רמב"ן:
וכל
העם
רואים
את
הקולות...
ויאמרו
אל
משה
-
דעת
המפרשים
שהיה
זה
אחר
מתן
תורה
,
והוא
שאמר:
"ותקרבון
אלי
כל
ראשי
שבטיכם
וזקניכם
ותאמרו
הן
הראנו
יי'
אלהינו"
וגו'
,
"אם
יוספים
אנחנו
לשמוע
את
קול
יי'
אלהינו
עוד
ומתנו"
וגו'
(דב'
ה
,
כ
-
כב).
ואין
כן
דעתי
,
בעבור
שאמר
בכאן
ואל
ידבר
עמנו
אלהים
,
ולא
אמר
'עוד';
ומשה
אמר
בכאן
"אל
תיראו"
(להלן
,
יז)
,
ושם
נאמר
כי
"היטיבו...
אשר
דברו"
(דב'
ה
,
כה).
ועוד
,
כי
בכאן
לא
ספר
שיפחדו
,
רק
מן
הקולות
והלפידים
ומן
ההר
שהוא
עשן
,
ושם
פחדו
מדבור
השכינה
,
שאמרו
"כי
מי
כל
בשר
אשר
שמע
קול
אלהים
חיים
מדבר
מתוך
האש
כמונו
ויחי"
(שם
,
כג).
ועוד
,
כי
אמר
"ומשה
נגש
אל
הערפל"
(להלן
,
יח)
,
ולא
אמר
שבא
בתוכו.
והנכון
בעיני
בפרשה
ובסדור
הענין
,
כי
וכל
העם
רואים...
ויאמרו
אל
משה
היה
קודם
מתן
תורה;
ומתחלה
הזכיר
כסדר
כל
דברי
האלהים
,
מה
שצוה
למשה
בהגבלת
ההר
(ראה
שמ'
יט
,
יב
-
יג)
ואזהרת
העם
(ראה
שמ'
יט
,
כא
-
כב
,
כד)
ועשרת
הדברות
(ראה
שמ'
כ
,
א
-
יד)
,
ועתה
חזר
והזכיר
דברי
העם
אל
משה;
ואמר
,
כי
מעת
שראו
את
הקולות
ואת
הלפידים
נעו
לאחור
,
ועמדו
מרחוק
יותר
מגבול
ההר
אשר
הגביל
משה.
והסדר
בדברים:
כי
בבקר
היו
קולות
וברקים
וקול
שופר
חזק
(ראה
שמ'
יט
,
טז)
ועדין
לא
ירדה
שכינה
,
כענין
"ורוח
גדולה
וחזק
מפרק
הרים
ומשבר
סלעים
לפני
יי'
,
לא
ברוח
יי'"
(מ"א
יט
,
יא);
וחרדו
העם
במחנה
(ראה
שמ'
יט
,
טז)
במקום
תחנותם
(ע"פ
מ"ב
ו
,
ח)
,
ומשה
חִזק
לבם
והוציאם
"לקראת
האלהים...
ויתיצבו
בתחתית
ההר"
(שמ'
יט
,
יז);
ובהיותם
שם
בתחתית
ההר
מצפים
,
ירד
השם
על
ההר
באש
,
ויעל
עשנו
(ראה
שם
,
יח)
"עד
לב
השמים
חשך
ענן
וערפל"
(דב'
ד
,
יא)
,
וחרד
ההר
עצמו
ונזדעזע
(ראה
שמ'
יט
,
יח)
,
כאשר
יעשו
ברעש
הנקרא
'זלזלה'
או
יותר
מכן;
וכן
כתוב
"ההרים
רקדו
כאלים
גבעות
כבני
צאן"
(תה'
קיד
,
ד)
-
ואיננו
משל
,
כאשר
איננו
משל
"הים
ראה
וינס
הירדן
יסב
לאחור"
(שם
,
ג).
ונתחזק
קול
השופר
מאד
(ראה
שמ'
יט
,
יט)
,
אז
ראו
העם
וינועו
לאחור
ויעמדו
מרחוק
-
יותר
מן
הגבול.
