תנ"ך - ויט משה את־ידו על־הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו ומצרים נסים לקראתו וינער ה' את־מצרים בתוך הים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיֵּט֩ מֹשֶׁ֨ה אֶת־יָד֜וֹ עַל־הַיָּ֗ם וַיָּ֨שָׁב הַיָּ֜ם לִפְנ֥וֹת בֹּ֙קֶר֙ לְאֵ֣יתָנ֔וֹ וּמִצְרַ֖יִם נָסִ֣ים לִקְרָאת֑וֹ וַיְנַעֵ֧ר יְהוָ֛ה אֶת־מִצְרַ֖יִם בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם: (שמות פרק יד פסוק כז)

וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ עַל־הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר יְהוָה אֶת־מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם: (שמות פרק יד פסוק כז)

ויט משה את־ידו על־הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו ומצרים נסים לקראתו וינער ה' את־מצרים בתוך הים: (שמות פרק יד פסוק כז)

ויט משה את־ידו על־הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו ומצרים נסים לקראתו וינער יהוה את־מצרים בתוך הים: (שמות פרק יד פסוק כז)

תרגום אונקלוס:

וַאֲרֵים מֹשֶׁה יָת יְדֵיהּ עַל יַמָא וְתָב יַמָא לְעִדָּן צַפרָא לְתֻקפֵיהּ וּמִצרָאֵי עָרְקִין לְקַדָּמוּתֵיהּ וְשַׁנֵיק יְיָ יָת מִצרָאֵי בְּגוֹ יַמָא :

עין המסורה:

לפנות בקר - ב': שמ' יד , כז; תה' מו , ו. (ואחד: לפנות הבקר - שו' יט , כו).

מסורה קטנה:

לפנות בקר - ב'; לאיתנו - ל'; וינער - ל'.

רש"י:

לפנות בוקר - לעת שהבוקר פונה לבא. לאיתנו - לתוקפו הראשון (ראה מכיל' בשלח שירה ו). נסים לקראתו - שהיו מהוממים ומטורפים , ורצין לקראת המים. וינער יי' - כאדם שמנער את הקדרה , והופך העליון למטה והתחתון למעלה , כך היו עולין ויורדין ומשתברין בים , ונתן בהם הקדוש ברוך הוא חִיוּת לקבל הייסורין (ראה שם). וינער - "ושניק" (ת"א) , הוא לשון 'טירוף' בלשון ארמי; והרבה יש במדרשי אגדה.

רשב"ם:

ומצרים נסים לקראתו - כשהיו הופכים אופני מרכבותם לנוס , פגעם הים קודם שנהפכו לגמרי , ובא להם הים לקראת פניהם.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

לפנות בקר - קרוב מהבקר; וכן "לפנות ערב" (דב' כג , יב) , כי אחריו "וכבוא השמש" (שם). לאיתנו - לתוקפו. נסים לקראתו - הם חושבים שינוסו , שהם חוזרים ליבשה - והם הולכים לקראתו. וינער יי' - מטעם "ככה יהיה נָעוּר" (נחמ' ה , יג); והוא פועל מהבנין 'הכבד'.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

לאיתנו - לתקפו; והוא שם דבר , כמו "נהרות איתן" (תה' עד , טו). נסים - פרשתיו (לעיל , כב). ישתחקו עצמות חיוי הכלבי , שאמר , כי משה ידע עת מיעוט מי הים ברדתו , ועת רבותם בעלותו בהמשכו , והוא העביר עַמו במיעוט ימים כמשפטו; ופרעה לא ידע מנהג הים , על כן טבע. ואלה דברי שגעון; כי מנהג הים ברדתו - לא ייבש מקום וישארו חומות מים מימינו ומשמאלו , כי הכל ייבש. ועוד: לא יתברר סוף רדת הים ותחילת עלותו רק אחר שעות , ועוד לא השלימו ישראל לעבור , עד שטבע פרעה וחילו. וינער - מהבניין 'הדגוש'; וקרוב מגזרת "גם חצני נערתי" (נחמ' ה , יג); כדרך "רמה בים" (שמ' טו , א).

ר' יוסף בכור שור:

לפנות בוקר - כשפנה הבוקר , ונעשה קרוב לחצי יום. לאיתנו - כמו שהיה מתחילה. נסים לקראתו - שנדבק תחילה לצד השפה , והם באים לקראת המים של צד שפת הים , שסבורים לצאת. וינער יי' - שהיו המים מגביהים את המרכבה של עץ והופכה על פיה , ומנער המצריים בתוך הים כאדם שמנער את הקדירה (ראה מכיל' בשלח ויהי ו).

רלב"ג - ביאור הפרשה:

וישקף יי' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן - יתכן שהמציא השם יתעלה אז במחנה מצרים ענן עם איד קיטורי , היה יורד ממנו מטר וברקים לבהלם; עם שבזה נתלחלח המקום המגולה מהים אשר היו בו , ולזה לא היו יכולים הסוסים ללכת. והם הסירו אופן מרכבותיו להקל מהסוסים , כדי שיוכלו לברוח ולצאת מהים; ועם כל זה לא הועיל להם , כי כבר היו הולכים שם בכבדות לרוב הטיט שהיה בים. ואפשר שיהיה הרצון במה שאמר בעמוד אש וענן , כי במחנה מצרים - אשר הגביל אותו תמיד עמוד האש והענן , שהיה בין מחנה ישראל ובין מחנה מצרים - חדש השם יתעלה מה שיהם את מחנה מצרים; וזה , אם מטר סוחף וברקים , כמו שאמר דוד "שלח חיציו ויפיצם וברקים רב ויהמם" (ראה תה' יח , טו); או שהביא שם רוח מקבלת לרוח הראשונה , הפכה המים שבאו לצד המערבי על מחנה מצרים , ואז הסירו המצרים אופן מרכבותיהם לברוח; וזהו מה שאמר אחר זה נטה את ידך על הים וישובו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו. וזה היה בתכלית הפלא , כי במקום שהיו בו ישראל היתה מנשבת רוח הקדים , ובמקום שהיו בו המצרים היתה מנשבת הרוח המקבלת לה , עד שנשלמה ההצלה לישראל בזה האופן בעת שהיו המצרים טובעים , כמו שאמר אחר זה וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים לא נשאר בהם עד אחד ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים - רוצה לומר , כי בעת שהיו המצרים טובעים , היו ישראל הולכים ביבשה בתוך הים. וינער יי' את מצרים בתוך הים - הרצון בזה , כי הרוח , שדחה עליהם מי הים , בלבלם ונערם והוליכם אל עומק מי הים לרוב הדחיה אשר היתה שם; וזהו מה שאמר "ירדו במצולות כמו אבן" (שמ' טו , ה). ואפשר היותו מצעקה , כטעם "נערו כגורי אריות" (יר' נא , לח); והרצון בזה , שהם היו צועקים מאד בראותם בא עליהם מי הים. והנה בזה תועלת לישראל , להודיעם שהם היו אחריהם ושכבר היו טובעים. וזה , שאם לא היה הענין כן , הנה מפני שהיה הענן ביניהם לא היה מתברר לישראל שטבעו המצרים , כי אולי יחשבו שהם לא רדפו אחריהם בתוך הים , אבל שבו מרדוף אחריהם; ואולם כששמעו אותם צועקים , נתברר להם שהם היו בים אחריהם ושכבר טבעו שם כלם , כי לא ראו שנשאר מהמחנה ההוא דבר.