תנ"ך - והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת־ישראל בין הערבים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ לְמִשְׁמֶ֔רֶת עַ֣ד אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְשָׁחֲט֣וּ אֹת֗וֹ כֹּ֛ל קְהַ֥ל עֲדַֽת־יִשְׂרָאֵ֖ל בֵּ֥ין הָעַרְבָּֽיִם: (שמות פרק יב פסוק ו)

טקסט וניקוד:

וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת־יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם: (שמות פרק יב פסוק ו)

טקסט בלבד:

והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת־ישראל בין הערבים: (שמות פרק יב פסוק ו)

תיקון קוראים:

והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת־ישראל בין הערבים: (שמות פרק יב פסוק ו)

תרגום אונקלוס:
וִיהֵי לְכוֹן לְמַטְרָא עַד אַרבְּעַת עַסרָא יוֹמָא לְיַרחָא הָדֵין וְיִכְּסוּן יָתֵיהּ כֹּל קְהָלָא כְנִשׁתָּא דְיִשׂרָאֵל בֵּין שִׁמשַׁיָא :

עין המסורה:
עדת - ישראל - י"א (בלישנא): ראה לעיל , ג.

מסורה קטנה:
עדת - ישראל - י"א.

רש"י:
והיה לכם למשמרת - זהו לשון 'ביקור' , שנטען ביקור ממום ארבעה ימים קודם שחיטה (ראה פסחים צו , א). ומפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים , מה שלא ציוה כן בפסח דורות? היה רבי מתיא בן חרש אומר (מכיל' בא פסחא ה): הרי הוא אומר "ואעבר עליך ואראך והנה עתך עת דודים" (יח' טז , ח) - אמר הקדוש ברוך הוא: הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו , ולא היו בידם מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו , שנאמר "ואת ערום ועריה" (שם , ז); ונתן להם שתי מצות: דם פסח ודם מילה , שמלו באותו הלילה; שנאמר "מתבוססת בדמיך" (שם , ו) - בשני דמים , ואומר "גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור" (זכ' ט , יא); ושהיו שטופין בעבודה זרה , אמר להם: ["משכו וקחו לכם" (להלן , כא) - ] "משכו" ידיכם מעבודה זרה , "וקחו לכם" צאן של מצוה. ושחטו אתו וגו' - וכי כולם שוחטין? אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו (ראה קידושין מא , ב). קהל עדת ישראל - קהל ועדה וישראל. מכאן אמרו: פסחי צבור נשחטין בשלש כתות זו אחר זו; נכנסה כת ראשונה , ננעלו דלתות העזרה וכו'; כדאיתא בפסחים (משנה פסחים ה , ה). בין הערבים - משש שעות ולמעלה קרוי בין הערבים (ראה מכיל' בא פסחא ה) , שהשמש נוטה לְבֵית מְבוֹאוֹ לערוב. ולשון בין הערבים נראה בעיני: אותן שעות שבין עריבת היום לעריבת הלילה; עריבת היום בתחלת שבע , "כי ינטו צללי ערב" (יר' ו , ד; ראה פסחים נח , א); ועריבת הלילה - תחלת הלילה. 'ערב' - לשון 'נשף' ו'חשך' , כמו "וערבה כל שמחה" (יש' כד , יא).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
למשמרת - שישמרנו כל אחד בביתו. ודע , כי בין הערבים הוא על שני דרכים: האחד - מעת שתחשך השמש עד עת סור האור הנראה בעבים , וזאת העת - שעה ושליש שעה; גם יקָרא זה העת 'ערב' , כי כן כתוב בפסח "שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש" (דב' טז , ו); גם כן כתוב "ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים" (שמ' ל , ח) - וכתוב אחר "יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר" (שמ' כז , כא); וכן עולת תמיד , כתוב "תעשה בין הערבים" (שמ' כט , לט) - וכתוב "עולות ליי' עולות לבקר ולערב" (עז' ג , ג); וכן כתוב "בין הערבים תאכלו בשר" (שמ' טז , יב) - גם שם כתוב "בתת יי' לכם בערב בשר לאכל" (שם , ח). והדרך