תנ"ך - ויאמר ה' אל־משה כה תאמר אל־בני ישראל אתם ראיתם כי מן־השמים דברתי עמכם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם: (שמות פרק כ פסוק יט)

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן־הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם: (שמות פרק כ פסוק יט)

ויאמר ה' אל־משה כה תאמר אל־בני ישראל אתם ראיתם כי מן־השמים דברתי עמכם: (שמות פרק כ פסוק יט)

ויאמר יהוה אל־משה כה תאמר אל־בני ישראל אתם ראיתם כי מן־השמים דברתי עמכם: (שמות פרק כ פסוק יט)

תרגום אונקלוס:

וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה כִּדנָן תֵּימַר לִבנֵי יִשׂרָאֵל אַתּוּן חֲזֵיתוֹן אֲרֵי מִן שְׁמַיָא מַלֵילִית עִמְכוֹן :

רש"י:

כה תאמר - בלשון הזה. אתם ראיתם - יש הפרש בין מה שאדם רואה למה שאחרים משיחין לו , שמה שאחרים משיחין לו פעמים שלבו חלוק מלהאמין (ראה מכיל' יתרו בחדש ט). כי מן השמים דברתי עמכם - וכתוב אחר אומר "וירד יי' על הר סיני" (שמ' יט , כ)!? בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם: "מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו" (דב' ד , לו; ראה מכיל' יתרו בחדש ט) - כבודו בשמים , ואשו וגבורתו על הארץ. דבר אחר: הרכין שמים ושמי שמים והציען על ההר; וכן הוא אומר "ויט שמים וירד" (תה' יח , ו; ראה מכיל' יתרו בחדש ט).

ראב"ע פירוש א - הקצר:

ואל תתמה בעבור שתמצא "וירד יי' על הר סיני אל ראש ההר" (שמ' יט , כ) , והוא אומר: כי מן השמים דברתי עמכם , וכן אמר גם משה: "מן השמים השמיעך את קולו" (דב' ד , לו) - כי ה'כבוד' (ראה שמ' טז , י) הוא היורד , ושמים ושמי השמים לא יכלכלוהו (ע"פ מ"א ח , כז). וטעם כי מן השמים - אני השמעתי אתכם קולי ממקומי. וכבר פירשתי לך (בר' יא , ה) למה יקָרא השם "היושבי בשמים" (תה' קכג , א).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ויאמר. רבים השתבשו , בעבור שמצאו "ודבריו שמעת מתוך האש" (דב' ד , לו) - שהיה בהר סיני , כי כתוב "וירד יי' על הר סיני אל ראש ההר" (שמ' יט , כ); ועתה אמר: כי מן השמים דברתי עמכם. ומי שיש לו לב , יבין הטעם בפרשת 'כי תשא' (שמ' לג , כא). רק עתה אתן משל , אולי יבין מי שאין לו לב: חֲשוֹב , שיהיה כדמות אדם בשמים , ורגליו אל הר סיני; וזה טעם "וירד יי'" (שמ' יט , כ). ומן השמים ידבר; כמו "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים" (זכ' יד , ד). כי ידענו , כי השמים והארץ מלא כבודו (ע"פ יר' כג , כד).

ר' יוסף בכור שור:

אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם - ואין לדמותי בשום עניין , ולכך: לא תעשון אתי אלוהי כסף וזהב , כי כולם אַיִן; אבל אם תרצו לעבוד אותי , תעשו לי - לשמי , מזבח אדמה. ורבותינו דרשו (ראה סנה' ז , ב): אלוה הבא בשביל כסף ואלוה הבא בשביל זהב - שלא יעמידו שופט שאינו הגון בשביל עושרו [הגה"ה]. אזכיר - אצווה להזכיר שמי ולהשרות שכינתי; כגון בשילה , בנוב וגבעון (ראה יל"ש תורה תתקנז).

