תנ"ך - בבית אחד יאכל לא־תוציא מן־הבית מן־הבשר חוצה ועצם לא תשברו־בו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בְּבַ֤יִת אֶחָד֙ יֵאָכֵ֔ל לֹא־תוֹצִ֧יא מִן־הַבַּ֛יִת מִן־הַבָּשָׂ֖ר ח֑וּצָה וְעֶ֖צֶם לֹ֥א תִשְׁבְּרוּ־בֽוֹ: (שמות פרק יב פסוק מו)

טקסט וניקוד:

בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא־תוֹצִיא מִן־הַבַּיִת מִן־הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ־בוֹ: (שמות פרק יב פסוק מו)

טקסט בלבד:

בבית אחד יאכל לא־תוציא מן־הבית מן־הבשר חוצה ועצם לא תשברו־בו: (שמות פרק יב פסוק מו)

תיקון קוראים:

בבית אחד יאכל לא־תוציא מן־הבית מן־הבשר חוצה ועצם לא תשברו־בו: (שמות פרק יב פסוק מו)

תרגום אונקלוס:
בַּחֲבוּרָא חֲדָא יִתאֲכִיל לָא תַפְּקוּן מִן בֵּיתָא מִן בִּסרָא לְבָרָא וְגַרמָא לָא תִתבְּרוּן בֵּיהּ :

עין המסורה:
בבית - ו' (רפין): שמ' יב , מו; ש"ב ז , ו; מ"א ג , יז; יש' ה , ח; עמ' ו , ט; דה"א יז , ה.

מסורה קטנה:
בבית - ו'; חוצה - ל' בתור'.

רש"י:
בבית אחד יאכל - בחבורה אחת; שלא יֵעשו הנמנין עליו שתי חבורות ויחלקוהו. אתה אומר: בחבורה אחת , או אינו אלא בבית אחד כמשמעו , וללמד שאם התחילו אוכלין בחצר וירדו גשמים , לא יכנסו לבית? תלמוד לומר: "על הבתים אשר יאכלו אותו בהם" (לעיל , ז) - מכאן שהאוכל אוכל בשני מקומות (ראה מכיל' בא פסחא טו). לא תוציא מן הבית - מן החבורה (ראה שם). יאכל... ועצם לא תשברו בו - הראוי לאכילה , כגון שיש עליו כזית בשר , יש בו משום שבירת עצם; אין עליו כזית בשר , אין בו משום שבירת עצם (ראה שם).

רשב"ם:
ועצם לא תשברו בו - כדרך אכילת חיפזון.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
בבית אחד יאכל - שיתחברו כולם על אכילת הפסח במקום אחד.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
בבית - כפסח מצרים (ראה לעיל , ז , כב); והעד: לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה. וקדמונינו ז"ל אמרו (מכיל' בא פסחא טו): בחבורה אחת; והוא הנכון.

ר' יוסף בכור שור:
בבית אחד יאכל - לפי הפשט , דלא ישלחו אותו מנות לחבירו; דאין זה דרך חפזון , אלא דרך בני אדם הקבועין על הסעודה. ורבותינו פירשו (פסחים פו , ב) , שלא יחלקוהו לשתי חבורות. ועצם לא תשברו בו - גם זה מפני חפזון , דאין דרך הנחפזין ללכת לשבור עצמות לאכול את המוח , אלא אוכל את הבשר מהרה וזורק את העצם , מפני שהוא נחפז; ורבותינו פירשו (פסחים פד , ב) , שהשורף עצמות - פטור.

