תנ"ך - ואתה תחזה מכל־העם אנשי־חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע ושמת עלהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאַתָּ֣ה תֶחֱזֶ֣ה מִכָּל־הָ֠עָם אַנְשֵׁי־חַ֜יִל יִרְאֵ֧י אֱלֹהִ֛ים אַנְשֵׁ֥י אֱמֶ֖ת שֹׂ֣נְאֵי בָ֑צַע וְשַׂמְתָּ֣ עֲלֵהֶ֗ם שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙ שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים וְשָׂרֵ֥י עֲשָׂרֹֽת: (שמות פרק יח פסוק כא)

טקסט וניקוד:

וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל־הָעָם אַנְשֵׁי־חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת: (שמות פרק יח פסוק כא)

טקסט בלבד:

ואתה תחזה מכל־העם אנשי־חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע ושמת עלהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת: (שמות פרק יח פסוק כא)

תיקון קוראים:

ואתה תחזה מכל־העם אנשי־חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע ושמת עלהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת: (שמות פרק יח פסוק כא)

תרגום אונקלוס:
וְאַתּ תִּחזֵי מִכָּל עַמָא גֻּברִין דְּחֵילָא דָּחֲלַיָא דַייָ גֻּברִין דִּקשׁוֹט דְּסָנַן לְקַבָּלָא מָמוֹן וּתמַנֵי עֲלֵיהוֹן רַבָּנֵי אַלפֵי רַבָּנֵי מָאוָתָא רַבָּנֵי חַמשִׁין וְרַבָּנֵי עֲסוֹריָתָא :

עין המסורה:
יראי אלהים - ב': שמ' יח , כא; תה' סו , טז. עלהם - י"ג חסר: ראה שמ' ה , יד.

מסורה קטנה:
יראי אלהים - ב' לכו שמעו ואספרה; עלהם - י"ג חס'.

רש"י:
ואתה תחזה - ברוח הקודש שעליך (ראה מכיל' יתרו עמלק ב). אנשי חיל - עשירים (ראה שם) , שאין צריכין להחניף ולהכיר פנים. אנשי אמת - אילו בעלי אבטחה (ראה שם) , שהם כְּדַי לסמוך על דבריהם , שעל ידי כן יהו דבריהם נשמעין. שנאי בצע - ששונאים את ממונם בדין (ראה שם) , כי ההיא דאמרינן (ראה ב"ב נח , ב): כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בדינא , לאו דיינא הוא. שרי אלפים - הם היו שש מאות שרים לשש מאות אלף; שרי מאות - ששת אלפים היו; שרי חמשים - שנים עשר אלף; שרי עשרות - ששים אלף (ראה סנה' יח , א).

רשב"ם:
אנשי חיל - אנשי ממון וגבורה , שלא יגורו מפני איש (ע"פ דב' א , יז). שנאי בצע - שוחד וגזל קרוי 'בצע' בכל מקום: "הוי בוצע בצע רע לביתו" (חב' ב , ט); "מה בצע כי נהרוג" (בר' לז , כו) - מה שכר; "כי יבצע כי ישל אלוה נפשו" (איוב כז , ח).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
אנשי חיל - שיש להם כח לסבול; וכן "אלהים יי' חילי" (חב' ג , יט). יראי אלהים - שלא יצא עליהם שם רע. אנשי אמת - שאינם כזבנים. שונאי בצע - ממון; כמו "איש לבצעו" (יש' נו , יא); עד שלא יקבלו שוחד. שרי אלפים... - יש אומרים , כי כלם היו אלף ומאה וששים; ואחרים אמרו , שהיו שמונה ושבעים ושש מאות; ואחרים אמרו: אחד עשר אלף מאה ועשרה. ולא ארצה להאריך להזכיר חשבון אלה , כי דיקדוק הלשון יכחישם. והאמת - מה שאמרו הקדמונים (ראה סנה' יח , א) , שהיו כל השרים שמונה ושבעים אלף ושש מאות; כי שר האלף הוא הגדול שבהם , ותחת ידו עשרה שרים משרי המאות , ותחת יד שר המאה שני שרים משרי החמשים , ותחת יד שר החמשים חמשה שרים משרי העשרות. והנה הזכיר בפרשת 'אלה הדברים': "אנשים חכמים וידועים" (דב' א , טו) , והנה שמינית מחנה ישראל היו חכמים!