השני - להיות פירוש בין הערבים בפסח - מעת שתבוא השמש אל תחלת פאת מערב. ומעתיקי התורה אמרו (מכיל' בא פסחא ה) , שהלכה למשה , שבין הערבים בפסח הוא הדרך השני , והוא האמת ואין בו ספק. ותעו האומרים כי יש ערב שלישית , בעבור שמצאו "עד הערב השלישית" (ש"א כ , ה); ואיננו כן , רק יסתר בשדה זאת הערב , גם ערב מחר , "עד הערב השלישית"; והעד , שאמר "הנה חדש מחר" (שם); והנה ערב אחת טרם מחר , ולא דבר שאול מחר כלום (ראה שם , כו) , וממחרת החדש יצא יהונתן (ראה שם , כז).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
והיה. מלת בין הערבים - קשה. ורבינו שלמה (רש"י) אמר , כי זה רגע נטות השמש מחצי היום לצד מערב; ולא נתן טעם למה ערבים - שנים. והנה כתוב "ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים" (שמ' ל , ח) , ואין ספק כי בשקוע השמש ידליק הנרות. וכאשר חפשנו זאת המלה , מצאנו , כי יקרא רגע 'בין הערבים' - 'ערב' , כי כתוב "בין הערבים תאכלו בשר" (שמ' טז , יב) , ושם כתוב "בתת יי' לכם בערב בשר לאכול" (שם , ח); ובהדלקת הנרות: "יערך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר" (שמ' כז , כא) , וכתוב "עולות ליי'... לבקר ולערב" (עז' ג , ג) , וכתוב "ואת הכבש השני תעשה בין הערבים" (שמ' כט , לט). והנה על הפסח , שכתוב בו בין הערבים , מצאנו: "שם תזבח את הפסח בערב כבא השמש" (דב' טז , ו). ורבנו שלמה אמר: "כבא השמש" - לצד מערב. ואין זה משמע 'ביאה' , כי הוא הפך יציאת השמש , מדכתיב "השמש יצא על הארץ" (בר' יט , כג) - שהחל להראות על הארץ; וככה "ובא השמש" (וי' כב , ז) - שלא יראה על הארץ. והנה כתוב על מקרה לילה: "והיה לפנות ערב ירחץ במים" (דב' כג , יב); ואם אין הדבר כן , יבאר לנו , מה הפרש יש בין "כבא השמש" של פסח (דב' טז , ו) ובין "כבא השמש" (דב' כג , יב) שלמקרה לילה! וככה "ובא השמש" (וי' כב , ז). אמרו המינים: שלשה ערבים הם; וראייתם: "עד הערב השלישית" (ש"א כ , ה). והם לא הבינו האמת , כי כתוב "מחר חדש... ושלשת תרד מאד" (שם , יח - יט) , שפירושו: כאשר יהיה היום השלישי מהיום הסמוך לערב השדה שאתה נסתר לשם; ובעבור זה אמר: 'עד הערב השלישי'. ועתה אשוב לפרש: דע , כי משקל ערבים - לעולם נופל על משקל 'שנים'; כמו "אָבְנָיִם" (שמ' א , טז) , וכמו "לוחותים" (יח' כז , ה); וככה "דְּרָכַיִם" (מש' כח , יח) , והעד: "יפל באחת" (שם). וככה 'שמים' , כי הם שני סדני הגלגל , שהם כמו נטועים , שעליהם משענת תנועת הגלגל; וכתוב "לנטוע שמים" (יש' נא , טז). וכבר פרשתי בספר 'השם הנכבד' (א , ב) , כי 'שמים' מגזרת "שם ישר נוכח עמו" (איוב כג , ז) - רמז לשנים מקומות. והנה יש לנו שני 'ערבים': שם האחד - 'עריבת השמש' , והיא ביאתו תחת הארץ , וה'ערב' השני - ביאת אורו הנראה בעבים; והנה יש ביניהם קרוב משעה ושליש שעה. אז יבא בעל הקרי אל המחנה (ראה דב' כג , יב) , וידליק אהרן את הנרות (ראה שמ' ל , ח). אמר הגאון רב סעדיה: מדת מזבח העולה "חמש אמות ארך וחמש אמות רוחב" (שמ' כז , א); ובמדה הזאת לא יעמדו כי אם כהנים מעטים , שהם זורקים דמי הפסחים קודם שיקרשו. והנה בימי יאשיהו (ראה דה"ב לה , א) , שהיו ישראל מועטים , לא יכלו הכהנים לזרוק דמי הפסחים והשלמים ששחטו , לזרקם בשעה ושליש שעה (ראה שם , יד - טו) , ואף כי בהיות כל השבטים בארצם! והנה היתה קבלה (מכיל' בא פסחא ה) , שיחלו לשחוט מן הרגע שיתברר לאדם , כי השמש נטה לצד מערב. והזכיר הכתוב בין הערבים , שהרי אז היה נשחט; והוא סוף הזמן , שלא יעבור עד עריבת אור השמש.

