תנ"ך - ועשה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי מצותי: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֙סֶד֙ לַאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי: ס (שמות פרק כ פסוק ו)

טקסט וניקוד:

וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֺתָי: ס (שמות פרק כ פסוק ו)

טקסט בלבד:

ועשה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי מצותי: ס (שמות פרק כ פסוק ו)

תיקון קוראים:

ועשה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי מצותי: ס (שמות פרק כ פסוק ו)

תרגום אונקלוס:
וְעָבֵיד טֵיבוּ לְאַלפֵי דָרִין לְרָחֲמַי וּלנָטְרֵי פִקוֹדָי :

עין המסורה:
ועשה חסד - ד': שמ' כ , ו; דב' ה , י; ש"ב כב , נא; תה' יח , נא.

מסורה קטנה:
ועשה חסד - ד'.

רש"י:
ונוצר (בנוסחנו: ועשה) חסד , שאדם עושה , לשלם שכר עד אלפַיִם דור; נמצאת מידה טובה יתירה על מדת פורענות אחת על חמש מאות , שזו לארבעה דורות (ראה לעיל , ה) וזו לאלפַיִם (ראה מכיל' יתרו בחדש ו).

רשב"ם:
ועושה חסד לאלפים - לבנים שִלֵּשִים , רִבֵּעִים , חִמֵשִיִים , עֲשִרִיִים , מאות ואלפים. בנים אלפים הם "אלף דור" (דב' ז , ט) , ולא קשו קראי אהדדי לפי הפשט (וראה סוטה לא , א): בכאן מדבר בבנים ובני בנים ובבני בני בנים - וכל 'בנים' דור אחד , ובני בניהם דור שני - והבנים של דור אחרון אחרון , של אלף , קרואים 'בנים אלפים' , אבל ב'משנה תורה' , שאינו מזכיר לא בנים ולא שילשים ולא רבעים , הוא אומר "וידעת כי יי' אלהיך" וגו' "לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור" , ואותו 'אלף' הוא 'בנים אלפיים'.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
וטעם לאלפים - לעולם ועד , וכן טעם "לאלף דור" (דב' ז , ט); והעד: "וחסד יי' מעולם ועד עולם" (תה' קג , יז). והוא סוד גדול ומופלא. לאוהבי - הם יודעי השם , ואין למעלה מהם. ולשומרי מצותיו - בעבור יראתו. אחריהם:

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
כתוב ועשה חסד לאלפים , וכתוב אחר "לאלף דור" (דב' ז , ט). ובני אדם יחשבו כי זה שאלה , ואיננה; כי כתוב: אם תשמר מצותי , ישמר לך השם הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך (ראה שם , יב) , שהם השלשה אבות; וזהו "שומר הברית והחסד... לאלף דור" (שם , ט). ובפרשה זו אמר דבר אחר , והוא , שהוא עושה חסד לאלפים , והטעם: אין קץ. וזה הדבר יתפרש לשני עניינים: האחד , שהשם יעשה חסד לאוהביו , שתעמודנה נשמותם לעולם , לאלף אלפי דורות. והשני , כי יעשה השם טוב לבניהם שהם כמוהם , עד אין קץ. וכבר אמר דוד: "וחסד יי' מעולם ועד עולם על יריאיו וצדקתו לבני בנים" (תה' קג , יז). והנה אין ספק , כי חסד השם הוא לנצח על יריאיו. ובעבור שהזכיר "וצדקתו לבני בנים" , על דרך "וצדקתו עומדת לעד" (תה' קיא , ג) , הוצרך לפרש אם היו הבנים טובים , על כן אמר אחר כן: "לשומרי בריתו" (תה' קג , יח). ובפרשת 'כי תשא' (שמ' לד , ז) אפרש לך , איך תכנס מדת "פוקד עון אבות" (לעיל , ה) במדת רחמים. ומלת לאוהבי - הם החסידים; ולשומרי מצותי - הם הצדיקים.

ר' יוסף בכור שור:
ועושה חסד לאלפים - לכמה אלפים שבניהם צדיקים ועובדין את הקדוש ברוך הוא זה אחר זה , הוא מוסיף עליהם אהבה , שעובדין אותו דור אחר דור , לעולם , באין קץ; אבל הרשעים לא יעברו דור רביעי , ולפיכך אינו אומר על חמישי ושישי , שלא יבאו לעולם. וכן מצינו ביהוא , כי כשהרשיע אמר לו הקדוש ברוך הוא: "בנים רביעים ישבו לך על כסא ישראל" (ראה מ"ב טו , יב); וכן "ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם" (בר' טו , טז).