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ואתה. כבר הודעתיך (שמ' יא , ה) , כי אנשי לשון הקדש אינם שומרים המלות , רק הטעמים; על כן לא נחפש על חסר ומלא , כאשר אפרש עוד (שמ' כ , א). והנה הזכיר יתרו אנשי חיל - שיש להם גבורה לסבול הטורח , ולא יפחדו מהם. והנה כנגד אנשי חיל אמר משה , והוא מספר זה הדבר: "הבו לכם אנשים" (דב' א , יג) - כמו "בחר לנו אנשים" (שמ' יז , ט); "כולם אנשים" (במ' יג , ג). ואמר יראי אלהים - שאין להם יראה מאדם , רק מהשם לבדו. וכנגדם אמר משה: "חכמים ונבונים" (דב' א , יג); כי לא יתכן להיות ירא השם כראוי , רק מי שהוא חכם. ואמר יתרו אנשי אמת שונאי בצע - שהם נודעים ככה למראה עיני אדם; וכנגדם אמר משה: "וידועים" (דב' א , יג). יש לתמוה: אם פירשנו אילו השרים כמשמעם , יהיה מספרם יותר משבעים אלף ותשעת אלפים (ראה סנה' יח , א) , וזה רחוק מאד להיות שרים רבים כאלה; והכתוב אומר "בפשע ארץ רבים שריה" (מש' כח , ב). ועוד , איך יתכן להיות שמינית המחנה ראשי שבטים - כי כן אמר משה: "ואקח את ראשי שבטיכם" (דב' א , טו) - ותמצאנה בהם כל המדות הטובות הנזכרות?! והם יוצאי מצרים , שלמדו מעשיהם , וכתוב "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו" (וי' יח , ג)?! והנה דור המדבר שלמדם משה ארבעים שנה במדבר ולא הוצרכו לעשות אומנות , כי לחמם נתן , ומימיהם נאמנים (ע"פ יש' לג , טז) , והמן מפקח הפך המינים שהתאוו (ראה ספ"ב פז) , שהיו רגילים לאכלם במצרים - ומשה אמר להם בשנת הארבעים: "ולא נתן יי' לכם לב לדעת" (דב' כט , ג)! והנה יש לתמוה , איך ימצא המִספר הנזכר שהיו כולם חכמים ונבונים? והנכון בעיני , כי שרי אלפים - הם שתחת ידם אלף איש , עבדיו או נעריו או שכיריו; אלה הם ראשי שבטים , והיה מספרם שנים עשר. ושרי המאות - רבים הם; ושרי חמשים - כדרך "וחמשים איש רצים לפניו" (ש"ב טו , א).

ר' יוסף בכור שור:
אנשי חיל - זריזים להציל עשוק מיד עושקו וגזול מיד גוזלו (ע"פ יר' כא , יב); אנשי אמת - שאינם אוהבים חפאות (ראה מ"ב יז , ט) וחניפות , ואינם סומכים , רק על אמיתת הדברים; שונאי בצע - שאינם אוהבים שוחד; כי מי שיש בו מדות הללו מוציא דין אמת לאמיתו. בצע - כל בוצע ממון שלא כדין; או מלשון גזל הוא , כמו "בוצע ברך ניאץ יי'" (תה' י , ג) , וכתיב "כן ארחת כל בוצע בצע" (מש' א , יט). שרי אלפים - שחלק כל ישראל לאלפים , והעמיד אחד מכל אלף שר על האלף; והיו שרי האלפים שש מאות. ואחר כך חלק העם למאות , והעמיד בכל מאה שר אחד; והיו שרי מאות ששת אלפים. גם השש מאות שהיו שרי אלף , שׂם עליהם שרי מאות , וכן לחמשים , וכן לעשרות; ופעמים ששר עשר ממונה על שר אלף , וכן על שר מאה וחמשים , וכן כולם; ובעניין אחר לא תמצא חשבון מכוון לפי מה שמנה אותם ב'סנהדרין' (יח , א).

