תנ"ך - ויאמר ה' אל־משה הנני ממטיר לכם לחם מן־השמים ויצא העם ולקטו דבר־יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם־לא:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הִנְנִ֨י מַמְטִ֥יר לָכֶ֛ם לֶ֖חֶם מִן־הַשָּׁמָ֑יִם וְיָצָ֨א הָעָ֤ם וְלָֽקְטוּ֙ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ לְמַ֧עַן אֲנַסֶּ֛נּוּ הֲיֵלֵ֥ךְ בְּתוֹרָתִ֖י אִם־לֹֽא: (שמות פרק טז פסוק ד)

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן־הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם־לֹא: (שמות פרק טז פסוק ד)

ויאמר ה' אל־משה הנני ממטיר לכם לחם מן־השמים ויצא העם ולקטו דבר־יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם־לא: (שמות פרק טז פסוק ד)

ויאמר יהוה אל־משה הנני ממטיר לכם לחם מן־השמים ויצא העם ולקטו דבר־יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם־לא: (שמות פרק טז פסוק ד)

תרגום אונקלוס:

וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה הָאֲנָא מַחֵית לְכוֹן לַחמָא מִן שְׁמַיָא וְיִפְּקוּן עַמָא וְיִלקְטוּן פִּתגָם יוֹם בְּיוֹמֵיהּ בְּדִיל דַּאֲנַסֵינוּן הַיְהָכוּן בְּאוֹרָיתִי אִם לָא :

עין המסורה:

אם - לא - ז' סופי פסוקים: בר' כד , כא; כז , כא; לז , לב; שמ' טז , ד; במ' יא , כג; דב' ח , ב; שו' ב , כב.

מסורה קטנה:

אנסנו - ל'; הילך - ל'; אם - לא - ז' סופ' פסוק'.

רש"י:

דבר יום ביומו - צורך אכילת היום ילקטו ביומו , ולא ילקטו היום לצורך מחר (ראה מכיל' בשלח ויסע ב). למען אנסנו - כי אנסנו , הילך בתורתי - אם ישמרו מצות התלויות בו: שלא יותירו ממנו , ולא יצאו בשבת ללקוט.

רשב"ם:

ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו - אף אם יתכוונו ללקוט הרבה , לא ימצאו בבתים אלא דבר יום ביומו , כדכתיב "וימודו בעומר" וגו' "איש לפי אכלו לקטו" (להלן , יח). למען אנסנו - מתוך שבכל יום ויום עיניהם תלויות למזונותיהם אלי , מתוך כך יאמינו בי וילכו בתורותי; כמו שמפורש בפרשת 'והיה עקב': "ויענך וירעיבך" (דב' ח , ג).

ראב"ע פירוש א - הקצר:

הנני ממטיר לכם לחם מן השמים - והם היו במדבר סין. אע"פ שהכתוב אומר "ויסעו מאילים ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין" (לעיל , א) , לא באו מאלים כי אם אל מקום שהוא על ים סוף , ומשם באו אל מדבר סין (ראה במ' לג , י - יא); וכמוהו "ויסעו... בני ישראל ממדבר סין למסעיהם על פי יי' ויחנו ברפידים" (במ' יז , א) , ואנחנו ידענו כי ממדבר סין נסעו אל דפקה ומשם לאלוש ומאלוש לרפידים (ראה במ' לג , יב - טו). לכן , בעבור שלא אירע להם שום דבר בים סוף ודפקה ואלוש , אחז הכתוב דרך קצרה; וכמו אלה רבים. לחם - מאכל; גם הבשר יקרא לחם: "לחם אשה" (וי' ג , יא); גם פרי העץ , כמו "נשחיתה עץ בלחמו" (יר' יא , יט). ומלת 'מלחמה' - ממנו: מקום מאכל החֶרֶב. וטעם אנסנו - בעבור שיצטרך אלי בכל יום. ויש אומרים (רש"י): על אנשים שהותירו ממנו (ראה להלן , כ) , והיוצאים בשבת ללקוט (ראה להלן , כז).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ויאמר. ממטיר - כדמות 'מטר' היורד מן השמים. ומלת לחם - מאכל. תמצא על הלחם כמשמעו; גם על הבשר , כמו "לחם אשה" (וי' ג , יא); גם על הפרי: "נשחיתה עץ בלחמו" (יר' יא , יט). וטעם אנסנו - שיצטרך אלי בכל יום.

ר' יוסף בכור שור:

הנני ממטיר לכם לחם מן השמים - מקום שאין היד שולטת; שלא יוכלו ליקחנו משם , ויהיו עיניהם תלויות אלי. דבר יום ביומו - לא אתן להם , רק לצורך היום , ויהיו צריכין לידי כל שעה ושעה. למען אנסנו הילך בתורתי - אולי מתוך שיהו צריכין לי כל שעה , ויראוני , ולא ימרדו בי , וילכו בתורתי.