ואז
אמרו
אליו
כלם
,
שלא
ידבר
עמם
האלהים
כלל
,
פן
ימותו;
כי
במראה
נהפכו
ציריהם
עליהם
ולא
עצרו
כח
(ע"פ
דנ'
י
,
טז)
,
ואם
ישמעו
הדבור
-
ימותו.
ומשה
חזקם
ואמר
להם:
"אל
תיראו"
(להלן
,
יז)
,
ושמעו
אליו
"ויעמד
העם
מרחוק"
במעמדם
(להלן
,
יח)
,
כי
לא
רצו
בכל
דבריו
להתקרב
אל
הגבול.
"ומשה
נגש
אל
הערפל"
(שם)
,
לא
בא
בתוכו
,
ואז
דבר
אלהים
עשרת
הדברות.
ואחר
הדברות
לא
הזכיר
כאן
מה
שאמרו
הזקנים
למשה
,
כי
רצה
לבאר
כסדר
המצות
והמשפטים;
אבל
במשנה
תורה
הזכיר
משה
,
כי
אחרי
הדברות
קרבו
אליו
כל
ראשי
שבטיהם
וזקניהם
ואמרו
לו:
"אם
יוספים
אנחנו
לשמוע
את
קול
יי'
אלהינו
עוד
ומתנו"
(דב'
ה
,
כב)
,
כי
שערנו
בנפשותינו
שלא
נוכל
לסבול
עוד
משא
דבר
יי'
אלהים;
כי
חשבו
שירצה
האלהים
לדבר
אליהם
כל
המצות
,
ולכך
אמרו:
"קרב
אתה
ושמע
את
כל
אשר
יאמר
יי'
אלהינו
ואת
תדבר
אלינו...
ושמענו
ועשינו"
(שם
,
כד).
והקדוש
ברוך
הוא
הודה
לדבריהם
ואמר:
"היטיבו
כל
אשר
דברו"
(שם
,
כה)
-
כי
כן
היה
החפץ
לפניו
,
שלא
ישמיעם
,
רק
עשרת
הדברים
,
והיִרְאָה
יָשְרָה
לפניו
(ראה
שם
,
כו).
וינועו
-
על
דעת
רבותינו
(מכיל'
יתרו
בחדש
ט)
,
אין
'נוע'
בכאן
אלא
'זיע'
,
וכן
הוא
אומר
"נוע
תנוע
ארץ
כשכור"
(יש'
כד
,
כ);
ואם
כן
,
יאמר
כי
נזדעזעו
,
ומפחדם
חזרו
עוד
לאחור
ועמדו
מרחוק.
ועל
דעת
בעלי
הפשט:
וינועו
-
שנעו
ממקומם
לאחוריהם
ועמדו
מרחוק;
מלשון
"נע
ונד
תהיה
בארץ"
(בר'
ד
,
יב)
,
וכן
"ויניעם
במדבר"
(במ'
לב
,
יג).
ואל
ידבר
עמנו
אלהים
-
השגיח
הרב
ב'מורה
הנבוכים'
(ב
,
לג)
באנקלוס
,
שתרגם
"ואל
ידבר
עמנו
אלהים":
"ולא
יתמלל
עמנא
מן
קדם
יי'"
,
ולא
עשה
כן
בשאר
המקומות
,
כי
תרגם
"וידבר
אלהים
את
כל
הדברים
האלה"
(לעיל
,
א):
"ומליל
יי'";
וכן
בכל
מקום
"וידבר
יי'
אל
משה":
"ומליל
יי'".
והטעם
אצלו
,
כי
הדבור
הראשון
,
אעפ"י
ששמעוהו
כל
ישראל
,
אין
מעלתם
בו
כמעלת
משה
רבנו.
ואם
כן
כדעתו
,
למה
תרגם
"כי
מן
השמים
דברתי
עמכם"
(להלן
,
יט):
"מלילית
עמכון"?
