תנ"ך - מזבח אדמה תעשה־לי וזבחת עליו את־עלתיך ואת־שלמיך את־צאנך ואת־בקרך בכל־המקום אשר אזכיר את־שמי אבוא אליך וברכתיך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֘ תַּעֲשֶׂה־לִּי֒ וְזָבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־עֹלֹתֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁלָמֶ֔יךָ אֶת־צֹֽאנְךָ֖ וְאֶת־בְּקָרֶ֑ךָ בְּכָל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵרַכְתִּֽיךָ: (שמות פרק כ פסוק כא)

טקסט וניקוד:

מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה־לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת־עֹלֹתֶיךָ וְאֶת־שְׁלָמֶיךָ אֶת־צֹאנְךָ וְאֶת־בְּקָרֶךָ בְּכָל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת־שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ: (שמות פרק כ פסוק כא)

טקסט בלבד:

מזבח אדמה תעשה־לי וזבחת עליו את־עלתיך ואת־שלמיך את־צאנך ואת־בקרך בכל־המקום אשר אזכיר את־שמי אבוא אליך וברכתיך: (שמות פרק כ פסוק כא)

תיקון קוראים:

מזבח אדמה תעשה־לי וזבחת עליו את־עלתיך ואת־שלמיך את־צאנך ואת־בקרך בכל־המקום אשר אזכיר את־שמי אבוא אליך וברכתיך: (שמות פרק כ פסוק כא)

תרגום אונקלוס:
מַדבַּח אֲדַמתָּא תַּעֲבֵיד קֳדָמַי וּתהֵי דָבַח עֲלוֹהִי יָת עֲלָוָתָך וְיָת נִכסַת קוּדשָׁך מִן עָנָך וּמִן תּוֹרָך בְּכָל אֲתַר דְּאַשׁרֵי שְׁכִינְתִי לְתַמָן אֶשׁלַח בִּרכְתִי לָך וַאֲבָרְכִנָך :

עין המסורה:
אדמה - י"א: בר' ד , ב; *שמ' כ , כא; מ"ב ה , יז; יש' טו , ט; מה , ט; יואל א , י; ב , כא; עמ' ז , יז; זכ' יג , ה; תה' קד , ל; דה"ב כו , י. עלתיך - ג' (מלא וחסר , בלישנא): שמ' כ , כא; יש' מג , כג; תה' נ , ח. וכל משנה תורה (דב' יב , יג , יד , כז - כל אלה בכתיב חסר).

מסורה גדולה:
אדמה י"א ותסף ללדת מזבח אדמה משא צמד פרדים אדמה ולשארית אדמה חרש את חרשי אדמה אל תיראי אדמה שדד שדה אבלה אדמה ואתה על אדמה טמאה איש עבד אדמה כי אהב אדמה היה ותחדש פני אדמה.

מסורה קטנה:
אדמה - י"א.

רש"י:
מזבח אדמה - מחובר באדמה , שלא יבננו על גבי עמודים או על גבי כיפים (ראה מכיל' יתרו בחדש יא). דבר אחר (ראה שם) , שהיה ממלא את חלל מזבח הנחשת אדמה בשעת חנייתם. תעשה לי - שתהא תחלת עשייתו לשמי (ראה שם). וזבחת עליו - אצלו , כמו "ועליו מטה מנשה" (במ' ב , כ). או אינו אלא עליו ממש? תלמוד לומר: "הבשר והדם על מזבח יי' אלהיך" (דב' יב , כז) , ואין שחיטה בראש המזבח (ראה מכיל' יתרו בחדש יא). את עלתיך ואת שלמיך - אשר מצאנך ומבקרך. את צאנך ואת בקרך - פירוש לאת עולתיך ואת שלמיך. בכל המקום אשר אזכיר את שמי - אשר אתן לך רשות להזכיר את שם המפורש שלי , שם אבא אליך - אשרה שכינתי , וברכתיך - מיכן אתה למד , שלא נתן רשות להזכיר שם המפורש , אלא במקום שהשכינה שורה שם , וזהו בית הבחירה , ושם ניתן רשות לכהנים להזכיר שם המפורש בנשיאות כפים ולברך את העם.

