תנ"ך - ויהי ממחרת וישב משה לשפט את־העם ויעמד העם על־משה מן־הבקר עד־הערב:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַֽיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת־הָעָ֑ם וַיַּעֲמֹ֤ד הָעָם֙ עַל־מֹשֶׁ֔ה מִן־הַבֹּ֖קֶר עַד־הָעָֽרֶב: (שמות פרק יח פסוק יג)

טקסט וניקוד:

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת־הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל־מֹשֶׁה מִן־הַבֹּקֶר עַד־הָעָרֶב: (שמות פרק יח פסוק יג)

טקסט בלבד:

ויהי ממחרת וישב משה לשפט את־העם ויעמד העם על־משה מן־הבקר עד־הערב: (שמות פרק יח פסוק יג)

תיקון קוראים:

ויהי ממחרת וישב משה לשפט את־העם ויעמד העם על־משה מן־הבקר עד־הערב: (שמות פרק יח פסוק יג)

תרגום אונקלוס:
וַהֲוָה בְּיוֹמָא דְבָתְרוֹהִי וִיתֵיב מֹשֶׁה לִמדָּן יָת עַמָא וְקָם עַמָא עִלָווֹהִי דְמֹשֶׁה מִן צַפרָא עַד רַמשָׁא :

מסורה קטנה:
מן - הבקר - ל'.

רש"י:
ויהי ממחרת - מוצאי יום הכפורים היה; כך שנינו בספרי (ראה מכיל' יתרו עמלק א); ומהו ממחרת? למחרת רדתו מן ההר. ועל כרחיך אי איפשר לומר אלא ממחרת יום הכפורים , שהרי קודם מתן תורה אי איפשר לומר: "והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו" (להלן , טז) , ומשנתנה תורה עד יום הכפורים לא ישב משה לשפוט את העם , שהרי בשבעה עשר בתמוז ירד ושבר את הלוחות , ולמחרת עלה בהשכמה ושהה שמונים יום וירד ביום הכפורים. ואין פרשה זו כתובה כסדר , שלא נאמר ויהי ממחרת עד שנה שנייה; אף לדברי האומר יתרו קודם מתן תורה בא (ראה זבחים קטז , א) , שילוחו אל ארצו לא היה עד שנה שנייה , שהרי נאמר כאן "וישלח משה את חתנו" (להלן , כז) , ומצינו במסע הדגלים שאמר לו משה: "נוסעים אנחנו אל המקום" וגו' , "אל נא תעזב אתנו" (במ' י , כט , לא) , ואם זו קודם מתן תורה - מששלחו והלך , היכן מצינו שחזר? ואם תאמר: שם לא נאמר 'יתרו' אלא "חובב" , ובנו של יתרו היה?! הוא חובב הוא יתרו , שהרי כתוב "מבני חובב חותן משה" (שו' ד , יא). וַיֵשֶב משה... ויעמד העם - יושב כמלך וכולם עומדים (ראה מכיל' יתרו עמלק ב); והוקשה הדבר ליתרו שהיה מזלזל בכבודן של ישראל , והוכיחו על כך , שנאמר "מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב" וגו' (להלן , יד). מן הבקר עד הערב - איפשר לומר כן? אלא כל דיין שדן דין אמת לאמתו שעה אחת , מעלה עליו הכתוב כאילו עוסק בתורה כל היום , וכאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית , שנאמר בו "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" (בר' א , ה).

