תנ"ך - ואם־מזבח אבנים תעשה־לי לא־תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאִם־מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙ תַּֽעֲשֶׂה־לִּ֔י לֹא־תִבְנֶ֥ה אֶתְהֶ֖ן גָּזִ֑ית כִּ֧י חַרְבְּךָ֛ הֵנַ֥פְתָּ עָלֶ֖יהָ וַתְּחַֽלְלֶֽהָ: (שמות פרק כ פסוק כב)

טקסט וניקוד:

וְאִם־מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה־לִּי לֹא־תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ: (שמות פרק כ פסוק כב)

טקסט בלבד:

ואם־מזבח אבנים תעשה־לי לא־תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה: (שמות פרק כ פסוק כב)

תיקון קוראים:

ואם־מזבח אבנים תעשה־לי לא־תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה: (שמות פרק כ פסוק כב)

תרגום אונקלוס:
וְאִם מַדבַּח אַבנִין תַּעֲבֵיד קֳדָמַי לָא תִבְנֵי יָתְהוֹן פְּסִילָן דִּלמָא תְרִים חַרבָּך עֲלַהּ וְתַחֲלִינַהּ :

מסורה קטנה:
ותחללה - ל'.

רש"י:
ואם מזבח אבנים וגו' - רבי ישמעאל אומר (מכיל' יתרו בחדש יא): כל 'אם' ו'אם' שבתורה רשות , חוץ משלשה: אם מזבח אבנים תעשה לי - הרי 'אם' משמש כמו 'כאשר': וכאשר תעשה לי מזבח אבנים , לא תבנה אתהן גזית; שהרי חובה עליך לבנות מזבח אבנים , שנאמר "אבנים שלימות תבנה" (דב' כז , ו). וכן "אם כסף תלוה" (שמ' כב , כד) - חובה הוא , שנאמר "העבט תעביטנו" (דב' טו , ח). ואף זה משמש בלשון 'כאשר'. וכן "אם תקריב מנחת ביכורים" (ראה וי' ב , יד) - זו מנחת העומר שהיא חובה; ועל כרחך אין 'אם' הללו תלויין אלא ודאין , ובלשון 'כאשר' הן משמשין. גזית - לשון 'גזיזה' , שפוסלן ומסתתן בברזל. כי חרבך הנפת עליה - הרי כי זה משמש בלשון 'פן' , שהוא 'דלמא': פן תניף חרבך עליה. ותחלליה (בנוסחנו: ותחללה) - הא למדת שאם הנפת עליה ברזל , חללתה , שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם , והברזל נברא לקצר ימיו של אדם , אין זה בדין שיניף המקצר על המאריך. ועוד , שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים , לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל. והרי דברים קל וחומר: ומה אבנים , שאינן רואות ולא שומעות ולא מדברות , על ידי שמטילות שלום אמרה תורה "לא תניף עליהם ברזל" (דב' כז , ה) , המטיל שלום בין איש לאשתו , בין משפחה למשפחה , בין אדם לחברו , על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות (ראה מכיל' יתרו בחדש יא).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ואם מזבח אבנים. אתהן - הם האבנים. גזית - הטעם: כמו "ומשרתו יהושע בן נון נער" (שמ' לג , יא) , ורבים כמוהו (ראה בר' מא , מ): לא תבנה אתהן בנין גזית ― והוא מגזרת "על גוזזי צאנו" (בר' לח , יב); "כי גז חיש" (תה' צ , י); כטעם הַכְרָתָה ― רק אבנים שלימות , כמו שהן נבראות. חרבך. דע , כי מלת 'חרב' - שם מין על כל דבר שיֵעָשה מהברזל לחתוך בו. ודקדוק עליה , גם ותחללה - על כל אבן ואבן , כמו "בנות צעדה עלי שור" (בר' מט , כב). הנפת - כי מנהג כורת האבן להניף ידו בגרזן , לכרות מהאבן מה שהוא צריך כדי להשוותה. וסוד לא תבנה אתהן גזית - אפרשנו בפרשת 'צו את אהרן' (ראה וי' ז , יח).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ואם. המזבח שבנה משה - לכרות ברית עם ישראל בדם הברית (ראה שמ' כד , ד - ח); וצוה השם , שיבנו מזבח אבנים בעברם הירדן , טרם שינחלו את הארץ , ויכתבו על האבנים כל התורה (ראה דב' כז , ב - ג) , כי מצות רבות תלויות בארץ; כמו שהיה צרך עם בניהם בהכניסם לארץ (ראה יהו' ח , ל - לב) , מפני מצות התלויות בארץ. ושם זבחו שלמים ואכלו , כאשר עשו אבותיהם (ראה שמ' כד , ד - יא). וטעם ואם - כאומר: עשה עתה "מזבח אדמה" (לעיל , כא) , ואם תזכה שתכנס לארץ , אז תבנה מזבח אבנים. [אתהן - הם , האבנים - גזית; הטעם כמו "ומשרתו יהושע בן נון נער" (שמ' לג , יא); כן: לא תבנה אתהן בנין גזית.] וגזית - מגזרת "גֹזז... את צאנו" (ש"א כה , ד); "וכן נגוזו ועבר" (נח' א , יב). והטעם: כמו כריתה. ומלת חרבך נופלת על כלי ברזל; אולי נקרא כן , כי היא מחרבת. ובמקום אחר כתוב "לא תניף עליהם ברזל" (דב' כז , ה) - על מזבח אבנים שבנו. ואין לנו לחפש על טעמי המצות. ומדרך הסברא , אולי היה כן כדרך הפיגול (ראה וי' ז , טז - יח): בעבור שהיה קרב לגבי המזבח , אין ראוי להיות הנשאר פגול , כי יחלל הקדש שהקדיש , אם ישאיר ממנו עד שיהיה פגול. וככה זה: אם יכרתו אבנים לבנות מזבח , אולי יחולַל הנכרת מהאבנים לעבודה זרה או אל מקום מטונף , וזה איננו כבוד. וראינו , שהכהן צריך לכפר על המזבח (ראה וי' טז , לג).