ר' יוסף בכור שור:
והיה לכם למשמרת - לבודקו מן המום; וכן היו עושין בתמיד , שבודקין אותו שלשה ימים קודם הקרבתו , כדאמרינן (משנה ערכין ב , ה): אין פוחתין מששה טלאים מבוקרין בלשכת הטלאים - שהיו ראוין לשלשה ימים , שנים ליום; אלמא , ששלשה ימים היו מבוקרין קודם הקרבתן. ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל - כל אחד שלו; ורבותינו פירשו (ראה משנה פסחים ה , ה וקידושין מא , ב - מב , א): מכאן שהפסח נשחט בשלש כתות , ושכל ישראל יוצאין בפסח אחד , ושלוחו של אדם כמותו. בין הערבים - בזמן שהלילה מתערב עם היום והיום עם הלילה: משבע שעות ומחצה (ראה פסחים נח , א) , שינטו צללי ערב (ע"פ יר' ו , ד); וקורא לו ערבים - שבתחילה מתערב מעט ואחר כך יותר ויותר , ויש שָׁם כמה עירובין.

רמב"ן:
בין הערבים - משש שעות ולמעלה קרוי בין הערבים , שהשמש נוטה לבית מבואו לערוב; ולשון בין הערבים נראה בעיני: אותן שבין עריבת היום לעריבת הלילה; עריבת היום בתחלת שבע: "כי ינטו צללי ערב" (יר' ו , ד) , ועריבת הלילה בתחלת הלילה. 'ערב' - לשון "נשף" (יר' יג , טז) ו"חשך" (שמ' י , כא) , כמו "וערבה כל שמחה" (ראה יש' כד , יא); לשון רבנו שלמה. ורבי אברהם השיב מן הכתוב שאמר: "ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים" (שמ' ל , ח) , כי שם כתוב "יערך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר" (שמ' כז , כא) , ועוד מן הכתוב בפסח עצמו "שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים" (דב' טז , ו) , כי 'כבוא השמש' - שקיעת החמה. ואין זה תשובה על הרב , שכבר אמרו רבותינו (ברכות ט , א): "בערב" אתה זובח , "כבוא השמש" אתה אוכל , "מועד צאתך ממצרים" (שם) אתה שורף; וכבר כתב הרב זה (רש"י דב' טז , ו). והנכון בעיני בזה , כי הלילה נקרא 'ערב' , כמו שנאמר "בערב תאכלו מצות" (להלן , יח) , והוא בלילה , שנאמר "ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות" (להלן , ח); וכן "ויהי ערב ויהי בקר" (בר' א , ה) - על תחלת הלילה כצאת הכוכבים; וכן "בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה" (מש' ז , ט). ויקָרֵא גם כן סוף היום 'ערב' , והן עוד היום גדול (ע"פ בר' כט , ז) , כמו שנאמר "ויבאו שני המלאכים סדומה בערב ולוט יושב בשער סדום" (בר' יט , א) , וכן "ויהי בערב ותעל השלו" (שמ' טז , יג) , ולא בא השלו בלילה , וכן רבים. וכתוב "ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה" (תה' נה , יח) - והנה אלה השלשה עתים כוללים כל היום , אם כן אחרי הצהרים יקרא 'ערב' מיד , ובעלות השמש וכל עת היותו במזרח יקרא 'בֹקר' , והוא ארבע שעות , כמו שהעידו (משנה עדויות ו , א) על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות , ואחר הבקר יקרא 'עת הצהרים' , כמו שנאמר "מהבקר ועד הצהרים" (מ"א יח , כו) , והן שתי שעות , החמישית והששית ― והוא מלשון "צהר תעשה לתיבה" (בר' ו , טז) , כענין 'זוהר' , ויזכיר בהם לשון רבים בעבור שהם שתים , והנה הם שני צְהָרִים , או מפני שיזהירו כל הצדדין , כי בבקר האור במזרח ובערב הוא במערב , ובאמצע היום בגובה הרקיע מאיר לכל הצדדין ― וכאשר יעברו הצהרים ויסור השמש מזרוח בשני הצדדין , יקָרא 'ערבים' , מפני שיערוב השמש משני הצדדין ההם , והזמן