תנ"ך - לא־תגע בו יד כי־סקול יסקל או־ירה יירה אם־בהמה אם־איש לא יחיה במשך היבל המה יעלו בהר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

לֹא־תִגַּ֨ע בּ֜וֹ יָ֗ד כִּֽי־סָק֤וֹל יִסָּקֵל֙ אוֹ־יָרֹ֣ה יִיָּרֶ֔ה אִם־בְּהֵמָ֥ה אִם־אִ֖ישׁ לֹ֣א יִחְיֶ֑ה בִּמְשֹׁךְ֙ הַיֹּבֵ֔ל הֵ֖מָּה יַעֲל֥וּ בָהָֽר: (שמות פרק יט פסוק יג)

טקסט וניקוד:

לֹא־תִגַּע בּוֹ יָד כִּי־סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ־יָרֹה יִיָּרֶה אִם־בְּהֵמָה אִם־אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר: (שמות פרק יט פסוק יג)

טקסט בלבד:

לא־תגע בו יד כי־סקול יסקל או־ירה יירה אם־בהמה אם־איש לא יחיה במשך היבל המה יעלו בהר: (שמות פרק יט פסוק יג)

תיקון קוראים:

לא־תגע בו יד כי־סקול יסקל או־ירה יירה אם־בהמה אם־איש לא יחיה במשך היבל המה יעלו בהר: (שמות פרק יט פסוק יג)

תרגום אונקלוס:
לָא תִקרַב בֵּיהּ יַד אֲרֵי אִתרְגָמָא יִתרְגֵים אוֹ אִשׁתְּדָאָה יִשׁתְּדֵי אִם בְּעִירָא אִם אֱנָשָׁא לָא יִתקַיַים בְּמֵיגַד שׁוֹפָרָא אִנוּן מֻרשַׁן לְמִסַק בְּטוּרָא :

עין המסורה:
סקול - ב': שמ' יט , יג; כא , כח. יחיה - י"ח: *בר' יז , יח; לא , לב; *שמ' יט , יג; במ' כד , כג; *דב' ח , ג (פעמיים); ש"ב א , י; מ"ב י , יט; יח' יח , יג , כב; לג , יט; מז , ט; חב' ב , ד; תה' פט , מט; מש' טו , כז; קה' ו , ג; יא , ח; נחמ' ב , ג. וכל 'חיו יחיה' דכותהון. במשך - ב': שמ' יט , יג; יהו' ו , ה.

מסורה גדולה:
יחיה י"ח לו ישמעאל עם אשר תמצא לא תגע בו וישא משלו ויענך ב' בו ואעמד עליו כל אשר יפקד בנשך נתן כל פשעיו ובשוב והיה כל נפש חיה מי גבר יחיה עכר ביתו ואמר למלך הנה עפלה אם יוליד ויזכר. וכל חיו יחיה דכותהון.

מסורה קטנה:
סקול - ב'; יחיה - י"ח וכל חיו יחיה דכות'; במשך - ב'.

רש"י:
ירה יירה - מיכן לנסקלין שהן נדחין למטה מבית הסקילה , שהיה גבוה שתי קומות (ראה סנה' מה , א). יירה - יושלך למטה לארץ , כמו "ירה בים" (שמ' טו , ד). במשוך היובל - כשימשוך היובל קול ארוך הוא סימן סילוק שכינה והפסקת הקול , וכיון שאסתלק הן רשאין לעלות (ראה מכיל' יתרו בחדש ג). היובל - הוא שופר של איל , שכן בערביא קורין לדיכרא 'יובלא' (ראה ר"ה כו , א); ושופר אֵילוֹ של יצחק היה (ראה פר"א לא).

רשב"ם:
לא תגע בו יד - הנוגע בהר , שאמרתי "מות יומת" (לעיל , יב) , מרחוק ימיתוהו , שלא יקרבו אל הר להמיתו ויתחייבו אף הם מיתה; לכן לא תגע בו יד להמיתו , אלא יורוהו בחיצים מרחוק , או ישליכו עליו אבנים לסקלו. במשוך היובל - בהסתלק שכינה ויפסקו קול השופרות והלפידים.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
לא תגע בו יד - לא תגע יד בנוגע; שלא יאמר אדם: הואיל ועבר הנוגע החוק , אגע אני בו לקחתו להרגֶנו. רק יסקל - מקרוב; ואם ברח אל ההר , יורוהו המורים. ובאה מלת יירה 'שלימה'; ויתכן שעזבו היו"ד ולא החליפוהו בו"ו , שלא יתערב עם עתיד "למען תִוָרֵא" (תה' קל , ד). היובל - הוא השופר שיתקעו בו בשנת היובל. והמעתיקים אמרו (ראה רש"י) , שפירוש יובל - כבש. וטעם במשך - הִמָשך קול השופר , כטעם 'תקיעה'. וטעם המה יעלו בהר - על שבעים זקינים (ראה שמ' כד , א); ואמר: המה - ולא אחרים.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
לא תגע בו - מלת בו שבה ל"הנוגע בהר" (לעיל , יב); והטעם: לא יכנס אדם אחריו לתופסו , רק יסקלוהו הרואים ממקום מעמדם מיד , ואם רחק - יורו החצים. ומלת יירה - משונה מרעותיה; כי משפט בעלי היו"ד להתחלף בו"ו בעתיד בניין 'נפעל' , כמו "ולא יוָּדע השבע" (בר' מא , לא); "יסרתני ואוָּסר" (יר' לא , יז). אולי כן עשו , שלא יתערב עם גזרת "למען תוָּרא" (תה' קל , ד); כי האל"ף והה"א הנחים בסוף המלה - אין הפרש ביניהם במבטא. אם בהמה אם איש לא יחיה - ולא הזכיר העוף , כי יוכלו לעוף מיד. במשוך היובל - הוא כֶּבֶשׂ; ונקרא היובל כן , בעבור "והעברת שופר תרועה" (וי' כה , ט) - כי שופר הוא מקרני הכבש; וכן כתוב "במשך בקרן היובל כשמעכם את קול השופר" (יהו' ו , ה). והתמה על האומרים , כי על "קול השופר הולך וחזק מאד" (להלן , יט) ידבר; כי "קול השופר" הוא פלא גדול , כי אין במעמד הר סיני גדול ממנו , כי "קולות וברקים וענן כבד" (להלן , טז) , גם אש , נראים בעולם , ו"קול שופר" (שם) לא נשמע עד יום עשרת הדברים; והנה לא היה מקרן כבש. אמר: כאשר יתקע משה בשופר , אז נתן להם רשות לעלות. וזה היה אחר רדת משה ביום הכפורים , וצוה לעשות המשכן. אמר רב שמואל בן חפני: טעם המה - אהרן ובניו ושבעים זקנים , שכתוב עליהם "עלה אל יי' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל" (שמ' כד , א); ולשאר ישראל - לא נתן להם רשות לעלות אל הר סיני. ודבריו טובים בעיני , כי הכבוד היה תמיד על ההר עד שעשה את המשכן , "וכבוד יי' מלא את המשכן" (שמ' מ , לד); אז דבר עם משה באהל מועד. אולי אז תקע משה בשופר ונתן רשות לעלות , בהסתלק הכבוד.

