֹאמר כי אברהם ויצחק נקראו בני ישראל.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ומושב - חשבונות רבים יש במקרא , לא ידענו למי הם סמוכים. והנה אזכיר במקצתם: "ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום" (ש"ב טו , ז) , ואבשלום לא היה בן ארבעים , גם לא נשלמה מלכות בית דוד (ראה מ"א ב , יא). ומפרשים אמרו , כי זה החשבון "מיום שבת הארון בקרית יערים" (ש"א ז , ב). וכתוב "ויהי בשלשים שנה" (יח' א , א); יש אומרין: בן שלשים שנה נתנבא; ויש אומרים: ליובל (ראה רש"י יח' א , ב); ויש אומרים (ראה סע"ר כו; ת"י): למציאת ספר תורה שמצא חלקיהו הכהן. ואני לא ידעתי , כי הם סברות בלי יסוד ומשענת. וכתוב "ובעוד ששים וחמש שנה" (יש' ז , ח) - וזאת הנבואה היתה בימי אחז (ראה שם , א) , ומלכותו היתה שש עשרה שנה (ראה מ"ב טז , ב); ובשנת שש לחזקיהו בנו גלתה שומרון (ראה מ"ב יח , י - יא). על כן הוצרכו המפרשים (ראה רש"י) לומר , כי תחילת "ובעוד ששים וחמש שנה" (יש' ז , ח) - מיום שנבא עמוס "וישראל גלה יגלה מעל אדמתו" (ז , יא); ואחרים אמרו (ראה ראב"ע יש' ז , ח): משנת הרעש. וכאשר חפשנו שנות שבת ישראל במצרים בימי יוסף ואחריו , הנה לא יגיעו במספר הכתוב. כי אין ספק , כי קהת היה מיורדי מצרים (ראה בר' מו , יא); ונחשֹב כי הוליד עמרם בנו (ראה שמ' ו , יח) בסוף ימיו , וגם עמרם הוליד משה (ראה שם , כ) בסוף ימיו , והנה מספר חיי שניהם מאתים ושבעים שנה (ראה שם , יח , כ); ומשה היה בן שמנים שנה בצאת ישראל ממצרים (ראה שמ' ז , ז); והנה הכל שלש מאות חמשים שנה - הנה חסרו לנו שמונים. והזקנים (ראה מגילה ט , א) הוסיפו: 'ובשאר ארצות'; כי "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" (בר' טו , יג) - (אין "ארבע מאות שנה") דבק עם "וענו" , רק הוא דבק עם "כי גר יהיה זרעך" (שם); וכמוהו רבים. ובפרשה הזאת: "מיום הראשון עד יום השביעי" (לעיל , טו). ואחר שמצאנו כתוב , שהשם אמר לאברהם בין הבתרים: "כי גר יהיה זרעך... ארבע מאות שנה" (בר' טו , יג) , ידענו , כי חשבון ומושב בני ישראל תלוי בקץ אברהם. והוצרך בעל סדר עולם (סע"ר א) לאמר , כי אחר שבא אברהם לארץ כנען , שב לחרן. והוצרכו המפרשים לומר , כי נבואת "אני יי' אשר הוצאתיך מאור כשדים" (בר' טו , ז) איננה דבקה עם פרשה הנזכרת. ואין צרך לכל זה. רק חשבון "ארבע מאות שנה" (בר' טו , יג) היא מיום שנולד יצחק. ואלה השלשים שנה הנוספים , מספרם מיום שיצא אברהם מארץ מולדתו מאור כשדים ובא עם אביו אל חרן , כאשר כתוב "ויבאו עד חרן וישבו שם" (בר' יא , לא); ואברהם ישב עם אביו בחרן חמש שנים , ובא אל ארץ כנען והוא בן חמש ושבעים (ראה בר' יב , ד) , ולא שב אל חרן. והנה כאשר נולד יצחק , תמו שלשים שנה שיצא אברהם מארצו , כי הוא העיקר , כי לו נתנה ארץ כנענים. והוא פסוק "אני יי' אשר הוצאתיך מאור כשדים" (בר' טו , ז) - דבק עם כל הפרשה למטה ולמעלה. והנה פירוש ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים - שהיו גרים שם; גם אבותיהם היו גרים , ככתוב "כמעט וגרים בה" (תה' קה , יב); ואברהם אמר "גר ותושב אנכי עמכם" (בר' כג , ד). שלשים שנה וארבע מאות שנה - מיום שיצא אברהם אביהם מארץ מולדתו.