רמב"ן:

אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם - צוה שיאמר להם: אחרי שראיתם בעיניכם כי מן השמים דברתי עמכם , ואני הוא האדון בשמים ובארץ , אל תשתפו עמי אלהי כסף ואלהי זהב , כי אין לכם צורך אתי לעזר אחר. ושיעור הכתוב: לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב. ולדעתי פירושו: לא תעשון אלהי כסף ואלהי זהב להיות לכם לאלהים אתי; ולא תעשו לכם כלל - הזהיר מן האמונה בהם , וחזר והזהיר מן העשייה לבדה , כענין "ופסל ומצבה לא תקימו לכם" (וי' כו , א). ועל דרך האמת: טעם אתי - כטעם "על פני" , וכבר רמזתי פירושו (לעיל , ג). וכתב רבנו שלמה: כי מן השמים דברתי עמכם , וכתוב אחר אומר "וירד יי' על הר סיני" (שמ' יט , כ)!? בא השלישי להכריע ביניהם: "מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה" (דב' ד , לו) - כבודו בשמים , ואשו וגבורתו בארץ. זה לשון הרב , ואיננו מכוון; אבל הכרע הפסוקים מדרש חכמים הוא (מכיל' יתרו בחדש ט). ואמת הוא כי השם בשמים וכבודו בהר סיני , כי באש יי' (ע"פ יש' סו , טז) , וכתוב "ועל הר סיני ירדת ודבר עמהם משמים" (נחמ' ט , יג). והמקראות כולן מבוארות בלשונן לכל יודע , וכבר ביארתי הכל למעלה (שמ' יט , כ). ואמר רבי אברהם (בפירוש ב , הארוך) , כי מי שיש לו לב יבין הטעם בפרשת 'כי תשא' (שמ' לב , א); ודברי פי חכם חן (ע"פ קה' י , יב).

רלב"ג - ביאור הפרשה:

ויאמר יי' אל משה: כה תאמר אל בני ישראל: אתם ראיתם כי מן השמים הגעתי דברי אליכם באש , כי לא ראיתם בהר כל תמונה (ראה דב' ד , יב - טו); וזה ממה שיתבאר לכם ממני שאינני גוף וגויה , ולזה ראוי לכם שלא תעבדו לאחד מהנמצאות הבעלי גוף. ולפי שכבר הזהיר בזה בביאור בדבור "לא יהיה לך" (לעיל , ג) , שב להזהיר בכאן במה שיביא לעבוד אחד מהנמצאים הבעלי גוף , ואמר: לא תעשון בבניני בית המקדש צורות לנוי של כסף או של זהב שיביא לחשב בהם שיהיו אלוהות , כמו צורות האדם וצורות הכוכבים ומלאכי השרת , לפי מה שיחשבו האנשים שתהיה צורתם , כי אלו יתכן שיטעו בהם האנשים ויחשבו שיהיו אלוהות , לעוצם מעלתם על שאר הנמצאות ולהיותם בעלי שכל. ואעפ"י שכבר באה המצוה לעשות שם "שנים כרובים זהב" (שמ' כה , יח) שהם על צורת בן אדם , הנה הזהיר מעשות מהם יותר , כמו שנתבאר במכילתא (מכיל' יתרו בחדש י); עם שהשם יתעלה התחכם ששׂם ענינם באופן שאין לטעות בהם שיהיו אלוהות , כמו שנבאר במה שיבא בגזרת השם (ראה התועלת בדעות בענין המקדש וכליו , בקובץ תועלות לרלב"ג , שמ' כה , א - כז , יט). וראוי שתדע , כי צורת האדם לא יעברו על עשייתה אם לא היתה בולטת , כי אינה תמונת האדם לפי מה שיורגש ממנו בזולת זה האופן , וזה כמבואר בנפשו. ואולם צורת כוכבים ומזלות , הנה יעברו עליה אעפ"י שהיא שטוחה , כי צורתם היא שטוחה לפי מחשבת האנשים; וכן צורות מלאכי השרת אשר יסכימו האנשים בהם , יעברו על עשייתה אעפ"י שהיא שטוחה , לפי שאין להם צורות ותמונות על דרך האמת (ראה מש"ת ע"ז ג , י - יא).