תנ"ך - אל־תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם־צלי־אש ראשו על־כרעיו ועל־קרבו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אַל־תֹּאכְל֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבֻשָּׁ֖ל בַּמָּ֑יִם כִּ֣י אִם־צְלִי־אֵ֔שׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל־כְּרָעָ֖יו וְעַל־קִרְבּֽוֹ: (שמות פרק יב פסוק ט)

טקסט וניקוד:

אַל־תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם־צְלִי־אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל־כְּרָעָיו וְעַל־קִרְבּוֹ: (שמות פרק יב פסוק ט)

טקסט בלבד:

אל־תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם־צלי־אש ראשו על־כרעיו ועל־קרבו: (שמות פרק יב פסוק ט)

תיקון קוראים:

אל־תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם־צלי־אש ראשו על־כרעיו ועל־קרבו: (שמות פרק יב פסוק ט)

תרגום אונקלוס:
לָא תֵיכְלוּן מִנֵיהּ כִּד חַי וְאַף לָא כִד בַּשָׁלָא מְבֻשַׁל בְּמַיָא אֱלָהֵין טְוֵי נוּר רֵישֵׁיהּ עַל כְּרָעוֹהִי וְעַל גַּוֵיהּ :

עין המסורה:
מבשל - ב': שמ' יב , ט; ש"א ב , טו.

מסורה קטנה:
ובשל - ל'; מבשל - ב' בשר מבשל.

רש"י:
אל תאכלו ממנו נא - שאינו צלוי כל צרכו קורהו 'נא' בלשון ערבי. ובשל מבשל - כל זה באזהרת: אל תאכלו (ראה פסחים מא , ב). במים - מניין לשאר משקין? תלמוד לומר: ובשל מבשל , מכל מקום. כי אם צלי אש - למעלה גזר עליו במצות 'עשה' , וכאן הוסיף עליו 'לא תעשה': אל תאכלו... כי אם צלי אש (ראה שם). ראשו על כרעיו - כולו צולהו כאחד , עם ראשו , עם כרעיו , עם קרבו (ראה פסחים עד , א); בני מעיו נותן לתוכו לאחר הדחתן. ולשון על כרעיו ועל קרבו - כלשון "על צבאותם" (שמ' ו , כו) - צבאותם כמות שהם; אף זה כמות שהוא: כל בשרו משלם.

