תנ"ך - תושב ושכיר לא־יאכל־בו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

תּוֹשָׁ֥ב וְשָׂכִ֖יר לֹא־יֹֽאכַל־בּֽוֹ: (שמות פרק יב פסוק מה)

טקסט וניקוד:

תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא־יֹאכַל־בּוֹ: (שמות פרק יב פסוק מה)

טקסט בלבד:

תושב ושכיר לא־יאכל־בו: (שמות פרק יב פסוק מה)

תיקון קוראים:

תושב ושכיר לא־יאכל־בו: (שמות פרק יב פסוק מה)

תרגום אונקלוס:
תּוֹתָבָא וַאֲגִירָא לָא יֵיכוֹל בֵּיהּ :

רש"י:
תושב - זה גר תושב. שכיר - זה הגוי. ומה תלמוד לומר , והלא ערלים הם , ונאמר "כל ערל לא יאכל בו" (להלן , מח)?! אלא כגון ערבי מהול וגבעוני מהול , והוא תושב או שכיר (ראה מכיל' בא פסחא טו).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
תושב - מישראל , או שכיר , לא יאכל בפסחו אם לא יכוס על השה כמשפט על העדה (ראה לעיל , ד).

ר' יוסף בכור שור:
תושב ושכיר: תושב - קנוי קניין עולם של יובל , שכיר - קנוי קניין שנים לשש (ראה קידושין ד , א) , ושניהם ישראל; והכי קאמר: ישראל שאינו קנוי קניין הגוף , ועשה אדונו פסחו ולא המנה אותם עמו על פסחו - לא יאכלו בו; שלא תאמר: מאחר שהם עבדיו - בלא מינוי יכולין לאכול עמו , דמסתמא הם מנוין , כיון דמזונותם עליו; קמשמע לן , שצריך למנותן בהדיא. אבל עבדו כנעני , כיון שמָלוֹ והוא קנוי קניין הגוף , יאכל בלא מינוי , דמסתמא נמנה הוא עמו. והכי אמרינן בפרק 'האשה' , בפסח שיני (פסחים פח , א): שוחט אדם על ידי בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים שלא מדעתם , אבל לא על ידי בנו ובתו הגדולים ולא על ידי עבדו ושפחתו העברים , אלא מדעתם [הגה"ה]. ומה שפירש רבנו שלמה לא נהירא לי , דכיון שערל שמתו אחיו מחמת מילה - אסור , אעפ"י שאינו משומד לערלות , משום דמאיס , כדאמרינן ב'הערל' (יבמות עא , א) , ואסור לאכול משולחנו של מקום; וכן מקשה ב'הערל' (ראה שם): ערבי מהול וכנעני מהול , שהם ערלים גמורים , מבעיא? דאמרינן: הנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל , ואסור במולי אומות העולם. אז יאכל בו - האדון; דברי רבי יהושע , שמילת עבדיו מעכבין אותו. ורבי אליעזר אומר: אז יאכל בו - אעבד קאי , דאין מילת עבדיו מעכבין אותו (ראה מכיל' בא פסחא טו); אבל מילת זכריו - דברי הכל מעכבין אותו , דכתיב "המול לו כל זכר" (להלן , מח).

רמב"ן:
תושב - זה גר תושב , שכיר - זה הגוי; ומה תלמוד לומר , והלא ערלים הם?! אלא כגון ערבי מהול וגבעוני מהול; לשון רבנו שלמה. ולא ידעתי למה יכתֹב הרב הדברים הנדחים בגמרא (יבמות עא , א) , שהרי הקשו על זה: והני מולין נינהו , והתנן: הנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות העולם , שנאמר "כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב" (יר' ט , כה)!? והעמידוּ הכתוב בגר שמל ולא טבל.

רלב"ג - ביאור המילות:
תושב ושכיר. תושב - הוא 'גר תושב'; והוא אשר קבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה , כי בזולת זה לא נניח אותו לישב בארץ , כמו שיתבאר במה שיבא (בה"פ שמ' כג , לג) בגזרת השם. ושכיר - הוא העבד שאין גופו קנוי. והנה למדה אותנו התורה , שאף על פי שיהיו התושב והשכיר מולים , לא יותר לנו להאכילם מהפסח (ראה מכיל' בא פסחא טו). ומזה המקום נלמוד , שהעבד אשר גופו קנוי יותר לו לאכול מבשר הפסח כשנמול , כי הוא נקשר יותר לאמונתנו מהתושב והשכיר; ואִלו היתה כונת התורה שיהיה העבד הזה אסור לאכול מבשר הפסח , היה ראוי שתבאר זה הדין בעבד , ונדע מזה שכן הדין בתושב ושכיר (ראה שם).
ריכוז קישורים