תנ"ך - ויהי
ביום
השלישי
בהית
הבקר
ויהי
קלת
וברקים
וענן
כבד
על־ההר
וקל
שפר
חזק
מאד
ויחרד
כל־העם
אשר
במחנה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיְהִי֩
בַיּ֨וֹם
הַשְּׁלִישִׁ֜י
בִּֽהְיֹ֣ת
הַבֹּ֗קֶר
וַיְהִי֩
קֹלֹ֨ת
וּבְרָקִ֜ים
וְעָנָ֤ן
כָּבֵד֙
עַל־הָהָ֔ר
וְקֹ֥ל
שֹׁפָ֖ר
חָזָ֣ק
מְאֹ֑ד
וַיֶּחֱרַ֥ד
כָּל־הָעָ֖ם
אֲשֶׁ֥ר
בַּֽמַּחֲנֶֽה:
(שמות פרק יט פסוק טז)
וַיְהִי
בַיּוֹם
הַשְּׁלִישִׁי
בִּהְיֹת
הַבֹּקֶר
וַיְהִי
קֹלֹת
וּבְרָקִים
וְעָנָן
כָּבֵד
עַל־הָהָר
וְקֹל
שֹׁפָר
חָזָק
מְאֹד
וַיֶּחֱרַד
כָּל־הָעָם
אֲשֶׁר
בַּמַּחֲנֶה:
(שמות פרק יט פסוק טז)
ויהי
ביום
השלישי
בהית
הבקר
ויהי
קלת
וברקים
וענן
כבד
על־ההר
וקל
שפר
חזק
מאד
ויחרד
כל־העם
אשר
במחנה:
(שמות פרק יט פסוק טז)
ויהי
ביום
השלישי
בהית
הבקר
ויהי
קלת
וברקים
וענן
כבד
על־ההר
וקל
שפר
חזק
מאד
ויחרד
כל־העם
אשר
במחנה:
(שמות פרק יט פסוק טז)
תרגום אונקלוס:
וַהֲוָה
בְיוֹמָא
תְלִיתָאָה
בְּמִהוֵי
צַפרָא
וַהֲווֹ
קָלִין
וּבַרקִין
וַעֲנָנָא
תַקִיף
עַל
טוּרָא
וְקָל
שׁוֹפָרָא
תַּקִיף
לַחדָּא
וְזָע
כָּל
עַמָא
דִּבמַשׁרִיתָא
:
עין המסורה:
בהית
-
ח'
חסר
(בלישנא):
ראה
שמ'
ט
,
כח.
קלת
-
ד'
חסר:
שמ'
ט
,
כג
,
כח;
יט
,
טז;
ש"א
יב
,
יח.
וברקים
-
ב':
שמ'
יט
,
טז;
תה'
יח
,
טו.
על
-
ההר
-
ד':
שמ'
ג
,
יב;
יט
,
טז;
יהו'
יח
,
יג;
יח'
יא
,
כג.
וקל
שפר
-
ג':
שמ'
יט
,
טז;
יר'
מב
,
יד;
תה'
צח
,
ו.
מסורה קטנה:
בהית
-
ח'
חס';
וברקים
-
ב'
וישלח
חציו;
על
-
ההר
-
ד';
וקל
-
ל'
חס'.
רש"י:
בהיות
הבקר
-
מלמד
שהקדים
על
ידם
(ראה
מכיל'
יתרו
בחדש
ג)
,
מה
שאין
כן
דרך
בשר
ודם
לעשות
כן
,
שיהא
הרב
ממתין
לתלמיד;
וכן
מצינו
ביחזקאל:
"קום
צא
אל
הבקעה"
(יח'
ג
,
כב)
,
"ואקום
ואצא
אל
הבקעה
והנה
שם
כבוד
יי'
עומד"
(שם
,
כג;
ראה
נדרים
ח
,
א).
ראב"ע פירוש א - הקצר:
בהיות
הבקר
-
זה
אות
,
כי
יקרא
גם
הלילה
'יום';
ועוד
אפרשנו
בפסוק
"לא
תבערו
אש"
(שמ'
לה
,
ג).
בהיות
הבקר
-
לפי
דעתי:
קרוב
מזרוח
השמש.
קולות
-
הם
קולות
רעמים.
וקול
השופר
הוא
הפלא
,
כי
איננו
בדברי
התולדות.
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויהי
-
טעם:
וענן
כבד
על
ההר
היה
לבדו
,
וככה
הקולות
והברקים.
וטעם
חזק
מאד
-
יותר
מכל
קול
שופר
ששמעו.
ויחרד
כל
העם
אשר
במחנה
-
בעבור
קול
השופר.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
ויהי
ביום
השלישי
בהיות
הבקר
המציא
השם
יתעלה
על
הר
סיני
על
דרך
המופת
קולות
וברקים
,
וכבר
המציא
שם
בזה
האופן
ענן
כבד
,
היה
בו
איד
קיטוֹרי
,
בדרך
שחדש
קולות
מרעידים
וברקים
נפלאים;
וחדש
שם
גם
כן
על
דרך
המופת
קול
דומה
לקול
השופר
,
והיה
חזק
מאד.
וזה
בתכלית
הפלא
,
רוצה
לומר:
התחדש
קול
שופר
מזולת
שופר;
אלא
שמציאות
קול
השופר
איננו
נמנע
מצד
עצמותו
,
ואולם
מה
שהוא
בלתי
אפשר
אצל
הטבע
הוא
שיתחדש
קול
שופר
מזולת
שופר
או
מה
שיאות
לו;
וזהו
המופת
אשר
היה
בזה.
והוא
אצלנו
במדרגת
התחדש
הנחש
מהמטה
(ראה
שמ'
ד
,
ב
-
ג)
,
שהוא
נמנע
אצל
הטבע
,
אלא
שמציאות
הנחש
איננו
נמנע
מצד
עצמותו.
והנה
חרד
כל
העם
אשר
במחנה
מאלו
הקולות
הנפלאים.