ר' יוסף בכור שור:
לא תגע בו יד - לעולה בהר; שהרוצה לתופסו יעלה אחריו , ויעלה גם הוא. אלא כיצד יומת? כי סקול יסקל או ירה יירה - ישליכו אחריו אבנים , או יורו אחריו חצים להמיתו. במשוך היובל - אך במשוך קרן היובל , שימשוך קול השופר ולא יהיה עוד , אז יוכלו לעלות בהר.

רמב"ן:
במשוך היובל - הוא שופר של איל; ושופר אילוֹ של יצחק היה; לשון רבנו שלמה. ולא הבינותי זה , כי אילו של יצחק - עולה הקריב אותו , והקרנים והטלפים - הכל נשרף בעולות. אולי גבל הקדוש ברוך הוא עפר קרנו והחזירו למה שהיה. אבל כפי דעתי האגדה הזו יש לה סוד , ואמרו שהקול הזה הוא 'פחד יצחק' (ע"פ בר' לא , מב) , ולכך "ויחרד כל העם אשר במחנה" (להלן , טז); ולא השיגו דבור בגבורה הזאת , "זולתי קול" (דב' ד , יב).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
לא תגע בו יד - רוצה לומר: בהר סיני; כי לכבוד השם יתעלה יחוייב שייראו מגעת בו כלל , לא ביד ולא ברגל. והנה , מי שלא ישמֵר מזה יהיה נסקל על יד בית דין או יהיה מושלך ממקום גבוה. אם בהמה אם איש שיגע בהר לא יחיה , אבל יהיה נסקל על יד בית דין. והנה הבהמה היא כוללת הבהמה והחיה , כמו שנתבאר בפרשת 'ויהי ביום השמיני' (וי' יא , ב). וראוי שתדע , שהאשה גם כן היתה בכלל , כמו שאמרו במכילתא (מכיל' יתרו בחדש ג) כי מן השקר שינהג זה הדין באיש ובבהמה ולא ינהג באשה. וזה כי האשה , לחסרונה , הוא יותר ראוי שתרחק מההר אשר ירד יי' בו - מה שהתמידה השכינה להֵרָאוֹת שם - יותר מהאיש. ולזה תמצא כי משה ואהרן , לשלמותם , עלו אל ההר , כי הם היו קרובים אל השם יתעלה. ומזה המקום למדנו (ראה סנה' מה , א) , שההשלכה ממקום גבוה דינה כדין הסקילה בשוה; והטעם , כי הסקילה היא שיוכה האדם באבנים או במה שידמה להם , וזאת ההכאה כבר תהיה בשני פנים: אם שיעתיקו האבנים וישליכום על המוכה , או שישליכו אותו עליהם או על מה שידמה להם; כי באלו השני פנים תגיע לו ההכאה. ולפי שראוי שנבחר לדון במיתה הקלה שבמיתות אשר בסוג ההוא , כמו שנבאר בגזרת השם במה שיבא (וי' כ , ב) , הנה ראוי שננהג בנסקלין זה המנהג , רוצה לומר , שנשליכם ממקום גבוה בְּדרך שימותו; ולזה היו דנין הנסקלין בזה האופן , כמו שנתבאר מסנהדרין (מה , א). במשוך היובל המה יעלו בהר - הנה היובל הוא השופר שהוא מקרן הכבש , כי היובל הוא כבש , כמו שנתבאר במסכת ראש השנה (כו , א). והנה הרצון באמרו במשוך היובל - כאשר יתקע משה בשופר; ואז יוכלו ישראל לעלות בהר. ויִדמה שכבר תקע משה בשופר כשנסתלקה השכינה משם , כמו שפירש הגאון (רס"ג תורה) , לפי מה שזכר ממנו החכם אבן עזרא (בפירוש ב , הארוך). וכן תמצא שאמר בספר יהושע "במשוך בקרן היובל כשמעכם את קול השופר" (ו , ה).
ריכוז קישורים