ר' יוסף בכור שור:
כי חרבך הנפת עליה ותחלליה (בנוסחנו: ותחללה) - ותעשה אותו מזבח חולין לפני , וחללת הקדושה שבו; כי איני חפץ בשום דבר היזק.

רמב"ן:
וטעם ואם במצות חובה - לומר: אם יגיע הזמן שתזכו לרשת את הארץ ולבנות לי מזבח אבנים בבית הבחירה , השמר שלא תבנה אתהן גזית , שתחשוב לעשותם כן למעלת הבנין. ודעת רבי אברהם (בפירוש ב , הארוך) , שהמצוה על המזבח הברית שבסדר 'ואלה המשפטים' (שמ' כד) בפירושיו. ועל דרך האמת , הכתובים כסדרן: "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם" (לעיל , יט) בשמי הגדול , ו"לא תעשון" על פני "אלהי כסף" ו"זהב" (לעיל , כ) , אבל אני מתיר לכם שתעשו "מזבח" לי לבדי , ולזבוח עליו עולות גם שלמים "בכל המקום אשר אזכיר" אני "את שמי" , כי "אבא אליך וברכתיך" (לעיל , כא) ברכות שמים מעל ברכות תהום רובצת תחת (ע"פ בר' מט , כה). ו"אזכיר" - מן "זכרנו יברך" (תה' קטו , יב). "ולא תעלה במעלות על מזבחי" (להלן , כג) - בעבור כי התחיל לצוות במזבח , השלים מצותו , ולא איחר זה עד צוותו בדברי הקרבנות ב'תורת כהנים'; וזו ראיה לדברי חכמים (ראה מכיל' יתרו בחדש יא , ונגד ראב"ע) , ואין צריכין חזוק. כי חרבך הנפת עליה - לאסור בהם נגיעת הברזל; כמו שנאמר "אבנים שלמות תבנה את מזבח יי' אלהיך" (דב' כז , ו) , "לא תניף עליהן (בנוסחנו: עליהם) ברזל" (שם , ה). והזכיר כאן הברזל בלשון 'חרב' , כי כל כלי ברזל אשר בהם פיות כורתות יקראו 'חרב': יאמר בסייף: "ויעש לו אהוד חרב ולה שתי (בנוסחנו: שני) פיות" (שו' ג , טז); ובאזמל: "קח לך חרב חדה" (יח' ה , א); ויאמר בכשיל וכלפות (ע"פ תה' עד , ו) אשר יסתרו בו הבנין: "ומגדלותיך יתץ בחרבותיו" (יח' כו , ט); וכן זה , המסתת אבנים , יקראנו 'חרב'. וטעם המצוה בדברי רבותינו (מכיל' יתרו בחדש יא) - להדור מצוה , שלא יונף המקצר על המאריך. ורבי אברהם אמר , שלא ישאר הנפסל מן האבן באשפתות , והמקצת בָּנוּי במזבח השם; או שלא ילקח ממנה לעשות מזבח לעבודה זרה , כי עובדיה יעשו כן , אולי יצליחו. והרב אמר ב'מורה הנבוכים' (ג , מה) שהיא הרחקה , שלא יבאו לעשות בהן צורה ותהיה "אבן משכית" (וי' כו , א) , כי היה כן מנהג עובדי עבודה זרה. ואני אומר , כי טעם המצוה בעבור היות הברזל חֶרֶב , והוא המחריב העולם , ולכן נקרא כך; והנה עֵשָׂו אשר שנאו השם (ראה מל' א , ג) הוא היורש החרב , שאמר לו "ועל חרבך תחיה" (בר' כז , מ) והחרב הוא כחו בשמים ובארץ; כי במאדים ובמזלות הדם והחרב