ר' יוסף בכור שור:
שלשים שנה וארבע מאות שנה - מ'בין הבתרים' (ראה בר' טו) היה מונה , שהיה שלשים שנה קודם שנולד יצחק; וגזירת "ארבע מאות" (בר' טו , יג) - משנולד יצחק , כדכתיב "כי גר יהיה זרעך" (שם) - משעה שיהיה זרעך; ואע"פ שלא עמדו במצרים רק מאתים ועשר , מכל מקום הכל נקרא על שם מצרים , משום דעיקר הגלות היה במצרים. ואף על גב דכתיב "ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן" (בר' יב , ד) , ואחר כך היה 'בין הבתרים' , אם כן יותר משבעים וחמש היה לאברהם 'בין הבתרים'!? ומפרש ב'סדר עולם' (סע"ר א) , כי קודם שהיה בן שבעים יצא מחרן תחילה , וכשהיה בן שבעים נגלה עליו הקדוש ברוך הוא בין הבתרים , וחזר לחרן ועשה שם חמש שנים , ואחר כך יצא פעם שנייה , וזהו שכתוב "ואברם בן שבעים וחמש שנה בצאתו מחרן" (ראה בר' יב , ד). ולפי הפשט הוא מונה מיציאתו מארם תחילה ובֹא לחרן עם תרח אביו , שזה היה תחילת גלותו; ואז היה בן שבעים שנה , ועמד בחרן חמש שנים ויצא - כתיב "ואברם בן שבעים וחמש שנים בצאתו מחרן"; ואחר כך נגלה עליו הקדוש ברוך הוא בין הבתרים , והיה לו יותר משבעים שנה כסדר המקראות; אבל זה הפסוק אינו מונה מ'בין הבתרים' , אלא מתחילת גלותו , שבא לחרן. וכן מנו בני אפרים שיצאו שלשים שנה קודם הקץ , כמו שאומר התרגום של יונתן בן עוזיאל (לשמ' יג , יז); ומנו (כוונתו: ארבע מאות) משיצא מארם , והיה להם למנות משנולד יצחק. ולדברי רבותינו (ראה שמ"ר כ , יא) , היה להם למנות (כוונתו: ארבע מאות ושלושים) מ'בין הבתרים' [הגה"ה].

רמב"ן:
ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה - משנולד יצחק עד עכשו היו ארבע מאות שנה , שמשעה שהיה זרע לאברהם נתקיים בו "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" (בר' טו , יג) , ושלשים שנה היה משנגזרה גזרת 'בין הבתרים' עד שנולד יצחק , וכשתמנה ארבע מאות שנה משנולד יצחק תמצא מביאתן למצרים עד יציאתן מאתים ועשר. זה לשון רבנו שלמה , והוא דעת רבותינו (סע"ר ג) , אלא שאינו מתוקן בפירושיו כל צרכו , שהרי כתוב "ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן" (בר' יב , ד) , ומעמד 'בין הבתרים' היה אחרי זה ימים רבים; אבל נצטרך לתרץ הענין כמו ששנו ב'סדר עולם' (א): אבינו אברהם היה בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן שבעים שנה , שנאמר: ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה... יצאו כל צבאות יי' מארץ מצרים; חזר לחרן ועשה שם חמש שנים , שנאמר "ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן". ויהיה ענין הכתוב לומר , כי בצאתו מחרן ארץ מולדתו , שלא חזר וראה עוד בית אביו , היה בן חמש ושבעים שנה. ודעתי בדרך הפשט , כי השם אמר לאברהם "ידוע תדע" (בר' טו , יג) כי טרם תתי לך הארץ הזאת "גר יהיה זרעך בארץ לא להם" ימים רבים , "ארבע מאות שנה" (שם). ולא