רשב"ם:
נא - נראה: לשון צלי קדרה שמבושל בלא מים ובלא צלי אש הכתוב כאן. ראשו על כרעיו - כל זה דרך מהירות.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
אל תאכלו ממנו נא - יש אומרים (מחברת: 'נא'): 'שָבוּר' , מגזרת "הניא אביה אותה" (במ' ל , ו) , בדרך רחוקה. והמתרגם ארמית אמר: "חי" , והוא האמת (ראה פירוש ב , הארוך). ויחסר מלת 'כמו' , כאילו אמר: 'אל תאכלו ממנו כמו עתה'; כי פירוש 'נא' בכל המקרא - כמו 'עתה' , על דעתי. ואלו היה לשון בקשה , מה טעם "דבר נא באזני העם" (שמ' יא , ב); "שמע נא בן אחיטוב" (ש"א כב , יב); "אוי נא לנו" (איכה ה , טז); "הנה נא זקנתי" (בר' כז , ב); ורבים כאלה?! ומלת אל - מושכת עצמה ואחרת עמה , כמו "יי' אל בקצפך תוכיחני" (תה' לח , ב): ולא בשל; והוא שם התואר. ואחר פירש זה הבשל , שיהיה מבושל במים. על כרעיו - עִם; וכן "ויבאו האנשים על הנשים" (שמ' לה , כב).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
אל. נא - יש אומרין (ראה רס"ג תורה): כאשר הוא עתה , שהבשר חי; וכדרך הזאת לא מצאנו בכל המקרא. ואחרים אמרו (ראה מחברת: 'נא'): מגזרת "כי הניא אביה אותה" (במ' ל , ו); והטעם: שבור. ואין זה נכון , כי אחר כן אמר "ועצם לא תשברו בו" (להלן , מו). והישר בעיני , שאין חבר במקרא לה; ופירושו: הפך מבושל , והוא שנקרא 'חי'; כמו "לא אקח ממך בשר מבושל כי אם חי" (ראה ש"א ב , טו). וכבר אמרתי בספרי (שפה ברורה ב , ב) , כי רוב לשון ערבית דומה ללשון עברית , והבשר החי יקָרא בלשון ערבית 'ניי'; ואותיות אהו"י להם מתחלפים בלשונם כמו בלשונינו. ובשל - שם התואר , ופירושו , שהוא מבושל במים. כי גם צלי אש יקרא 'מבושל' , כדכתיב "ובשלת ואכלת" (דב' טז , ז); "ויבשלו את הפסח באש כמשפט" (ראה דה"ב לה , יג). ויתכן להיות ובשל מבושל - כמאכל המלכים , על דרך המשקיות. כי ישימו על האש כלי נחשת רחב , וימלא חציו מים , וכאשר ירתיחו המים ישימו סיר הבשר עם מים קרים על המים הרותחים , וככה יתבשל הבשר. וזה המאכל יועיל יותר מכל המאכל שיהיה קרוב אל האש. [והנני הכותב מוסיף על פירוש החכם , כאשר שמעתי מפיו: ובשל - שם התאר על משקל "כבד" (בר' נ , יא); "זקן" (בר' כה , ח); וככה זה ובשל , כי הבי"ת קמוץ והשי"ן רפה. ואיננו שם הפעל , על דרך "כי כבד אכבדך" (במ' כב , יז); "הכה תכה" (דב' יג , טז); כי לעולם לא יבא שם הפועל בהתחברו , רק על לשון עבר או עתיד , כמו "דבר ידבר" (שמ' ד , יד); "הקדש הקדשתי" (שו' יז , ג). רק להתחבר שם הפועל עם פּוֹעל ופעוּל לא יבא. והנה זה בשל - כמו "כּבד" (בר' נ , יא); ולנקבה: "את הזרוע בשלה" (במ' ו , יט). ואל תתמה לומר: מה צרך לומר שני העניינים , בשל ומבושל? כי שני בּשולים הם , כמו שפירש: האחד , להכניס כלי שהבשר בתוכו בתוך כלי המים הרותחים. ולרבים: כמו "והמה חכמים מחוכמים" (מש' ל , כד); וככה יאמר ליחיד: 'חכם מחוכם'; 'ברוך ומבורך'. והפרש יש בדיקוּת הלשון בין "חכם" (ש"ב יג , ג) ל"מחוכם" (תה' נח , ו); וככה בין בשל למבושל , כאשר פירש.] ראשו על כרעיו ועל קרבו - כמו 'עִם'; כמו "ויבאו האנשים על הנשים" (שמ' לה , כב). והראש והקרב והכרעים ירחץ במים כמשפט (ראה וי' א , יג).

ר' יוסף בכור שור:
אל תאכלו ממנו נא - תירגם אונקלוס: "כד חי"; כי נא - 'חי' , שאינו מבושל כל צרכו , בערבי. ולפי העברי , נא - 'עתה' הוא; לפי שצוה הקדוש ברוך הוא לאוכלו בחפזון (ראה להלן , יא) , אמר: אל תמהרו כל כך שתאכלו אותו חי , מיד שיתחמם באש; כאדם שאומר: נאכל אותו נא , עתה , מיד , מהרה , ולא נמתין עד שיתבשל. ובשל מבושל במים - וגם לא תבשלו אותו במים , שיתאחר לבשל ואין זה דרך חפזון. כי אם צלי אש - שיתבשל מהר , ובשלהו כל צרכו. כן דרך בני אדם הנחפזין ללכת שאוכל צלי , שהוא ממהר מבשול אחר , שאין חציצה בינו לבין האש; ולכך קוֹרָא צלי אש , שהוא לשון מיהור; ו'בישול' שייך אף בצלי , ולפיכך הוא אומר מבושל במים , שהוצרך לפרש: במים; שמבושל - משמע אף צלי , וכן כתוב "ויבשלו את (בנוסחנו ללא 'את') הפסח" (דה"ב לה , יג). ראשו על כרעיו - הכל תהיו צולין כאחד , ולא תעשו אותו שני מינין מאכל; כי זה דרך איחור.