רמב"ן:
וטעם אנשי חיל - אנשים ראויים להנהיג עם גדול; כי כל קבוץ ואוסף יקרא 'חיל' , ואיננו ביוצאי צבא המלחמה בלבד; וכן "חיל גדול מאד" (יח' לז , י) , ובארבה: "חילי הגדול" (יואל ב , כה) , ובממון: "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דב' ח , יז); "ישאו על כתף עירים חיליהם" (יש' ל , ו); ובפירות: "תאנה וגפן נתנו חילם" (יואל ב , כב). והנה יקרא 'איש חיל' במשפטים - החכם הזריז הישר; ובמלחמה - הגבור הזריז היודע מערכות המלחמה; ותקרא גם האשה "אשת חיל" (מש' לא , י) - בהיותה זריזה ויודעת בהנהגת הבית. והנה יתרו דבר בכלל ופרט: אמר שיחזה אנשים ראויים להנהיג העם הגדול במשפטים , ופרט , שיהיו יראי אלהים אנשי אמת ושונאי בצע; כי לא יהיו אנשי חיל במשפט בלי מדות הללו. ולא הוצרך להזכיר חכמתם ובינתם , כי הדבר ברור , שהוא בכלל אנשי חיל. וכאשר נאמר למטה "ויבחר משה אנשי חיל" (להלן , כה) , הנה הכל בכלל שהיו יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע , ו"חכמים ונבונים" (דב' א , יג). ועוד שאמר "מכל ישראל" (להלן , כה) , וטעמו: המובחרים מכל ישראל , והם שיש בהם כל המדות האלו; כי כיון שאמר "מכל ישראל" , לומר שהיו המובחרים מכלם , בידוע כי הטובים שבישראל - כל מדות טובות בהם. אבל יתרו , מפני שלא היה רגיל בעם , הוצרך לפרש. ויש מפרשים: אנשי חיל - אנשי כח וזריזות ― וכן "אשת חיל" - בעלת כח וזריזות בעבודת הבית , כאשר יפרש בה (מש' לא , י ואי') ― כענין "ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך" (דנ' א , ד); וכן "הניעמו בחילך" (תה' נט , יב) - בכחך; וכן "וברב חילו לא ימלט" (תה' לג , יז); מלשון הארמית , שיאמר ב"יש לאל ידי" (בר' לא , כט): "אית חילא בידי" (ת"א). ולמטה אמר "ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל" (להלן , כה) - המובחרים מכל העם; והכל בכלל , כאשר פירשתי. שונאי בצע - ששונאין את ממונם בדין , כההיא דאמרינן (ב"ב נח , ב): כל דיינא דמפקין ממונא מיניה בדינא , לאו דיינא הוא; לשון רבנו שלמה. ירצה לפרש , שכל ממון שידעו בו שאדם יכול להוציאם מידם בדין , ישנאו אותו ויחזירוהו מעצמם , ואפילו הוא שלהם באמת , כגון שקנה עבד שלא בעדים , וכיוצא בו. אבל הלשון במכילתא (מכיל' יתרו עמלק ב) אינו כן , אלא כך שנויה שם: שונאי בצע - שהם שונאים לקבל ממון בדין , דברי רבי יהושע; רבי אלעזר המודעי אומר: שונאי בצע - אלו שהן שונאין ממון עצמן , ואם ממון עצמן שונאין , קל וחומר ממון חביריהם. פירש רבי יהושע שונאי בצע - שונאי שוחד , כמו "כולו בוצע בצע" (יר' ו , יג); "איש לבצעו" (יש' נו , יא). ורבי אלעזר המודעי דרש , כי הם השונאים הממון הרב , ואין להם חפץ ברבוי כסף וזהב , כענין