רלב"ג - ביאור המילות:
בבית אחד יאכל - ידוע כי ה'בית' יאָמר על המקום שהוא מוקף מחיצה. והנה צותה התורה , שהנמנין על הפסח יאכלוהו במקום אחד , יגבילוהו מחיצות , לא בשני מקומות; והכונה בזה היא , שיהיה הפסח בכללו נאכל במקום אחד (ראה פסחים פו , א). הנה , כמו שהקפידה התורה שיצָּלה יחד בכללו , "ראשו על כרעיו ועל קרבו" (לעיל , ט) , כן הקפידה שיהיה נאכל יחד , במקום אחד. לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה - ראוי שתדע , כי ההוצאה היא שיעקר האדם הדבר ממקום מה ויוציאהו משם ויניחהו חוץ מהמקום הראשון. ולזה הוא מבואר , שלא יעבור האדם על 'לאו' זה , אם לא יקח הבשר מהמקום שהוא בו ויוציאהו חוץ למקום ההוא ויניחהו שם; אבל אם עקר ולא הניח , או הניח ולא עקר , הנה אין זה הוצאה , אבל הוא קצת ממלאכת ההוצאה; ולזה הוא מבואר שלא יתחייב על זה מלקות (ראה פסחים פה , ב). וכבר נבאר עוד בגזרת השם דיני ההוצאה אצל הבאור במצות שבת (בה"פ שמ' כ , ח - יא). וראוי שתדע גם כן , שאינו חייב על הוצאת הבשר אם אין בה כזית , כי לא יפול שֵם האכילה בפחות מכזית. והנה למדנו זה ממה שאמר בראש הפסוק בבית אחד יאכל; וזה לראיה כי בדבר נאכל ידבר , וזה לא יִשלם בפחות מכזית , כמו שהתבאר בשרשים הכוללים (ראה רלב"ג הקדמה לבר' , באור המלות , המקום השביעי; ראה מכשב"י בא יב , מה). ומזה יתבאר , שאם לא היה הבשר ראוי לאכילה , לאי זו סבה שיהיה זה , לא יתחייב עליו אם יוציאהו. ואפשר שתהיה הכונה בשם בית - חבורה , כמו הענין באמרו "ושמחת אתה וביתיך" (דב' יד , כו) , שהרצון בו: חבורת המתקבצים בביתו מהנשים והטף ובני הבית בכללם. ויהיה הרצון בו , שיאכל הפסח בחבורה אחת , לא בשתי חבורות (ראה פסחים פו , א; מכיל' בא פסחא טו). ולפי שאמר לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה , למדנו שהמקום אשר יאכלוהו בו ראוי שיהיה מוקף , כדי שיתכן בו שיוציאו משם לחוץ. ועצם לא תשברו בו - ראוי שתדע , כי לא יקרא 'עצם' השחוס ומה שידמה לו , כי מינו נאכל אפילו בשור; ואולם יקרא 'עצם' מה שלא יתכן שיֵאָכל לפי הנהוג , ואע"פ שכבר יקרה שיאכל בגְדִי הרך. ולזה לא יתחייב משום שבירת העצם אלא בעצם שאין מדרכו שיאכל בשור הגדול אחר שנתבשל , כי איננו נהוג שיאכל העצם אשר כזה גם בשה (ראה משנה פסחים ז , יא) . ולפי שאמר לא תשברו , למדנו שעל שבירתו חייב , לא על שריפתו (ראה פסחים פד , ה). ועוד , שכבר נתבאר בפרשת 'בהעלותך' , שכבר יתחייב אפילו בנותר , שחייב לשרפו; וזה שכבר נאמר שם "לא ישאירו ממנו עד בקר ועצם לא תשברו (בנוסחנו: ישברו) בו" (במ' ט , יב); ולזה הוא מבואר , שאין בשריפת העצם משום שבירה . והנה יתבאר מזה , שכבר יתחייב על שבירת עצם אפילו בעת שהוא פסול , לפי שכבר כפלה התורה לזכור אזהרת שבירת עצם בזה המקום , אפילו על מה שיצא מהבשר חוץ - שהוא אסור באכילה , כמו שנבאר (ראה בקובץ תועלות לרלב"ג , שמ' יב , א - יג , טז , תועלת