רשב"ם:
מזבח אדמה תעשה לי - לפי שהאומות עושים אשריהם על המזבחות , כדכתיב בגדעון "ואת האשרה אשר עליו תכרת" (שו' ו , כה); וכתיב "כזכר בניהם מזבחותם ואשריהם" וגו' (יר' יז , ב); "לא תטע לך אשֵירה כל עץ אצל מזבח" (דב' טז , כא); לכך אומר הקדוש ברוך הוא: ואפילו אם תעשה לי מזבח , לא תעשהו אלא מאדמה , שאין רגילים לעשות ציורים וצלמים , כי אם מלאכה חלקה. ואף אם תרצה לעשות מזבח אבנים - אבנים שלימות תבנה את המזבח של יי' אלהיך (ראה דב' כז , ו) , מזבח אבנים , ו"לא תניף עליהם ברזל" כדכתיב ב'משנה תורה' (שם , ה). ולא תבנה אתהן גזית - כי כשבונין אותן גזית , בכלי ברזל , רגילין המסתתין לעשות בהם ציורים וצלמים , כדכתיב בישעיה גבי צלמים "חרש ברזל מעצד ופעל בפחם ובמקבות יצרהו... יתארהו בשרד יעשהו במקצועות ובמחוגה יתארהו" (מד , יב - יג).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
מזבח אדמה - וכבודי ידור עמכם ולא יזוז , על תנאי שתזבחו זבחים לי; ולא אבקש מזבח זהב וכסף , כי אם מזבח אדמה. וטעם את צאנך ואת בקרך - אלה הם המינים הקרֵיבים על גבי המזבח. בכל המקום אשר אזכיר את שמי - בכל מקום שאשים זכר לשמי שם , אם תבוא אל המקום הנזכר בשמי , גם אני אבוא אליך וברכתיך. וטעם אבוא אליך - כדרך בן אדם; והטעם: תמצאני במקום שאזכיר שמי עליו , והוא מקום הכבוד.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
מזבח. יש אומרים (ראה רשב"ם) , כי הטעם - שלא יעשה ציורים במזבח; על כן צוה "מזבח אבנים" (להלן , כב) להיותם אבנים שלמות. ואלה המפרשים , אולי ילמדוני , למה נעשה כל המשכן כרובים (ראה שמ' כו , א) , וכרובי זהב על הכפרת (ראה שמ' כה , יח) , והבית אשר בנה שלמה כולו "כרובים ותימורות ופטורי ציצים" (מ"א ו , לב)? ואלה המקומות נכבדות ממקום המזבח! ובפרשת 'כי תשא' (שמ' לג , כא) אדבר על זה. יש אומרים: מזבח אדמה - שלא יהיה על מקום גבוה; ואין זה משמע הלשון. והעד: כתוב אחריו "מזבח אבנים" (להלן , כב). קדמונינו אמרו (ראה מכיל' יתרו בחדש יא) , כי הטעם - לשום אדמה במזבח נחשת. ואמת אמרו , כי כן עשו; רק שמו זה הפסוק לזכר ולאסמכתא. ואין זה פשוטו , כי האדמה שישימו בו - מקרה , כי הוא לא יקרא , רק "מזבח הנחשת" (שמ' לח , ל) , כי מן הנחשת נעשה. גם נקרא מזבח הקטרת (שמ' מ , ה) "מזבח הזהב" , בעבור שהוא מצופה זהב. ועוד: אילו היה כן משמע מזבח אדמה , יהיה הפירוש "ואם מזבח אבנים" (להלן , כב) - שישימו בו אבנים! ולא נוכל לומר שלא נעשה המזבח מאבנים , כי מפורש הוא , והוא הנעשה בהר עיבל (ראה דב' כז , ד; יהו' ח , ל - לא). ועתה אפרש. אמר הגאון , כי יש מחלוקת על דבר המזבח שעשה משה תחת הר סיני (ראה שמ' כד , ד); יש אומרים: קודם מתן תורה היה , ואחרים אמרו: אחר כן. והגאון הודה למחלוקת הראשונה , ואמר , כי הכתוב בפרשה הזאת "כל אשר דבר יי' נעשה" (שמ' יט , ח) , הוא שָנוי בפרשה השנית: "כל אשר דבר יי' נעשה ונשמע" (שמ' כד , ז). ואני אתן לך ראיה גמורה , כי אחר מתן תורה היה: כי הנה כתוב בפרשה הזאת , שאמר השם למשה בעלותו אל הר האלהים לפני מתן תורה: "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים; ועתה אם שמוע תשמעו בקולי" (שמ' יט , ד - ה); ואמר בתחלה: "כה תאמר לבית יעקב" (שם , ג). והנה לא הגיד להם לא מצוה ולא חוקים ולא משפטים , רק לשמע מפיהם אם היו חפצים לשמוע קול השם לכל אשר יצום. והם השיבו ואמרו: "נעשה" (שמ' יט , ח); ושם כתוב "וישב משה את דברי העם אל יי'". אז קדשם לשמוע דבר השם (ראה שם , יד) , שהיו עשרת הדברים. ועתה החל להשמיעם מצותיו: כאשר נגש משה אל הערפל (ראה לעיל , יח) , אמר לו זאת הפרשה "לא תעשון" (לעיל , כ ואי') , וכל פרשת 'ואלה המשפטים' (שמ' כא , א ואי') עד "כי יהיה לך למוקש" (שמ' כג , לג). ואחר כן כתוב "ויבא משה" (שמ' כד , ג) - שירד מן ההר; ושם כתוב "ויספר לעם את כל דברי יי' ואת כל המשפטים" (שם). ו"דברי יי'" הם מצות 'עשה' ומצות 'לא תעשה' , שתחלתם "לא תעשון אתי" (לעיל , כ) , ודברי המזבח , וכל מצות 'עשה' ו'לא תעשה' שהם בפרשת 'ואלה המשפטים' , כמו "השב תשיבנו לו" (שמ' כג , ד); "עד בא השמש תשיבנו לו" (שמ' כב , כה); "אלהים לא תקלל" (שם , כז). ו"המשפטים" (שמ' כד , ג): דבר העבדים , והמכים , והנצים , והנגיחה , וההבערה , ודברי הגניבה , והשבועה (ראה שמ' כא - כב); ועל אלה כתוב שם "ואת כל המשפטים". ובעבור זה אמרו אבותינו: "נעשה ונשמע" (שם , ז). ופירוש "נעשה" - לשמר מצות 'עשה' ומצות 'לא תעשה'; ו"נשמע" - על המשפטים. על כן הוסיפו אחר מתן תורה לאמר "ונשמע" , ולא אמרו כן בתחלה (ראה שמ' יט , ח). והנה פירוש מזבח אדמה - כמשמעו , שהוא עשוי מאדמה; וזהו שכתוב "ויבן מזבח תחת ההר" (שמ' כד , ד). וכתוב בכאן וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך , ושם כתוב "ויעלו עולות ויזבחו... שלמים" (שם , ה). ואין ספק , כי זאת פרשת מזבח אדמה עם "לא תעשון אתי" (לעיל , כ) - בעבור דם הברית שזרק על המזבח (ראה שמ' כד , ו - ח) , ועל העם שקבלו על נפשם שהשם לבדו יהיה להם לאלהים , שישמרו מצוותיו ומשפטיו. והזכיר את צאנך ואת בקרך - ששניהם מיני ה'עולות' וה'שלמים' (ראה שם , ו). ראיתי מין אחד שטען על חכמים , בעבור שאמרו (זבחים מז , א): אי זהו מקומן שלזבחים; כי אמר , כי לא מצא בכל התורה 'זביחה' כי אם עם שלמים; כמו "עולה וזבחים" (שמ' יח , יב). כי העולה - דבר בפני עצמו , והזבחים - שְלָמים; כמו "ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים" (שמ' כד , ה); וככה בכל מקום. והראיתי לו , כי לא דבר נכונה; כי הנה כתוב: וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך. אז התוַדה על חטאו , שטען על נכבדים מכל הדורות הבאים אחריהם. וטעם בכל המקום אשר אזכיר את שמי - שכבודי שוכן שם , כמו שילה ונב , שעמד שם הארון - אם תבא אלי לבקר אותי שם , תמצאני , כאילו באתי אליך; שידעתי שתבוא , ובעבורך באתי. ובעבור שבאת לכבודי , אבא אליך וברכתיך - ולא תהיה צריך לאחר , כי תמצאני כל עת; ששם כבודי.