הזה הוא כל עת זרוח השמש ברקיע , אבל בשקיעת החמה , והוא כמו שעה ורביע על דעת רבותינו (מכיל' בא פסחא ה) , אינו זמן השחיטה ואינו נקרא 'ערבים' , אבל הוא ערב יום. ואמר בין הערבים , כי בין במקום הזה איננו מבדיל , אבל הוא כענין "בתוכם" (איוב ב , א) , וכן "בינותינו ביננו וביניך" (בר' כו , כח); "ביני ובינך מה היא" (בר' כג , טו); "על בין עבותים" (יח' יט , יא); "מבינות לגלגל" (יח' י , ו) - כמו 'בתוכם'; "מבין השריפה" (במ' יז , ב) - מתוכה , כענין שנאמר "ותקם בעוד לילה" (מש' לא , טו) - בתוך לילה; וכן בין הערבים - בעוד זמן הערבים. ולא נאמר 'בערבים' , שלא יהיה במשמע: ערב ימים רבים. והנה אמר הכתוב שנשחט את הפסח בתוך הערבים , כי זמן השחיטה מן התורה הוא משש שעות ולמעלה עד תחלת השקיעה , וכן אמר "בארבעה עשר יום (בנוסחנו ללא 'יום') לחדש בין הערבים פסח ליי'" (וי' כג , ה) , שהוא זמן השחיטה , וכן "בין הערבים תעשו אותו" (במ' ט , ג) , על תחילת העשיה שהיא השחיטה , וכן "בין הערבים תאכלו בשר" (שמ' טז , יב) , הם השעות הנזכרות , כי היה להם לאכילת הבשר זמן גדול; ואמר "ויהי בערב ותעל השלו" (שם , יג) , כי עלה ביום הראשון לשעה אחת בערב. ויתכן שיהיה הלשון כדברי רבנו שלמה - שני ערבים , ערב בקר וערב יום , כי כן יאמרו הכתובים "מנחת הבקר" (שמ' כט , מא) , ו"מנחת הערב" (מ"ב טז , טו) , שנאמר "ויהי בבקר כעלות המנחה" (מ"ב ג , כ) , ואומר "עד למנחת הערב. ובמנחת הערב קמתי מתעניתי" (עז' ט , ד - ה). ו'מנחה' - לשון מנוחת השמש והשקט אורו הגדול , כדמתרגמינן "למנח יומא" (ת"א לבר' ג , ח). והן מנחה גדולה ומנחה קטנה שהזכירו חכמים (ברכות כו , ב). והנה כל הזמן הזה - להדלקת הנרות ולקטרת , שאינן כשרין בלילה אלא בזמן תמיד של בין הערבים וקודמין לו , ולזה יטה דעת אנקלוס שאמר: "בין שמשיא" , שמש המזרח ושמש המערב; ואמר הכתוב "יערך אותו אהרן... מערב עד בקר" (שמ' כז , כא) , שתהיינה דולקות כל הלילה. והנה נוכל לפרש "שם תזבח את הפסח בערב" (דב' טז , ו) בזמן הנזכר , כי נקרא 'ערב' , ויהיה "כבוא השמש מועד צאתך ממצרים" מחובר עם "ובשלת ואכלת" (שם , ז); וכן רבים. אבל על דעתי , אין "תזבח את הפסח" על השחיטה , אבל יאמר "במקום אשר יבחר יי' אלהיך" שם תעשה זבח הפסח בלילה "כבוא השמש" שהוא "מועד צאתך ממצרים" , כמו שאמר "הוציאך יי' אלהיך ממצרים לילה" (דב' טז , א) , ואמר על זו העשיה "ובשלת ואכלת" במקום ההוא הנזכר; והפסח עצמו יקרא 'זבח': "לא תשחט על חמץ דם זבחי" (שמ' לד , כה) - פסחי. וזה טעם כל הפרשה: "שמור את חדש האביב ועשית פסח ליי' אלהיך כי בחדש האביב הוציאך יי' אלהיך ממצרים לילה" (דב' טז , א) , "לא תאכל עליו חמץ" (שם , ג) - הזכיר העשיה והלילה , וצוה איך יאכלוהו , והזכיר "שבעת ימים" (שם); ואין בכל הפרשה ההיא זכר ליום ארבעה עשר והשחיטה בו. וכן אמר "ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר" (שם , ד) , והנה "בערב ביום הראשון" - יום חמשה עשר , הראשון בשבעת הימים הנזכרים , כי יום ארבעה עשר לא הוזכר כאן כלל; וכן "בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות" (להלן , יח) , הוא ליל חמשה עשר. והנה פירוש "אשר תזבח בערב" (דב' טז , ד) - שלא ילין לבקר מן הבשר אשר תעשה אותו זבח בערב ביום הראשון.

