יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
רש"י:
ויהי
מקץ
שלשים
שנה
וגו'
,
ויהי
בעצם
היום
הזה
-
מגיד
שכיון
שהגיע
הקץ
,
לא
עיכבן
המקום
כהרף
עין:
בחמשה
עשר
בניסן
באו
מלאכי
השרת
אצל
אברהם
לבשרו;
בחמשה
עשר
בניסן
נולד
יצחק;
בחמשה
עשר
בניסן
נגזרה
גזירה
בין
הבתרים
(ראה
מכיל'
בא
פסחא
יד).
רמב"ן:
ומושב
בני
ישראל
אשר
ישבו
במצרים
שלשים
שנה
וארבע
מאות
שנה
-
משנולד
יצחק
עד
עכשו
היו
ארבע
מאות
שנה
,
שמשעה
שהיה
זרע
לאברהם
נתקיים
בו
"כי
גר
יהיה
זרעך
בארץ
לא
להם"
(בר'
טו
,
יג)
,
ושלשים
שנה
היה
משנגזרה
גזרת
'בין
הבתרים'
עד
שנולד
יצחק
,
וכשתמנה
ארבע
מאות
שנה
משנולד
יצחק
תמצא
מביאתן
למצרים
עד
יציאתן
מאתים
ועשר.
זה
לשון
רבנו
שלמה
,
והוא
דעת
רבותינו
(סע"ר
ג)
,
אלא
שאינו
מתוקן
בפירושיו
כל
צרכו
,
שהרי
כתוב
"ואברם
בן
חמש
שנים
ושבעים
שנה
בצאתו
מחרן"
(בר'
יב
,
ד)
,
ומעמד
'בין
הבתרים'
היה
אחרי
זה
ימים
רבים;
אבל
נצטרך
לתרץ
הענין
כמו
ששנו
ב'סדר
עולם'
(א):
אבינו
אברהם
היה
בשעה
שנדבר
עמו
בין
הבתרים
בן
שבעים
שנה
,
שנאמר:
ויהי
מקץ
שלשים
שנה
וארבע
מאות
שנה...
יצאו
כל
צבאות
יי'
מארץ
מצרים;
חזר
לחרן
ועשה
שם
חמש
שנים
,
שנאמר
"ואברם
בן
חמש
שנים
ושבעים
שנה
בצאתו
מחרן".
ויהיה
ענין
הכתוב
לומר
,
כי
בצאתו
מחרן
ארץ
מולדתו
,
שלא
חזר
וראה
עוד
בית
אביו
,
היה
בן
חמש
ושבעים
שנה.
ודעתי
בדרך
הפשט
,
כי
השם
אמר
לאברהם
"ידוע
תדע"
(בר'
טו
,
יג)
כי
טרם
תתי
לך
הארץ
הזאת
"גר
יהיה
זרעך
בארץ
לא
להם"
ימים
רבים
,
"ארבע
מאות
שנה"
(שם).
ולא
חשש
להודיע
השלשים
,
כי
אמר
לו
עוד
"ודור
רביעי
ישובו
הנה"
(שם
,
טז)
,
להודיעו
שלא
ישובו
מיד
בסוף
ארבע
מאות
,
עד
הדור
הרביעי
שיהא
"שלם
עון
האמורי"
(שם)
-
ירמוז
לשלשים
שנה
הללו
,
כי
עמדם
במדבר
ארבעים
שנה
לא
היה
מפני
עון
האמורי
שלא
נשלם
,
ויהיה
שיעור
הכתוב:
ומושב
בני
ישראל
אשר
ישבו
במצרים
עד
שלשים
שנה
וארבע
מאות
,
שישבו
שם
למלאת
להם
כן
"בארץ
לא
להם"
,
הודיענו
הכתוב
,
כי
עתה
בצאתם
נשלמה
הגלות
הנגזרת
עליהם
והוציאם
מעבדות
לחירות
,
לא
שיוציאם
ממצרים
ויהיו
עוד
גרים
בארץ
לא
להם.
ובעבור
שכבר
הזכיר
הענין
הזה
והודיע
בו
,
לא
הוצרך
להאריך
,
כי
לא
בא
הכתוב
הזה
רק
להודיע
השלשים
שנה
שנוספו
עליהם;
ולכך
אמר
דרך
קצרה
,
שהשלימו
במצרים
"ארבע
מאות
שנה"
הנאמרים
לאביהם
וידועים
להם
,
ועוד
שלשים
שנה
,
וחזר
ואמר:
ויהי
מקץ
שלשים
שנה
וארבע
מאות
שנה
לגלותם
,
יצאו
מארץ
מצרים
לחירות
עולם.
ודומה
לו:
"והימים
אשר
הלכנו
מקדש
ברנע
עד
אשר
עברנו
את
נחל
זרד
שלשים
ושמנה
שנה"
(דב'
ב
,
יד)
,
להשלים
החשבון
,
כי
לא
הלכו
מקדש
ברנע
עד
נחל
זרד
שלשים
ושמנה
שנה
,
אבל
ישבו
בקדש
שנים
רבות
(ראה
דב'
א
,
מו)
,
ואחרי
כן
הלכו
משם
וחזרו
לאחור
דרך
ים
סוף
(ראה
דב'
ב
,
א)
,
ובשנת
שלשים
ושמנה
עברו
נחל
זרד
,
והנה
שיעור
הכתוב:
"והימים
אשר
הלכנו
מקדש
ברנע
עד
אשר
עברנו
את
נחל
זרד"
עד
"שלשים
ושמנה
שנה".
וכמהו
"אשרי
המחכה
ויגיע
לימים
אלף
שלש
מאות
שלשים
וחמשה"
(דנ'
יב
,
יב)
,
שיגיע
לקצם
,
לא
להם
עצמם.