כג שרש ד) - שנאמר: לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו (ראה פסחים פד , א ואי'). ומזה יתבאר , שדין שבירת עצם ינהג במה שידמה לזה מהפסול , שהיה לו שעת הכושר , היה בה ראוי שיהיה נאכל , שנאמר בבית אחד יאכל וגו' ועצם לא תשברו בו. ומזה יתבאר , שאם שבר בו עצם מבעוד יום - חייב , שהרי הוא כשר וראוי שיאכל בבא עתו (ראה פסחים פד , ב); ואולם הפסח שלא היתה לו שעת הכושר - לא יתחייב בו משום שבירת עצם. ומזה יתבאר , שהפסח הבא בטומאת צבור , רוצה לומר: כשהיו רוב ישראל טמאים , אע"פ שהוא נאכל , כיון שאינו ראוי לאכילה מצד עצמותו , אלא מצד שקרה שיהיו רוב ישראל טמאים , לא יתחייבו בו משום שבירת עצם; כי אמרו בבית אחד יאכל , יחוייב ממנו לפי השרשים הכוללים (ראה רלב"ג הקדמה לבר' , באור המלות , המקום השמיני) , שיהיה ראוי לאכילה מצד עצמותו. ומזה יתבאר , שלא יתחייבו משום שבירת עצם אם לא היה בו כזית בשר או מוח , כי האכילה לא תהיה בפחות מכזית (ראה פסחים פד , ב). והנה אפשר שיתבאר מצד אחר , שהפסח הבא בטומאה לא יתחייבו בו משום שבירת עצם. וזה , כי כבר אמרה התורה בזה המקום ועצם לא תשברו בו , ובפסח שני , בפרשת 'בהעלותך' , "ועצם לא תשברו (בנוסחנו: ישברו) בו" (במ' ט , יב); ולזה הוא מבואר , כי אמרו לא תשברו בזה המקום , לא בא זה המיעוט להתיר שבירת עצם בפסח שני , אבל הוא להתיר שבירת עצם בפסח הבא בטומאת צבור. וזה יתבאר יותר ממה שנזכר מזה בפסח שני , כי הוא כאילו אמר , שבזה הפסח הנדחה לפסח שני מפני טומאת יחידים הוזהרו על שבירת עצם , אבל אם היה בלתי נדחה לפסח שני מפני הטומאה הזו , אבל היתה באופן שיותר לעשותו בטומאה , וזה יהיה כשנטמא רוב צבור , אז לא יתחייבו על שבירת עצם (ראה פסחים פד , א - ב) . והסבה בזה , כי אזהרת שבירת עצם - עם שהיתה להעיר על החפזון שצוו לאכול בו בשר הפסח , עד שלא היה להם פנאי לשבר העצמות - הנה הוא גם כן לכבוד הקרבן , שלא ינהגו בו מנהג גרגרנות. ואולם הפסח שבא בטומאה - כבר הוסר הכבוד ממנו , עד שכבר יאכלוהו הטמאים , כמו שנבאר בגזרת השם בפרשת 'בהעלותך' (במ' ט , ו); ולזה לא הקפידה התורה אם ישבר בו עצם. והוא גם כן לעשות שינוי בזאת האכילה , כדי שישאלו התינוקות מזה ועל מזה (ע"פ אס' ד , ה); ולזה לא נקפיד בזה השנוי במה שיקרה על המעט , כי היא מלתא דלא שכיחה , ודי בענינה שִׁנוי כי יאכלוהו הטמא והטהור יחדו (ע"פ דב' יב , כב). ואולם אמרנו , כי התורה כיונה לעשות שִׁנוי בזה , כדי שישאלו זה התינוקות ויתפרסם להם ענין יציאת מצרים , לפי שכבר יראה שהתורה כיונה לזה ממה שאמרה "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם" (לעיל , כו); "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה יי' לי בצאתי ממצרים" (שמ' יג , ח); ולזה אמר "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך" וגו' (שמ' י , ב); כי בזה תתפרסם האמונה האמתית להם .
ריכוז קישורים