יצליח , ובהם תֵרָאֶה גבורתו; ולכן לא יובא בית יי' (ע"פ מ"ב יב , יז). וזהו הטעם שהזכירו הכתוב בפירוש , אמר: לא תבנה אתהן גזית , כי בהניפך עליהן שום ברזל לעשותם כן , הנפת עליה חרבך המרצח ומרבה חללים , וחללת אותה. ומפני זה לא היה במשכן ברזל , כי גם יתדותיו , שהיו טובות יותר מברזל , עשה נחשת (ראה שמ' כז , יט); וכן בבית עולמים לא נעשה בו כלי ברזל מלבד הסכינין , כי השחיטה אינה עבודה. והכתוב לא אסר לבנות גזית , רק בהניף עליהן ברזל , כי פירש: כאשר חרבך הנפת עליה , ומפורש מזה: "לא תניף עליהם ברזל" (דב' כז , ה); ואם בא לסתת אותן בכלי כסף או בשמיר שהזכירו רבותינו (סוטה מח , ב) , הרי זה מותר אעפ"י שאינן שלמות. וזה ישבר טעמו של רבי אברהם (בפירוש ב , הארוך) , גם טעם הרב (מו"נ ג , מה) בעבור זה איננו נכון. והנה שלמה הוסיף במצוה , שלא נשמע כל כלי ברזל "בבית בהבנותו" (מ"א ו , ז) , אעפ"י שהיה מותר; שכך שנינו במכילתא (מכיל' יתרו בחדש יא): לא תבנה אתהן גזית - בו אי אתה בונה , אבל אתה בונה בהיכל ובקדשי קדשים; ומה אני מקיים "ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו" (מ"א ו , ז) - בבית אינו נשמע , אבל בחוץ נשמע. והיה הענין הזה , שהיו עוקרין האבנים מהרריהן בכלי ברזל ומסתתים שם בברזל , כאשר יכרתו גם כן בברזל העצים והברושים אשר היו בבית , וכן כתוב "ויסיעו אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית אבני גזית" (מ"א ה , לא) , וכאשר יביאו אותן אל הבית לבנות הקירות , לא יתקנו אותם בברזל ולא יניפו אותו עליהן כלל כדרך הבונים. וזהו שאמר "אבן שלמה מסע נבנה" (מ"א ו , ז) - לא שהיא שלמה לגמרי , רק שהיא שלמה שאין בה פגם כדי שתחגור בה צפורן , אבל היא חלקה ושוה; ופירוש "מסע" - שהיא גדולה כאשר הסיעו אותה מן ההר , לא יחלקו הסלע לאבנים מרובות כמנהג הבונים , ולא יתקנו אותן בכאן , ולא יושיבוה במקבות והגרזן כמנהג כל בנין אחר , כי לא רצה שלמה שישָמע בכל הר הבית קול ברזל; וכל זה להרחיק הברזל ממנו. וזה כדעת רבי ירמיה במסכת סוטה (ראה מח , ב); אבל כדעת רבי יהודה: "אבני גזית" (מ"א ה , לא) - בביתו שם אותן , לא בבית המקדש , ועל דעתו פירוש המקרא: "ויסיעו אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית" ו"אבני גזית" (שם) , כלומר: שהסיעו גם אבני גזית , והם לביתו; וכן נראה בפשט הכתוב , כי החצר עשה אבני גזית , דכתיב "ויבן את החצר... שלשה טורי גזית" (מ"א ו , לו) , ולא החמיר , רק בהיכל ובדביר; וכל זה ריחוק הברזל מן הקדש. והברזל אשר הקדיש דוד , שלא נחקר משקלו (ראה דה"א כב , יד) - לעשות ממנו כלים , לכרות העצים ולחצוב האבנים היה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ואם יגיע העת שתבנה לי מזבח אבנים , וזה יהיה אחרי התישבך בארץ ― כי במדבר עשו מזבח נחשת , כמו שיתבאר אחר זה (שמ' לח , א - ז) , כדי שיוכלו להעתיקו עמהם בלכתם במדבר; ואמנם אחר זה צֻוו לעשות מזבח אבנים , כמו שאמר "אבנים שלמות תבנה את מזבח יי' אלהיך" (דב' כז , ו) ― הנה תחוייב אז להמנע שלא תבנה האבנים ההם בבניניך אם יהיו אבני גזית , כי מפני שהנפת חרבך על האבן ההיא , חללת אותה. ולא תעלה במעלות על מזבחי , אבל יהיה המקום שתעלה בו למזבח בזולת מעלות , ויהיה הולך במדרון באופן שתעלה בו בזולת מעלות , כדי שלא תצטרך לעשות פסיעה רחבה , שתגלה ערותך עליו; אבל תעלה בו עקב בצד גודל בזולת הרחבת הרגלים. ואעפ"י שיהיו להם מכנסים לכסות בשר ערוה , הנה רצה השם יתעלה , לכבודו , שלא יראו מכנסיהם המקום ההוא אשר יעלו בו על המזבח (ראה מכיל' יתרו בחדש יא). וראוי שתדע , כי המזבח יחוייב שיבָּנה מאבנים שלמות (ראה דב' כז , ו) , שלא יהיה בהם חסרון; ולזה הוא מבואר , שאם היה באבן חסרון מוחש , הנה האבן ההיא פסולה לבניין המזבח. וזה החסרון הוא כדי שתחגור בה צפורן (ראה חולין יח , א) , כי כשהיתה בזה האופן איננה שלימה לפי המוחש. וכן אין ראוי שיפסלו ממנה דבר באופן שתהיה גזית , כי כשהיתה בזה התואר איננה שלימה , ואעפ"י שאין בה פגימה; ולזה אמר: לא תבנה אתהן גזית - לעבור עליה ב'לא תעשה'. והנה אם נגע בה הברזל , אעפ"י שנשארה שלימה , הנה האבן ההיא פסולה , שנאמר: כי חרבך הנפת עליה ותחללה - רוצה לומר , שבהנפת החרב עליה לפסלה היא מחוללת. וראוי שתדע , שאם שׂם במזבח קצת מהאבנים אבני גזית , או שנגע בהם ברזל , הנה האבנים ההם פסולות לעבודה , אך המזבח איננו פסול , כי בשאר האבנים יתכן שתעשה שם העבודה; שנאמר: ותחללה - רוצה לומר שהיא מתחללת , ואין המזבח כולו מתחלל בעבורה (ראה משנה מדות ג , ד). ואולם שאר בניין בית המקדש לא מנעה התורה לבנות גזית; ומה שאמר "ומקבות והגרזן וכל (בנוסחנו: כל) כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו" (מ"א ו , ז) אינו מורה שלא יבנוהו גזית , כי בבית לא נשמע אבל בחוץ נשמע , כמו שבארו במכילתא (מכיל' יתרו בחדש יא). (התועלות לשמ' כ , א - כג , בקובץ תועלות לרלב"ג).
ריכוז קישורים