רלב"ג - ביאור המילות:
ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל - הנה למדנו מזה , שהתורה רצתה שיתפרסם זה הפועל , כי בפרסומו תועלת להזכיר נפלאות השם יתעלה שעשה לישראל בצאתם ממצרים , ולזה אמרה שישחטו אותו רבים; רוצה לומר , שיהיו שם רבים בעת שחיטתו , לפרסם זה הענין. ולפי שאמרה כל קהל עדת ישראל , ולא אמרה 'כל קהל ישראל' או 'כל עדת ישראל' , למדנו שהכללות הוא שב אל הקהלות והעדות , לא אל אישי הקהל. והנה יהיה קהל עדת כמו "שמש ירח" (חב' ג , יא) , שהרצון בו: שמש וירח; והנה הרצון בו , שישחטו אותו כל קהל ועדה שבישראל בין הערבים. ולפי שלא יתכן שיפול שם כל על פחות משלשה - כי אנחנו לא נאמר משני אנשים: כל האנשים האלו , אבל הפחות שנאמר בו זה הלשון הוא שלשה , כמו שזכר הפילוסוף בראשון מ'ספר השמים' - הנה יחוייב מזה , שתהיה שחיטתו בשלש קהלות (ראה משנה פסחים ה , ה); וכל קהל מהם הוא עשרה , כמו שיתבאר מצד הוראת הגדר (ראה פסחים סד , ב) . בין הערבים - הוא חצי היום , שהוא בין שני הערבים: הערב אשר קודם זריחת השמש והערב שהוא אחר שקיעת השמש; כי כל אחד מאלו נקרא 'ערב' או 'נשף' , אמר "מהנשף ועד הערב למחרתם" (ש"א ל , יז); והיה זה כן , כי בכל אחד מאלו הזמנים ימצא עֵרוּב מהחשך והאור מפני אור השמש הנראה בעבים. וזה הזמן אשר קודם זריחת השמש נהג הלשון לקרוא אותו 'שחר' , והזמן אשר אחר שקיעת השמש נהג הלשון לקראו 'ערב'. והנה מחצי היום ואילך יכנסו בגבול החיוב לשחוט הפסח , לא קודם זה.
ריכוז קישורים