רשב"ם:
לשפוט את העם - אפילו אם בא יתרו קודם מתן תורה (ראה ע"ז כד , א) , דיני ממונות היה להם מעולם , אף כי אמרו רבותינו (סנה' נו , ב) כי במרה ניתנו להם דינים , כדכתיב "שם שם לו חק ומשפט" (שמ' טו , כה). ונראין הדברים , שאחר מתן תורה בא; כתיב כאן "אשר הוא חונה שם הר האלהים" (לעיל , ה) , ולפנינו הוא אומר "בחדש השלישי לצאת בני ישראל ממצרים ביום הזה באו מדבר סיני. ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני... ויחן שם ישראל נגד ההר" (ראה שמ' יט , א - ב) - נמצאת פרשת רפידים וחניית ההר קדמה לפרשה זו; אבל שלא להפסיק פרשיות של מִצְוֹת , הקדים לפרשת יתרו. מן הבקר עד הערב - לפי שהוא לבדו שופט את כל העם ואין לו מסייעים.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויהי ממחרת - בֹּא יתרו. וישב משה - כמנהגו. דע , כי בקר האמת הוא בזרוח השמש; גם יקרא 'בקר' בעלות עמוד השחר , שיחל להראות בעבים; וזה הבקר - הוא על דרך מקרה. וערב האמת - בשקוע השמש; גם יקרא ערב על דרך מקרה , על עריבת האור; וכן אמר דוד: "תזרח השמש יאספון" (תה' קד , כב) , ואחריו כתיב "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב" (שם , כג). על כן "מערב עד ערב תשבתו שבתכם" (וי' כג , לב) - ראוי להיות מערב האמת , רק חכמינו ז"ל (יומא פא , ב) הוסיפו מחול על קדש , ואמרו , כי יציאת יום שבת תהיה עד צאת הכוכבים; והנה ראוי להכניס השבת מן התורה , משתשקע החמה. וכל חכמי התולדת וכל חכמי המזלות מודים , כי גבול היום - מרגע היות עגולת השמש כנגד שטח הארץ בכל מקום; וזהו מעת צאתו עד בואו.

ר' יוסף בכור שור:
מן הבקר ועד הערב - שלא יכול להספיק לבדו , ודן כל היום ולא הפסיק ולא זז עד חשיכה.

רמב"ן:
ויהי ממחרת - ממחרת היום שעשו זה שנזכר , ישב משה לשפוט את ישראל. ואמרו במכילתא (מכיל' יתרו עמלק ב): ממחרת יום הכפורים. ואין דעתם לומר שיהיה ממחרת רומז ליום הכפורים , כי יום הכפורים לא נזכר בכתוב , שיאמר עליו ממחרת; וגם כן אין הכונה שיהיה ממחרתו ממש , כי לא אכלו ביום הכפורים (ראה לעיל , ב) , אם היה להם יום כפורים בשנה ראשונה קודם שנצטוו בו. ועוד , כי ביום הכפורים נתנו לוחות אחרונות , וממחרתו ירד משה ודבר עם בני ישראל , ויצום את כל אשר דבר השם אתו בהר סיני; ואיננו יום המשפט , שיעמד העם עליו מן בקר עד ערב. וגם כן אי אפשר שיהיה בשנה שנייה ביום הכפורים , כי בנסוע הדגלים אמר: "כי... אל ארצי ואל מולדתי אלך" (במ' י , ל). אבל הכונה לבריתא הזו לומר , שהיה זה אחר יום הכפורים , כי אין להם יום פנוי למשפט מיום בואם להר סיני עד אחר יום הכפורים של שנה ראשונה הזאת. ואמר "עולה וזבחים לאלהים" (לעיל , יב) - בעבור שיתרו עדיין לא ידע את יי' , כי משה אמר "אשר עשה יי' לפרעה ולמצרים... ויצילם יי'" (לעיל , ח) , אבל יתרו הקריב "לאלהים" , וככה לא ימצא בכל הקרבנות שב'תורת כהנים' , כאשר אפרש בעזרת השם (וי' א , ט); וכן "כי יבא אלי העם לדרוש אלהים... והודעתי את חקי האלהים" (להלן , טו - טז) - דברי משה לחמיו. ויתכן שאמר כן , בעבור "כי המשפט לאלהים הוא" (דב' א , יז) , כמו שמזכירין רבותינו תמיד (ספ"ד כו ועוד): אלהים - זו מדת הדין.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
וישב משה לשפוט את העם - הנה זה היה מן הראוי , כי השופט ראוי שיהיה יושב , כדי שיתישב יותר בענין המשפט שבא לפניו. ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב - הנה מן היושר שיהיו בעלי דינין עומדים , כדי שלא יתישבו למצוא טענות ידחו בהם האמת , ולזה ראוי שידברו מה שידברו בזולת התישבות; ומפני זה אמרה התורה "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב" (דב' יט , יז). והנה היו עומדים מן הבקר עד הערב - לרבוי הבעלי דינין הבאים לפניו בעם רב כזה , שלא יהיה בו כי אם שופט אחד.
ריכוז קישורים