ר' יוסף בכור שור:
אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם - ואין לדמותי בשום עניין , ולכך: לא תעשון אתי אלוהי כסף וזהב , כי כולם אַיִן; אבל אם תרצו לעבוד אותי , תעשו לי - לשמי , מזבח אדמה. ורבותינו דרשו (ראה סנה' ז , ב): אלוה הבא בשביל כסף ואלוה הבא בשביל זהב - שלא יעמידו שופט שאינו הגון בשביל עושרו [הגה"ה]. אזכיר - אצווה להזכיר שמי ולהשרות שכינתי; כגון בשילה , בנוב וגבעון (ראה יל"ש תורה תתקנז).

רמב"ן:
מזבח אדמה תעשה לי - פירש רבי אברהם (בפירוש ב , הארוך) , כי אמר "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב" (לעיל , כ) לקבל כח עליונים בצורתם , להיות אמצעים ביני וביניכם , כי בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך אני בכבודי וברכתיך , אין לך צורך לאמצעי. ועל דעת רבותינו (מכיל' יתרו בחדש יא) , במזבחות שהם הנעשים במשכן ובמקדש , הזכיר מצות המזבחות באדמה וב"אבנים" (להלן , כב) , לאמר שיעשו גם כן המזבחות לשם לבדו , ושם יזבחו העולות והשלמים , ולא לשדים "על פני השדה" (וי' יז , ה); ובכל המקום שיזכירו את שמו , יבא בכבודו עליהם לשַכֵּן שכינתו בתוכם ולברך אותם.

רלב"ג - ביאור המילות:
וזבחת עליו - רוצה לומר: אצלו , כטעם "ועליו מטה מנשה" (במ' ב , כ); והראיה שלא היתה הזביחה על המזבח - שהרי נתבאר בפרשת 'ויקרא' ששחיטת השלָמים תהיה "אל פתח אהל מועד" (וי' א , ג) , ולזה הוא מבואר , שאין שחיטתם על המזבח ממש. אזכיר את שמי - הוא מעניין "אזכרתה" (וי' ב , ב); והרצון בו: בכל מקום אשר אריח שמי ועצמוּתִי , כטעם "והריחו ביראת יי'" (יש' יא , ג). והנה המקום אשר יריח בו השם יתעלה שמו , הוא המקום אשר יהיו בו החשובים הדבקים בו; כי הם משיגים מנימוס הנמצאות וסדרם וישרם דבר מה , ובזה האופן ידע השם יתעלה כי שמו הוא בקרבם. וזה , כי בשעור מה שישיגו מנימוס הנמצאות ישיגו מעצמותו יתעלה , כמו שיתבאר מדברינו למי שיתבונן בהם בראשון ובחמישי מ'ספר מלחמות יי''; והנה שם תדבק השגחתו יתעלה וברכתו , כמו שבארנו ברביעי מ'ספר מלחמות יי''. או יהיה אזכיר מענין 'זכרון' , ויהיה בית המקדש הוא המקום אשר יזכיר בו שמו השם יתעלה; כי כל עניניו הם מישירים להשיג סודות הנמצאות , כמו שנבאר במה שיבא (ראה התועלת בדעות בענין המקדש וכליו , בקובץ תועלות לרלב"ג , שמ' כה , א - כז , יט) , ולזה נתחייבו ישראל לראות המקדש שלש פעמים בשנה (ראה שמ' כג , יז). וירצה בזה , שבכל מקום שיהיה מקדשו , שם תדבק השגחתו ויברך ישראל; ואעפ"י שלא היה במקום הנבחר כי אם בסוף הענין , שהיה בהר המוריה. והנה הסבה בזה היא , כי המקדש הוא סבה אל קנין השלמות , אשר בעבורו יהיו מושגחים , אם מפני צורתו וצורת כליו אם מפני העבודה הנעשית בו , כמו שיתבאר מדברינו בגזרת השם במה שיבא [*108] (ראה התועלת בדעות בענין המקדש וכליו , בקובץ תועלות לרלב"ג , שמ' כה , א - כז , יט). (התועלות לשמ' כ , א - כג , בקובץ תועלות לרלב"ג).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
מזבח אדמה תעשה לי - רוצה לומר , שיהיה מחובר לקרקע; שלא תבנהו על גבי כיפין - והם בנינים יהיה חלול תחתיהם , כמו מערה - ולא על גבי עמודים (ראה מכיל' יתרו בחדש יא) , כדי שלא תתן התנשאות ורוממות למה שתעבד בו השם יתעלה; כי זה יביא לחשב שתהיה העבודה לתמונה ההיא. והנה אצל המזבח בעזרה תזבח עולותיך ושלמיך , וצאנך ובקרך שיהיו קדשים , כמו הענין בעולות ושלמים; ואולם המקומות שתהיה בהם זביחת הקדשים בעזרה יתבארו בגזרת השם בחומש ויקרא (א - ז). וזה , כי בכל המקום אשר יהיה שמי נזכר , שם תדבק השגחתי ואברכך , היה המקום גבוה או שָפָל , כי עיני משוטטות בארץ לדעת כל אשר בארץ (ע"פ דה"ב טז , ט; ש"ב יד , כ) , ואם אני בתכלית הגובה; ולזה לא ארצה שיהיה המזבח נפרד מהארץ.
ריכוז קישורים