תנ"ך - ויאמר אל־העם היו נכנים לשלשת ימים אל־תגשו אל־אשה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָעָ֔ם הֱי֥וּ נְכֹנִ֖ים לִשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים אַֽל־תִּגְּשׁ֖וּ אֶל־אִשָּֽׁה: (שמות פרק יט פסוק טו)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר אֶל־הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל־תִּגְּשׁוּ אֶל־אִשָּׁה: (שמות פרק יט פסוק טו)

טקסט בלבד:

ויאמר אל־העם היו נכנים לשלשת ימים אל־תגשו אל־אשה: (שמות פרק יט פסוק טו)

תיקון קוראים:

ויאמר אל־העם היו נכנים לשלשת ימים אל־תגשו אל־אשה: (שמות פרק יט פסוק טו)

תרגום אונקלוס:
וַאֲמַר לְעַמָא הֲווֹ זְמִינִין לִתלָתָה יוֹמִין לָא תִקרְבוּן לְצַד אִתְּתָא :

רש"י:
היו נכונים לשלשת ימים - לסוף שלשת ימים; הוא יום רביעי , שהוסיף משה יום אחד מדעתו , כדברי רבי יוסי (ראה שבת פז , א). ולדברי האומר (ראה שבת פו , ב) בששה בחדש נתנו עשרת הדברות , לא הוסיף משה כלום , ולשלשת ימים - כמו: ליום השלישי. אל תגשו אל אשה כל שלשה ימים הללו - כדי שיהו הנשים טובלות ליום השלישי , ויהיו טהורות לקבל התורה , שאם ישמשו תוך שלשה , שמא תפלוט האשה שכבת זרע לאחר טבילתה ותחזור ותטמא; אבל מששהתה שלשה ימים , כבר הזרע מסריח ואינו ראוי להזריע , וטהור מלטמא את הפולטת (ראה שבת פו , א).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
היו נכונים לשלשת ימים - טעמו: ליום השלישי; והנה לא הוסיף יום (וראה רש"י).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויאמר. לפי הפשט , לא הוסיף משה יום מדעתו (וראה רש"י על אתר) , כי לשלשת ימים - פירושו: 'ליום השלישי'. והנה אתן לך שני עדים נאמנים , ושניהם במספר הזה. כתוב "ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים" (בר' מב , יז) , ושם כתוב "ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי" (שם , יח); וכתוב "בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך" (בר' מ , יט) , ושם כתוב "ויהי ביום השלישי יום הולדת את פרעה" (שם , כ).

ר' יוסף בכור שור:
היו נכונים לשלושת הימים (בנוסחנו: ימים) - לקבל התורה ולשמוע הקדוש ברוך הוא שידבר עמכם; ומעתה אל תגשו אל אשה - כדי שיהיו טהורים לשמוע את קול הקדוש ברוך הוא , וכל שכן שהיו נזהרים מטומאה חמורה. ולפי שלא פירש זמן באל תגשו אל אשה , הוצרך לומר "שובו לכם לאהליכם" (דב' ה , כז); אבל אם פירש להם זמן קצוב , לא הוצרכו להיתר. ולכך: כל חרם וגזירה ששמין הקהל לזמן , כיון שהגיע הזמן - אינה צריכה היתר; אבל אם נגזרה בלא זמן , בשביל שום דבר , אף על גב שנתבטל הדבר , כיון שלא פירש בהדיא - צריכה היתר. כידהכא , דאנן סהדי (ע"פ ברכות יז , ב) שלא נאמר אל תגשו אלא כדי לקבל התורה , ואף על גב שנתקבלה - הוצרכו היתר. וכן מצינו שתקנו רבותינו (ראה ר"ה לא , ב): כרם רבעי עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד , כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות; ולאחר חורבן רצה רבי אליעזר להפקיר כרם רבעי שהיה לו במזרח לוד , עד שאמרו לו: כבר נימנו חבריך והתירוהו; ואף על גב שלא חשו לשוקי ירושלים לאחר חורבן , הוצרך היתר , כיון שלא פירש זמן בהדיא [הגה"ה].

רלב"ג - ביאור הפרשה:
היו נכונים לשלשת ימים - הוא לפי הפשט מה שאמר לו השם יתעלה: "והיו נכונים ליום השלישי" (לעיל , יא) , כמו שפירש החכם אבן עזרא. ולזה אמר אחר זה "ויהי ביום השלישי" (להלן , טז) , להורות כי מה שאמר להם היו נכונים לשלשת ימים - הרצון בו: ליום השלישי. וכזה תמצא שאמר "ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים" (בר' מב , יז) , ואחר זכר כי ביום השלישי התירם ממאסרם ואסר שמעון לעיניהם (ראה שם , יח - כד); וכבר הביא החכם אבן עזרא זה הענין לראיה על פירושו (פירוש ב , הארוך). ובכלל הנה יום מתן תורה היה מוגבל מהשם יתעלה שיהיה ביום החמישים אחר יום ראשון של פסח , כי בזה היום צוה השם יתעלה שיהיה חג השבועות (ראה דב' טז , ט - י); ולזה לא יתכן , שיכוין השם יתעלה אל יום אחד ויוסיף משה מדעתו וישנה הענין אל יום אחר. ואולם אמרו זה רבותינו ז"ל על צד הדרש , להוציא מזה המקום דין פולטת שכבת זרע , כמו שנזכר במסכת שבת (פו , א).
ריכוז קישורים