שנאמר "אם אשמח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי" (איוב לא , כה); כי הממון יקרא 'בצע': "מה בצע כי נהרוג את אחינו" (בר' לז , כו); "ואם בצע כי תתם דרכיך" (איוב כב , ג); "והחרמתי ליי' בצעם וחילם לאדון כל הארץ" (מי' ד , יג). ושוב ראיתי ב'ילמדנו' (תנח' יתרו ב): שונאי בצע - ששונאין ממון עצמן , ואין צריך לומר ממון אחרים; יהיו אומרים: אפילו שורף גדישי , אפילו קוצץ נטיעותי , כהוגן אני דנו. וזהו ענין 'ששונאין ממון עצמן' שאמר רבי אלעזר המודעי , שלא יחמלו על ממונם בענין הדין אם יבא להם הפסד ממנו. ומשה הזהירם עוד בזה: "לא תגורו מפני איש" (דב' א , יז). והבצע - ממון , כמו שפירשתי. ואנקלוס אמר: "שׂנן לקבלא ממון" - ואין ה'ממון' אצלו 'שוחד' , רק שלא יקבלו ממון מבני אדם במתנה או בהלואה לעולם , שלא ישאו להם פנים בעת המשפט; וכענין שאמרו (כתובות קה , ב): האי דיינא דשאל שאילתא , אסור למידן דינא. ועל דרך הפשט: אנשי אמת שונאי בצע - שהם אוהבים האמת ושונאים העשק , וכי יראו עשק וחמס אין דעתם סובלת אותו , אבל כל חפצם להציל גזול מיד עושק (ע"פ יר' כא , יב).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ואתה תבחר מכל העם על דרך נבואה אנשי חיל - שיהיה להם אבירות לב ולא ייראו מאדם , כדי שלא יעוותו המשפט מפני היראה , ותהיה יראת השם יתעלה על פניהם (ע"פ שמ' כ , טז) , כי כמו אלו ראוי שישפטו דין אמת. ויהיו אנשי אמת - רוצה לומר , שיהיו אוהבי האמת; כי בכאן תכונות לקצת האנשים לאהוב השקר יותר מן האמת , והם האנשים ההטעיים בטבע , כמו שזכר הפילוסוף. והנה אוהבי האמת יחקרו בריב הבא לפניהם חקירה שלימה , לדון דין אמת לאמתו , לרֹב אהבתם האמת. ויהיו שונאי בצע - רוצה לומר , שיהיו שונאים הגזל והעושק; אלא שכבר יקשה לזה הפירוש מדוע התנה זה התנאי , כי אחר שהם יראי אלהים , אין ספק שהם שונאים הגזל והעושק! ולזה ידמה , שיהיה בצע מענין תועלת הממון , כטעם "מה בצע כי נהרוג את אחינו" (בר' לז , כו); והרצון בזה , שהם אוהבי האמת באופן שישנאו בעבורו הממון , באופן שלא יעלים מהם אהבת הממון אמתת הדין. ואולם , שזאת התכונה היא ראויה לשופט , הנה יתבאר זה ממה שאומר. וזה , שאם היה האדם אוהב ממונו מאד , הנה כאשר תהיה לאחד טענת ממון עליו , תמנע ממנו אהבת הממון לחקור עם לבו באופן שלם אם יש זכות לחברו עליו; ומי שיהיה מנהגו זה המנהג , לא יתכן שיהיה שופט , כי זה יביאהו לשפוט בין האנשים בזולת יושר. וזה , כי האדם תמצאהו על הרוב אוהב יותר קצת האנשים מקצת; ולזה תמצא , שיהיו מריבים שני בני אדם , ויבחר הרואה אותם שינצח האחד מהם יותר מן האחר , ואם לא ראה אותם קודם זה; כל שכן כשראה אותם קודם ונשא ונתן עמהם , שכבר