רמב"ן:
אל תאכלו ממנו נא - זו מצוה לדורות; שכל המצוּוֶה בכאן בגוף הפסח מצוה לדורות , אבל המצוּוֶה בָּאוכְלים , כגון "מתניכם חגורים" (להלן , יא) , והדם על המשקוף (לעיל , ז) , איננו - רק בפסח מצרים. וכן אמר הכתוב בפסח שני "על מצות ומרורים יאכלוהו ולא (לפנינו: לא) ישאירו ממנו עד בקר ועצם לא ישברו בו ככל חקת הפסח יעשו אותו" (במ' ט , יא - יב) , שהן צלי אש , לא נא ולא מבושל.

רלב"ג - ביאור המילות:
נא - הוא , לפי הוראת הגדר , מה שהתחיל להתבשל ולא נתבשל בשלמות; כבר נתבאר זה ב'טבעיות'. ולפי שכבר אסר במקום אחר המבושל במים , ואעפ"י שהוא מבושל על תכליתו , ידענו שמה שהזהיר עליו הוא הצלי אש שלא נתבשל באופן שיהיה ראוי למאכל אדם. ובָשֵל - הוא תאר , כמו חָפֵץ , זָקֵן. מבושל במים - ראוי שתדע , שדין שאר המשקין בזה כדין המים , כי התורה לא התירה שיאכל כי אם צלי אש (ראה משנה פסחים ב , ח; מכיל' בא פסחא ו) . והנה הוצרכה התורה לבאר , שהבשל שמנעה לאכלו הוא המבושל במים , לפי שכבר יפול שֵׁם ה'בשול' בלשוננו על הצליה באש; כבר תמצא זה בפסח יאשיהו , שנאמר "ויבשלו את הפסח (בנוסחנו: ויבשלו הפסח) באש כמשפט" (דה"ב לה , יג). והנה לפי דעתי זה המאמר יקיף בשתי מצות 'לא תעשה': האחת היא , שלא יאכלו ממנו נא; והשנית - שלא יאכלו ממנו בשל במים או בשאר משקין. והנה נבאר אמתת זה אצל מנותינו המצות הנכללות בזאת הפרשה (ראה חקירה בענין נא ומבושל , בקובץ תועלות לרלב"ג , שמ' יב , א - יג , טז , תועלת ו) . כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו - רוצה לומר שיצלהו שלם , באופן שיהיה ראשו אצל כרעיו ואצל קרבו. וראוי שתדע , כי לא היו מחזירים קרבו לתוכו אחר שהדיחו אותו , כי התורה הקפידה שיהיה צלי אש , וזה החלק ממנו יהיה כדמות מבושל; אבל היה קרבו מבחוץ כשיצלו אותו , כדי שישלוט בו האש בעצמו (ראה משנה פסחים ז , א). והנה צותה התורה שיצָּלה שלם , להראות לישראל הפסד אמונת המצרים; כי הם יצלו אותו שלם , והוא האופן שיהיה ראוי יותר שיגיע ממנו כעס לאלהי מצרים , ובזה האופן יהיו נצולים. וראוי שתדע , שהאוכל ממנו נא ומבושל לא ילקה , אלא אם אכל אותו בליל חמשה עשר. ולמדנו זה ממה שאמר כי אם צלי אש: בשעה שיש לו לאכלו צלי אש הוא מוזהר על אכילתו נא ומבושל , לא קודם זה (ראה לעיל , ח); אלא שאם אכלוֹ קודם זה נא ומבושל , עובר ב'עשה' , כי התורה צותה אותו שיאכל הבשר בליל חמשה עשר , לא קודם זה; וכן אם אכלו בלתי נא ומבושל ובלתי צלי אש בליל חמשה עשר , עובר ב'עשה' (ראה פסחים מא , א - ב).
ריכוז קישורים