חשש להודיע השלשים , כי אמר לו עוד "ודור רביעי ישובו הנה" (שם , טז) , להודיעו שלא ישובו מיד בסוף ארבע מאות , עד הדור הרביעי שיהא "שלם עון האמורי" (שם) - ירמוז לשלשים שנה הללו , כי עמדם במדבר ארבעים שנה לא היה מפני עון האמורי שלא נשלם , ויהיה שיעור הכתוב: ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים עד שלשים שנה וארבע מאות , שישבו שם למלאת להם כן "בארץ לא להם" , הודיענו הכתוב , כי עתה בצאתם נשלמה הגלות הנגזרת עליהם והוציאם מעבדות לחירות , לא שיוציאם ממצרים ויהיו עוד גרים בארץ לא להם. ובעבור שכבר הזכיר הענין הזה והודיע בו , לא הוצרך להאריך , כי לא בא הכתוב הזה רק להודיע השלשים שנה שנוספו עליהם; ולכך אמר דרך קצרה , שהשלימו במצרים "ארבע מאות שנה" הנאמרים לאביהם וידועים להם , ועוד שלשים שנה , וחזר ואמר: ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה לגלותם , יצאו מארץ מצרים לחירות עולם. ודומה לו: "והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמנה שנה" (דב' ב , יד) , להשלים החשבון , כי לא הלכו מקדש ברנע עד נחל זרד שלשים ושמנה שנה , אבל ישבו בקדש שנים רבות (ראה דב' א , מו) , ואחרי כן הלכו משם וחזרו לאחור דרך ים סוף (ראה דב' ב , א) , ובשנת שלשים ושמנה עברו נחל זרד , והנה שיעור הכתוב: "והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד" עד "שלשים ושמנה שנה". וכמהו "אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה" (דנ' יב , יב) , שיגיע לקצם , לא להם עצמם.

רלב"ג - ביאור המילות:
ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה - תחסר מלת 'עד'; וככה "ארבעים יכנו" (דב' כה , ג) , שהרצון בו: עד ארבעים יכנו , כמו שנבאר שם בגזרת השם. והנה הרצון בזה הוא , שישראל ישבו במצרים עד ארבע מאות ושלשים שנה , ולא פורש מאי זה עת התחיל זה החשבון. והנראה בעינינו הוא , שכבר התחיל זה החשבון אם מעת שנולד יצחק , אם מעת נבואת 'בין הבתרים' , כמו שבארנו בפרשת 'לך לך' (בר' טו , יג). והנאות בעיני בזה , שהחשבון מתחיל מעת נבואת 'בין הבתרים' , והיא היתה כמו חמש עשרה שנה קודם שנולד יצחק. והנה הארבע מאות שנה שאמר השם יתעלה לאברהם התחילו מעת שנולד יעקב , כי הוא היה הראשון שגר בארץ לא לו גרות מַתמיד; והנה יצאו ישראל ממצרים קודם הקץ שנאמר לאברהם כמו ארבעים וחמש שנה. והוא מבואר , שאם לא חטאו ישראל , היו נוחלים הארץ תכף צאתם , קודם הקץ , ולזה שלח משה מרגלים לתור את ארץ כנען זמן מועט אחר צאתם ממצרים (ראה סע"ר ח); אבל הטו עונותיהם (ע"פ יר' ה , כה) ונתאחרו שם במדבר ארבעים שנה , ואחר כן ירשו את ארץ כנען על יד יהושע. והנה על כל פנים נתקיימה להם ירושת הארץ , אם בבא הקץ , אם קודם לו מעט , כמו שיתבאר מדברינו במה שיבא (במ' י , לה); רוצה לומר , שכבר נחלו את הארץ קודם הקץ.
ריכוז קישורים