והיה
לו
לומר:
'אִתמלל
מן
קדמי
עמכון';
וכן
במשנה
תורה
"את
הדברים
האלה
דבר
יי'
אל
כל
קהלכם"
(דב'
ה
,
יט)
,
תרגם
אותו:
"מליל
יי'";
וכן
אמרו
הם:
"ואת
קולו
שמענו"
(שם
,
כא)
,
ותרגם:
"וית
קל
מימריה
שמענא
יומא
דין
חזינא
ארי
ממליל
יי'
עם
אינשא";
וכן
"פנים
בפנים
דבר
יי'
עמכם":
"מליל
יי'".
ועוד
,
שהרי
תרגם
"והאלהים
יעננו
בקול"
(שמ'
יט
,
יט):
"ומן
קדם
יי'
מתעני
ליה
בקל".
וכבר
בא
בלשון
התורה
כן
במשה
עצמו:
"וישמע
את
הקול
מִדַּבֵּר
אליו"
(במ'
ז
,
פט)
,
ותרגומו:
"מתמלל";
וכן
"ירד
עמוד
הענן
[ועמד
פתח
האהל]
ודבר
עם
משה"
(שמ'
לג
,
ט):
"ומתמלל".
אבל
הטעם
לאנקלוס
מבואר
,
שלא
נאמר
במתן
תורה
דבור
השם
לישראל
,
רק
"מתוך
האש"
(דב'
ה
,
ד)
,
ומן
האש
שמעו
(ראה
שם
,
כא)
,
והוא
מה
שהשיגו
הם;
וכן
"מן
השמים"
(להלן
,
יט)
-
על
דרך
האמת:
מתוך
השמים
,
והוא
"מתוך
האש"
בשוה
,
וכבר
נתבאר
ענינו
(ראה
פירושו
לשמ'
יט
,
כ).
והנה
כשראה
אנקלוס
בכאן
ואל
ידבר
עמנו
אלהים
,
שלא
הוזכר
בו
מחיצה
,
לא
ראה
לתרגם
בו
"ולא
ימלל
עמנא
יי'";
ואין
בלשונו
כנוי
למלת
'אלהים'
,
ולכך
שלל
בכאן
מהם
הדבור
ממש.
ומן
המופלא
בחכמת
אנקלוס
,
שלא
הזכיר
במעמד
הר
סיני
'יקרא
דיי''
,
או
'מימרא
דיי''
,
ותרגם
(שמ'
יט
,
ט):
"הא
אנא
מתגלי
לך";
(שם
,
יא):
"יתגלי
יי'
לעיני
כל
עמא
על
טורא
דסיני";
(שם
,
יח):
["דאתגלי
עלוהי";
(שם
,
כ):
"ואתגלי
יי'
על
טורא
דסיני";]
ולא
תרגם
'ואיתגלי
יקרא
דיי''
,
כאשר
הוא
מתרגם
תחלה
"הר
האלהים"
(שמ'
ג
,
א):
"טורא
דאיתגלי
עלוהי
יקרא
דיי'".
כן
עשה
בכל
מקום
שהוזכר
השם
המיוחד
בירידה
הזאת.
אבל
כאשר
יזכיר
הכתוב
"אלהים"
,
תרגם
"לקראת
האלהים"
(שמ'
יט
,
יז):
"לקדמות
מימרא
דיי'";
ותרגם
"בא
האלהים"
(להלן
,
יז):
"אתגלי
לכון
יקרא
דיי'"
,
ולא
אמר
'איתגלי
לכון
יי'';
(להלן
,
יח):
"דתמן
יקרא
דיי'";
וכן
אמר
(שמ'
יט
,
יט):
"ומן
קדם
יי'
מתעני
ליה".
וכל
זה
מבואר
מפורש
למי
שישכיל
דברינו
המפורשים
למעלה
(לשמ'
יט
,
כ);
וכן
ראיתי
בנוסחאות
מדוקדקות
"ויעל
משה
אל
הר
האלהים"
(שמ'
כד
,
יג):
"וסליק
משה
לטורא
דיי'"
-
כי
אחרי
מתן
תורה
יאמר
כן;
והכתוב
"ויסעו
מהר
יי'"
(במ'
י
,
לג)
,
ותרגם:
"ונטלו
מטורא
דיי'".