יתכן שיהיו שם סבות מביאות לאהוב האחד ולשנוא האחר , או לאהוב האחד יותר מהאחר הרבה. ואין ספק שאשר יאהבהו השופט יותר , יאהב ממונו יותר; ואם תעלים ממנו אהבת הממון אמתת הדין , הנה יקרה מזה שלא ישפוט על נכון. ולזה אמרו במכילתא (מכיל' יתרו עמלק ב): שונאי בצע - ששונאים ממונם בדין וכל שכן ממון אחרים; וזהו אצלנו מה שאמר הרב רבי שלמה יצחקי ז"ל: שונאי בצע - ששונאים ממונם בדין , כי ההיא דאמרינן (ב"ב נח , ב): כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בדינא , לאו דיינא הוא; רוצה לומר , שאם לא ישנא ממונו בעבור דין האמת , הנה תעלים ממנו אהבת ממונו אמתת הזכות שיש לחברו עליו , ולזה לא ירצה לתת לחברו מה שישאלהו , לחשבו שאין לו זכות עליו; וכאשר יקראהו חברו לדין , יכיר השופט כי יש לו זכות עליו ויוציאהו מִמנו. ומי שזה דרכו , אין ראוי שיהיה דיין; שאם העלים ממנו האמת אהבת ממונו , כן לפעמים יעלים ממנו האמת אהבתו ממון חברו. ושמת עליהם שרי אלפים ושרי (בנוסחנו: שרי) מאות וגו' - פירשו רבותינו ז"ל במכילתא (מכיל' יתרו עמלק ב) ובמסכת סוטה (? וראה סנה' יח , א) , ששרי אלפים הם שרים לאלף ושופטים אותם , והם היו שש מאות לשש מאות אלף; ובזה האופן היו שרי מאות ששת אלפים , ושרי חמשים - שנים עשר אלף , ושרי עשרות - ששים אלף. והנה יקשה לזה הפירוש , איך יתכן שימָצאו כמו זה המספר הרב מהאנשים , שיהיו בהם כל אלו התכונות הנכבדות , כמו שכתב החכם אבן עזרא (בפירוש ב , הארוך); והוא פירש שרי אלפים - שרים שיש להם משרתים ובני בית ושכירים אלף; וכן על זה הדרך. והנה יקשה לזה הפירוש גם כן: אם היה מתנאי אלו השופטים שיהיו שרי אלפים או שרי מאות או שרי חמשים או שרי עשרות , הנה היה ראוי שיאמר: 'שונאי בצע , שרי אלפים ושרי מאות , שרי חמשים ושרי עשרות , ושמתם עליהם'; לא שיפסיק לאמר ושמת עליהם קודם שיזכיר כל התנאים. וכן תמצא גם כן , שאמר אחר זה "ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אותם ראשים על העם שרי אלפים" וגו' (להלן , כה); וכזה תמצא גם כן בפרשת 'אלה הדברים' , אמר: "ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואתן אותם ראשים עליכם שרי אלפים ושרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות" (ראה דב' א , טו); ולזה יִדמה , שמשה שׂם אותם שרי אלפים , שרי מאות , שרי חמשים ושרי עשרות. והנה היה הענין לפי מה שאחשוב , שמשה בחר מהם אחד אחד לשבט , מהיותר נכבדים , ושם אותם שרי אלפים , כדי שיהיו חזקים ותקיפים להכריח האנשים לקבל דינם , ותחתיהם שׂם דיינים אחרים נכבדים ושם אותם שרי מאות , וכן בזה האופן , בדרך שיוכלו השופטים לשפוט בין איש ובין רעהו (ע"פ פס' טז לעיל) בזולת טורח.
ריכוז קישורים