תנ"ך - ויענו כל־העם יחדו ויאמרו כל אשר־דבר ה' נעשה וישב משה את־דברי העם אל־ה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיַּעֲנ֨וּ כָל־הָעָ֤ם יַחְדָּו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶׂ֑ה וַיָּ֧שֶׁב מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהוָֽה: (שמות פרק יט פסוק ח)

וַיַּעֲנוּ כָל־הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת־דִּבְרֵי הָעָם אֶל־יְהוָה: (שמות פרק יט פסוק ח)

ויענו כל־העם יחדו ויאמרו כל אשר־דבר ה' נעשה וישב משה את־דברי העם אל־ה': (שמות פרק יט פסוק ח)

ויענו כל־העם יחדו ויאמרו כל אשר־דבר יהוה נעשה וישב משה את־דברי העם אל־יהוה: (שמות פרק יט פסוק ח)

תרגום אונקלוס:

וַאֲתִיבוּ כָל עַמָא כַחדָּא וַאֲמַרוּ כֹּל דְּמַלֵיל יְיָ נַעֲבֵיד וַאֲתֵיב מֹשֶׁה יָת פִּתגָמֵי עַמָא לִקדָם יְיָ :

עין המסורה:

וישב - כ"ה בסגול: ראה שמ' ד , ז.

מסורה קטנה:

וישב - כ"ה.

רש"י:

וישב משה את דברי העם אל יי' - ביום המחרת , שהוא שלישי , שהרי בהשכמה עלה (ראה שבת פו , א). וכי צריך היה משה להשיב? אלא בא הכתוב ללמדך דרך ארץ ממשה , שלא אמר: הואיל ויודע מי ששלחני , איני צריך להשיב (ראה מכיל' יתרו בחדש ב).

רשב"ם:

וישב משה את דברי העם אל יי' - למחר; כמו שמפרש והולך "ויאמר יי' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן" וגו' (להלן , ט) , אז "ויגד משה את דברי העם אל יי'" (שם); זהו וישב משה וגו' - כולל , ואחר כך מפרש: כך אמר לו משה להקדוש ברוך הוא: כבר מאתמול קיבלו עליהם לעשות מה שתצוום. וכמוהו "ותצא אש מלפני יי' ותאכל את העולה" (וי' ט , כד) , ובתוך כך "ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהוא" וגו' (וי' י , א) , "ותצא אש מלפני יי'" (שם , ב): מצא נדב ואביהוא לפני מזבח הזהב שבהיכל , בהקריבם עליו אש זרה - ושרפם , ויצא לחוץ ואכל את העולה על מזבח הנחושת שבעזרה חוץ להיכל. וכן בספר שופטים בפרשת מיכה: "וישב את אלף ומאה הכסף לאמו ותאמר אליו הקדש הקדשתי את הכסף ליי'" וגו' , "וישב את הכסף לאמו" (ראה שו' יז , ג - ד) - בתחילה אמר הפסוק "וישב את... הכסף לאמו" , ופירש אחר כך כיצד: "ותאמר אליו" וגו' "וישב את הכסף לאמו".

ראב"ע פירוש א - הקצר:

יחדו - כמו יחיד. ומלת יחדו - יחידה במקרא בדיקדוקה , בעבור תוספת הו"ו והֵרָאותו.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ויענו. מלת יחדו - זרה , כי לא ידענו טעם הוא"ו. ויפת אמר: כאדם יחיד לבדו , כי לא יהיה מִשְנֵה - שֵם. והזכיר וישב ואין צרך להזכיר 'ויעל' - כי הכתוב אחז דרך קצרה.

ר' יוסף בכור שור:

כל אשר דבר... נעשה - הננו מזומנים לכל אשר יצוה ויגזור עלינו. וישב משה את דברי העם אל יי' - שב אל הקדוש ברוך הוא לומר דברי העם לפניו , אלא שהיה ירא לפתוח ולדבר לפני המלך , עד שפתח הקדוש ברוך הוא לדבר עמו; דאין דרך התלמיד לפתוח פיו לפני רבו עד שיפתח הרב תחילה. ומשום הכי אמרו רבותינו (צירוף של ברכות כז , ב ויומא לז , א): השואל בשלום רבו הרי זה בור. ופתח הקדוש ברוך הוא תחילה ואמר: הנה אנכי בא אליך - כדי שיאמינו בך לעולם וידעו שאתה שלוחי; ואז הגיד משה את דברי העם אל יי' ואמר: כבר הם מאמינים ואומרים: כל אשר דבר יי' נעשה; ואז אמר הקדוש ברוך הוא: מאחר שהודו לעשות , לך וקדש אותם - הזמין , שיהו מזומנים לשמוע דברי ולקבלם. וכבסו שמלותם - לבא לפני בטהרה ובנקיות; ויהיו מזומנים ליום השלישי - נתן להם זמן כדי שיהא להם שהות לטהר עצמם.