רמב"ן:

הנני ממטיר לכם [לחם מן השמים] - אמר רבי אברהם , כי בעבור היותו יורד כדמות מטר מן השמים , אמר: ממטיר. ומצאנו "ימטר על רשעים פחים אש וגפרית" (תה' יא , ו); "ויי' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש" (בר' יט , כד); ואולי היו באים עם המטר. ודעת אנקלוס , שהוא לשון ירידה: "הא אנא מחית". ויתכן שיהיה מענינו "כמטרה (בנוסחנו: כמטרא) לחץ" (איכה ג , יב) , אע"פ שהוא שורש אחר , כי בכל זריקה אשר תבא מלמעלה יאמרו כן; ותקרא 'מטרה' - על שם שימטירו עליה החצים. ואמר "וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף" (תה' עח , כז); או שיאמרו כן בעוף השמים , כי ירד עליהם כמטר. לחם - בעבור שיעשו ממנו לחם , כמו שכתוב "ועשו אותו עוגות" (במ' יא , ח); כי כל פת יקרא 'לחם' , לא בהיותו מן החטים או מן השעורים בלבד. ואמר: ממטיר לחם - כי להיותו לחם ימטירנו להם; וכן "ארץ ממנה יצא לחם" (איוב כח , ה) , וכן "להוציא לחם מן הארץ" (תה' קד , יד) - שיוציא החטה שיעשו ממנה לחם. ויש מפרשים (ראה השרשים: 'לחם'; ראב"ע): הנני ממטיר לכם מאכל; וכן "לחם אשה" (וי' ג , יא) , וכן "כי את לחם אלהיך הוא מקריב" (וי' כא , ח) , "כי תשב ללחום את מושל" (מש' כג , א) - כלם ענין מאכל. והנכון , כי "ללחום" - לאכול לחם; ו"לחם אלהיך" - כנוי , שהוא סעודה לאלהיך כלחם לאדם; כי מצאנו "לא על הלחם לבדו יחיה האדם" (דב' ח , ג). למען אנסנו הילך בתורתי - אם ישמרו מצות התלויות בו , שלא יותירו ממנו ולא יצאו בשבת ללקוט; לשון רבנו שלמה. ואינו נכון , אבל הוא כמו שאמר "המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להטיבך (בנוסחנו: להיטבך) באחריתך" (דב' ח , טז); כי נסיון הוא להם , שלא יהיה בידם מזון ולא יראו להם עצה במדבר , רק המן שלא ידעו מתחלה מהו (ראה להלן , טו) ולא שמעו מאבותם , ויורד להם דבר יום ביומו וירעבו אליו; ועם כל זה , שמעו ללכת אחרי השם במדבר , לא מקום לחם. וככה אמר להם עוד: "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך יי' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא" (שם , ב); כי היה יכול להוליכם בדרך הערים אשר סביבותיהם - והוליכם במדבר נחש שרף ועקרב (ע"פ דב' ח , טו) , ושלא יהיה להם לחם , רק מן השמים דבר יום ביומו , לנסותם ולהטיב להם באחרונה , שיאמינו בו לעולם. וכבר פירשתי טעם הנסיון בפסוק "והאלהים נסה את אברהם" (בר' כב , א). והרב אמר ב'מורה הנבוכים' (ג , כד): לדעת כל יודע , ולנסות היש תועלת בעבודת האל , ואם יש בה ספוק צורך אם לא. ואם כן , היה ראוי שיאמר: 'למען ינסה לדעת'. והנה לא הזכיר כאן , רק דבר המן , שהוא הלחם שהמטיר להם; אבל כאשר אמר להם משה "בתת יי' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע" (להלן , ח) - ידענו כי הכל נאמר לו; אבל הכתוב יקצר בדברים הנכפלים בענין הצווי או בספור , כאשר הזכרתי לך פעמים רבים (שמ' י , ב ועוד); ופעמים לא יזכיר האחד כלל , ככתוב בפרשה הזאת: "זה הדבר אשר צוה יי' מלא העמר ממנו" (להלן , לב) - ולא נכתבה הצוָאה כלל! וכן במקומות רבים. ועל דעת האומרים כי לחם - כל מאכל , יתכן שאמר הנני ממטיר לכם לחם - על המן ועל השלו , כי יתן להם שאלתם ששאלו לחם ובשר; ומשה פירש , שיהיה הבשר בערב לאכול והלחם בבקר לִשְׂבּוֹעַ , כדרך כל הארץ.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

הנני ממטיר לכם לחם מן השמים - ראוי שתדע , שזה המופת היה נפלא מאד , כי לא יתכן שיתהוה על דרך הטבע דבר מזה בעת מן העתים , כי לא יתהוה מאלו האידים העולים באויר דבר , יתכן שיהיה מזון; וזה מבואר במעט עיון למי שעיין בטבעיות. והנה על כל פנים יתכן , שיהיה מערוב היסודות והִמָּזגם מה שיהיה טבעו כטבע זה המן , אשר ירד להם מן השמים; שאם לא היה הענין כן , יהיה מציאות המן דבר נמנע מצד עצמותו. ומה שזה דרכו , לא יתחדש על דרך המופת , כמו שלא יתחדש על דרך מופת מרובע , יהיה קטרו שוה לצלעו; וכבר בארנו זה בששי מ'ספר מלחמות יי'' , ושם בארנו שזה הענין הוא דעת תורתנו , ושהוא מחוייב גם כן מצד העיון. והנה היה התהוות המן בזולת סבותיו באופן התהוות מהמטה - נחש; רוצה לומר , שאין התהוות המן ומציאותו דבר נמנע מצד עצמותו , כמו שאין מציאות הנחש נמנע מצד עצמותו; ואמנם היה נמנע מדרך הטבע שיהיה המן מאלו האדים או מהאויר , ושיהיה הנחש מהמטה.