תנ"ך - ואכלו את־הבשר בלילה הזה צלי־אש ומצות על־מררים יאכלהו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאָכְל֥וּ אֶת־הַבָּשָׂ֖ר בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּ֑ה צְלִי־אֵ֣שׁ וּמַצּ֔וֹת עַל־מְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ: (שמות פרק יב פסוק ח)

טקסט וניקוד:

וְאָכְלוּ אֶת־הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי־אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל־מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ: (שמות פרק יב פסוק ח)

טקסט בלבד:

ואכלו את־הבשר בלילה הזה צלי־אש ומצות על־מררים יאכלהו: (שמות פרק יב פסוק ח)

תיקון קוראים:

ואכלו את־הבשר בלילה הזה צלי־אש ומצות על־מררים יאכלהו: (שמות פרק יב פסוק ח)

תרגום אונקלוס:
וְיֵיכְלוּן יָת בִּסרָא בְּלֵיליָא הָדֵין טְוֵי נוּר וּפַטִיר עַל מְרָרִין יֵיכְלוּנֵיהּ :

עין המסורה:
ומצות - ב': בר' יט , ג; שמ' יב , ח. יאכלהו - ד' וחסר: שמ' יב , ח; וי' ח , לא; במ' ט , יא; יש' סב , ט.

מסורה קטנה:
ומצות - ב' ומצות אפה; יאכלהו - ד' וחס'.

רש"י:
את הבשר - ולא גידים ועצמות (ראה מכיל' בא פסחא ו). על מרורים - כל עשב מר נקרא 'מרור'; וצום לאכול מר , זכר ל"וימררו את חייהם" (שמ' א , יד; ראה פסחים קטז , ב).

רשב"ם:
ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש וגו' - כל ענייני אכילה הללו דרך חיפזון ומהירות הוא , כאדם הנחפז ללכת.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
על מרורים יאכלוהו - היה נראה פירושו , שיאכלו אותו על מנהג אנשי מצרים , שיש להם תמיד על שולחנם מרורים. ואחר שהעתיקו לנו הקדמונים (פסחים קטז , ב) פירוש מרורים , נשענו עליהם , כאשר עשינו בכל המצות.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ואכלו. אמר אחד מחכמי ספרד: ידוע , כי הליחה תגבר בארץ מצרים בעבור מימי היאור , ובעבור שלא ירד שם גשם , כי האויר הוא לח תמיד; על כן מנהגם להיות בכל שולחן מיני מרורים רבים , מעשבים וחרדל. ואפילו לא תהיה למצרי אלא פת לבדה , לעולם המרורים יהיו עמו על שולחנו לטבול בו את הפת , כי הם רפואה לאוירם. ואנחנו נסמוך על קדמונינו (ראה פסחים קטז , ב) , כי המרור זיכר ל"וימררו" (שמ' א , יד).

ר' יוסף בכור שור:
ומצות - שתאכלו מצות עם הפסח; על מרורים - שיאכלו עשב מר; שיהא הכל ביחד , העבדות והחרות וההצלה: עשב מר - סימן לעבדות , שמררו חייהם; המצות - סימן לחירות , שלא הספיק להחמיץ עד שגאלם לחירות; והפסח - סימן להצלה , שהצילם בשעת המגפה.

רמב"ן:
ומצות על מרורים יאכלוהו - שיעורו: ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש , ומצות עם מרורים יאכלוהו; וכן "על מצות ומרורים יאכלוהו" (במ' ט , יא) - עם; וכמהו "ויבאו האנשים על הנשים" (שמ' לה , כב) , וכן "ראשו על כרעיו ועל קרבו" (להלן , ט). ולא אמר 'עם' , ללמד שאיננו חובה שיהא כורכן בבת אחת ואוכלן. ויחסר הכתוב בי"ת , כמו "ירחצו מים" (שמ' ל , כ); "וימת סלד לא בנים" (דה"א ב , ל). ולמד הכתוב שאין מצוה במרורים אלא עם אכילת הבשר , אבל המצות חזר וצוה: "בערב תאכלו מצות" (להלן , יח) - אפילו בפני עצמן , כדעת רבותינו (פסחים קכ , א). ויותר נכון שנאמר כי ומצות נמשך למעלה: ואכלו את הבשר ומצות; וחזר וצוה: עם מרורים יאכלוהו לבשר הנזכר. והנה צוה באכילת הבשר ובאכילת המצות ולא צוה באכילת המרורים , רק אמר שיאכלוהו לבשר עם מרורים; ירמוז שאין במרורים מצוה , רק לאכול הבשר עמהם , ובזמן שאין בשר אין במרורים מצוה , וגם אינם מעכבין את הבשר , ואם אכל פסח ולא אכל מרורים - ידי פסח יצא (מכיל' בא פסחא ו); כי המצוה בפסח כמו המצוה במצה , כל אחת צוָאה בפני עצמה.

רלב"ג - ביאור המילות:
ואכלו את הבשר בלילה הזה - הוא ליל חמשה עשר; והוא מצות 'עשה'. צלי אש - הוא הצלוי באש בעצמו , לא הצלוי בדבר שהוחם באש , כמו התנור ומה שידמה לו מהדברים שהוחמו באש (ראה משנה פסחים ז , ב; מכיל' בא פסחא ו). ומצות על מרורים יאכלוהו - ראוי שתדע , כי 'מצה' הוא הלחם שלא נתחמץ , הנעשה מחמשת מיני התבואה אשר אפשר בהם החמוץ , והם: חטה ושעורה ושיפון וכֻסמת ושבֹּלת שועל. וזה , כי המצה הוא מה שנעדר ממנו החמוץ , ולזה לא תהיה אלא במה שאפשר בו החמוץ; ואלו המינים שזכרנו , הם לבדם באים לידי חמוץ , כמו שהתבאר לרבותינו ז"ל (משנה פסחים ב , ה). ומרורים הם עשבים מרים , כמו החזרת והכרפס ומה שידמה להם (ראה שם , ו). והנה המצוה היתה שיאכלו עם הפסח מצה ומרור , וכבר בארו רבותינו ז"ל במכילתא (בא פסחא ו) , שאין מצות מצה ומרור מעכבת מצות אכילת הבשר; רוצה לומר , שאם לא היה לו מצה ומרור , לא ימנע מפני זה אכילת הפסח , כי המצוה היא אכילת הפסח , והמצה והמרור טפלים לה. והנה לזה אמרה התורה ואכלו את הבשר בלילה הזה , ואחר כן בארה התנאים אשר תשלם בהם זאת האכילה; רוצה לומר , שיהיה צלי אש ושיאכל עם מצות על מרורים. ואלו היתה אכילת המצה והמרור מצוה בפני עצמה , היה אומר 'ומצות על מרורים יאכלו' , לא יאכלוהו , שהוא שב אל הבשר שזכר בראש הפסוק , וזה מבואר בנפשו. וידמה שתהיה הסבה בשלא תהיה מצות מצה ומרור מעכבת מצות אכילת פסח , לפי שמצות מצה ומרור לא היתה מכוונת כי אם להעיר על החפזון - כמו שנבאר (ראה בקובץ תועלות לרלב"ג , שמ' יב , א - יג , טז , תועלת ג) - וזה היה מיוחד יותר בפסח מצרים , כמו הענין במה שאמר "מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם" (להלן , יא) , שלא היה נוהג כי אם בפסח מצרים; ואולם אכילת הבשר בתואר שזכר היתה מכוונת להוציאם מאמונת המצרים , ולזה אין ראוי שתהיה מצות מצה ומרור מעכבת אותה .
ריכוז קישורים