רמב"ן:

וישב משה את דברי העם אל יי' - ששב לפניו אל ההר עם מענה העם; והנה הכל גלוי לפניו ולא שְאֵלוֹ 'מה ענה לך העם הזה?' , וכענין שכתוב "וישמע יי' את קול דבריכם בדברכם אלי" (דב' ה , כה)! וכבואו לפניו , אמר יתברך: "הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם" (להלן , ט) , ואז הגיד לפניו ואמר: רבונו של עולם , בניך מאמינים הם ומקבלים עליהם כל אשר תדבר. וכן "וישיבו אותם דבר... ויראום את פרי הארץ" (במ' יג , כו) - שובם אליהם עם הדברים שראו , כי אחרי כן אמר "ויספרו לו ויאמרו" (שם , כז). ואין צורך לדברי רבי אברהם.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

והנה בא משה מן ההר אל המחנה וקרא לזקני ישראל ואמר להם הדברים האלה אשר צוהו יי' , והם הגישו הדברים לכל ישראל , וענו כל העם יחדו: כל אשר דבר יי' נעשה. וישב משה את דברי העם אל יי' - ראוי שתדע , כי הידיעות הם כולם אצל השם יתעלה , והוא ישפיע לנביא אחת מהם זולת האחרות - מצד הנביא , כי מצד השם יתעלה כבר ישפיעם לו כלם יחד , אם היה אפשר זה במקבל; ואמנם תתיחד ההודעה בקצת הענינים מקצת - מצד מה שתשוטט בו מחשבת הנביא , כמו שבארנו בשני מ'ספר מלחמות יי''. ולזה , מפני שהיה יחוד ההודעה מצד הנביא , היה ראוי שיגיד הנביא מה ששוטטה מחשבתו בו. וזה כֻּלו במראה הנבואה; כי ידמה לנביא ענין הגעת הנבואה לו , כאלו ישאל ויענה , וזה אמנם יהיה באמצעות הדמיון. וכבר תעמוד על אמתת זה מההשפעה אשר תהיה בחלומות הצודקים , כי כבר תמצא בזה האופן פעמים רבות. והנה , מה שאמרו ישראל כל אשר דבר יי' נעשה היה אפשר שיובן על שני פנים: האחד - שיהיה להם אות כי השם יתעלה מדבר עמו אלו הדברים אשר יצוה אותם עליהם , ויהיה הרצון באמרו כל אשר דבר יי' נעשה - כל אשר דבר יי' לך נעשה , אבל רצוננו שיתברר לנו שדבר יי' לך. והאופן השני הוא , שיהיה הדבור דבור השם יתעלה , לא דבור משה; וזה , כי אעפ"י שיתברר להם שהשם יתעלה מדבר עמו , הנה לא יתברר להם שיהיה הדבור אשר ידבר להם משה הוא הדבור אשר דבר אליו השם יתעלה. והנה לא היו ישראל סכלים , שירצו שידבר להם השם יתעלה בעצמו , כי זה היה בלתי אפשר להם , אבל רצו שיתחדש על דרך מופת מהשם יתעלה מה שיודיע להם רצון השם יתעלה , מזולת שישמעו זה מפי משה; כמו שהכירו ענין מצות שבת מפני המן קודם שישמעו זה מפי משה. והנה השיב משה את דברי העם אל יי' , והבין אותם משה אז לפי האופן הראשון; רוצה לומר , שהם רצו שיהיה להם אות , יעיד להם כי השם יתעלה מדבר עמו , ואז יעשו כל אשר דבר יי' לו. ובאתהו התשובה מהשם יתעלה לפי מה שהבין אותו משה מדבריהם , לסבה שזכרנו במה שקדם , ואמר אליו: הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור יראה העם בדברי עמך , וגם בך יאמינו תמיד במה שתדבר להם בשמי , אחר שכבר יתפרסם להם היותי מדבר עמך. והנה פירשנו אמרו בעבור ישמע - מענין ראיה , לפי שהחושים יבאו לפעמים קצתם תחת קצת: אמר "ראה ריח בני" (בר' כז , כז); "וכל העם רואים את הקולות" (שמ' כ , טו); "וראה את ערותה" (וי' כ , יז); וכן אמר "ומתוק האור וטוב לעינים" (קה' יא , ז) , כאלו היה הראות חוש הטעם. או יהיה ישמע מענין הקבלה , כטעם "והיה אם שמוע תשמע בקול יי'" (דב' כח , א); "ולא שמעו בתורתו" (יש' מב , כד); ויהיה הרצון בזה: הנה אנכי בא אליך בעב הענן לעיניהם , וזה יהיה להם אות שאני מדבר עמך; והנה אעשה להם זה האות בעבור ישמע העם במה שאדבר עמך , ויקיימו הדברים ההם; וגם בך יאמינו לעולם בכל מה שתדבר להם בשמי , מפני מה שיתפרסם להם שאני מדבר עמך. והנה זה הפירוש השני הוא יותר נכון , לפי מה שאחשוב. וכאשר שמע משה זה המאמר מהשם יתעלה , שב להתבונן במה שאמרו ישראל , וידע שהם כיונו בזה שיהיה המדבר להם השם יתעלה , לא משה; והנה הגיד משה את דברי העם אל יי' לפי זאת הכונה השנית.