רמב"ן:
לאוהבי ולשומרי מצותי - הנראה כפי משמעות הכתוב , שזו הבטחה בענין המצות האלו אשר הזכיר; אמר כי הוא עושה בהן חסד לאלפים לאוהביו , הם המוסרים נפשם עליו. כי המודים בשם המיוחד ובאלהותו לבדו , ויכפרו בכל אלוה נכר ולא יעבדו אותם , עם סכנת נפשם , יקראו 'אוהביו'; כי זו היא האהבה שנתחייבנו בה בנפשותינו , כמו שאמר "ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך" (דב' ו , ה) - שתמסור נפשך וחייך באהבתו , שלא תחליפנו באל אחר ולא תשתף עמו אל נכר. ולכך נאמר באברהם "זרע אברהם אוהבי" (יש' מא , ח) - שנתן נפשו שלא יעבוד עבודה זרה באור כשדים. ושאר הצדיקים יקראו 'שומרי מצותיו'. ורבים פרשו , כי 'אוהביו' - העובדים מאהבה , שלא על מנת לקבל פרס , כמו שהזכירו חכמים (משנה אבות א , ג). ומצאתי במכילתא (מכיל' יתרו בחדש ו): לאוהבי - זה אברהם וכיוצא בו , ולשומרי מצותי - אלו הנביאים והזקנים; רבי נתן אומר: לאוהבי ולשומרי מצותי - אלו שהם יושבים בארץ ישראל ונותנין נפשם על המצות: מה לך יוצא ליהרג? על שמלתי את בני; מה לך יוצא לישרף? על שקראתי בתורה; מה לך יוצא ליצלב? על שאכלתי את המצה; מה לך לוקה מאפרגל? על שנטלתי את הלולב; ואומר "אשר הכיתי בית מאהבי" (זכ' יג , ו) - המכות האלו גרמו לי לאהב לאבי שבשמים. הרי פירש רבי נתן , כי האהבה - מסירת הנפש על המצוה. והכתוב ודאי על עבודה זרה , כי בה נתחייבנו ב'יהרג ואל יעבור' (ראה פסחים כה א - ב) בכל הזמנים לעולם; אבל הרחיב הענין לכל המצות ― לפי שבשעת השמד אנו נהרגין על כולן ― מן הכתוב האחר "ולא תחללו את שם קדשי" (וי' כב , לב). ותנא קמא , שאמר 'זה אברהם' ו'אלו הנביאים' - אינו נכון שיאמר שהיו הנביאים עושין על מנת לקבל פרס; אבל יש בזה סוד: אמר שאברהם נתן נפשו ב'אהבה' , כענין שכתוב "חסד לאברהם" (מי' ז , כ) , ושאר הנביאים ב'גבורה'. והבן זה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
לא תשתחוה להם - מגיד שאין ראוי להשתחוות לאחד ממיני עבודה זרה ואעפ"י שאין דרך עבודתו בכך , כי ההשתחואה על דרך האלהות לא תותר לעשות כי אם לשם יתעלה לבדו. וכן ראוי שנבין מזה בשאר העבודות הנעשות לשם יתעלה , כמו הזביחה והקטור והנסוך , ולזה אמרה התורה "זובח לאלהים יחרם" וגו' (שמ' כב , יט); ואולם זכר בכאן מין אחד מהעבודות אשר יעשו לשם יתעלה , וממנו נלמד הענין בשאר העבודות (ראה סנה' ס , ב). ולא תעבדם - רוצה לומר: בעבודות המיוחדות להם אשר יעבדום בהם עובדיהם , כמו זורק אבן למרקוליס ופוער עצמו לפעור , כי זאת היא עבודתם (ראה שם). כי אנכי יי' אלהיך אל קנא - מקנא במי שיתן האלהות לזולתי; ואענוש אותו השונא אותי ועובד עבודה זרה עונש נפלא , בדרך שיענשו על זה העון בני החוטא והשלשים והרבעים , ולזה ראוי שישָמרו האנשים מעבוד עבודה זרה. ואולם למי שיאהבני וישמור מצותי באופן שידבק בי אעשה חסד נפלא , ימשך החסד ההוא לזרעו לאלפים מֵהדורות. (חקירה בענין פוקד עון אבות על בנים) והנה יסופק בזה המאמר ספק חזק , והוא: איך יתכן שיענוש השם יתעלה בני החוטא , והנה אין להם אשם בחטא אביהם! ואנחנו מתירים זה הספק בזה האופן , והוא - שהעונש יביא השם יתעלה לעוברים על דבריו אם על צד ההשגחה על דרך התוכחת , אם על צד סור ההשגחה , שיחולו עליהם הרעות הנכונות לבא עליהם מצד המערכת; וכבר יהיו אלו הרעות באופן שיגיע בהם רע לזרעם , לא היה מגיע להם לולי חטא אבותיהם. והמשל , כי כאשר מרו אבותינו , חוייב להם מהעונש שיגלו בין האומות ויירשו גויים ארצם; והנה נמשך לזרעם אחריהם הגלות הזה בסבת הִמצאם גולים בהִולדם , עד שלא יתכן שימלטו מזה הרע אם לא בהיותם יוצאים ממנו על צד המערכת , או בשיהיו בתכלית מהשלמות שיתכן , שיוציאם השם יתעלה מהארצות אשר הדיחם שם על דרך המופת. ובזה האופן היה מה שאמר הנביא: "אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו" (איכה ה , ז). וזה , שאם לא חטאו אבותינו , היינו אנחנו נמצאים בארץ , ולא נצא ממנה אם לא בשנעשה מהפעולות המגונות מה שנתחייב עליהם כמו זה העונש; ואולם , כשנמצאנו בגלות בחטא אבותינו , הנה לא יספיק לנו לשוב שם ההִשמר מהפעולות המגונות , אבל יצטרך לנו שנקנה מהשלמות מה שנהיה בו דבקים בשם יתעלה באופן שיוציאנו מהגלות הזה על צד ההשגחה הנפלאה. ובזה האופן לא יהיה עָוֶל אם יגיע עונש לבנים בעבור חטא האבות , כי זה במקרה. והנה זה העונש המגיע בזה האופן הוא מעטי , לפי שהרע המסודר מהמערכת הוא מעטי , כמו שהתבאר ב'ספר מלחמות יי'' (מאמר ד); והטובות ישפיע השם יתעלה באמצעותו על הרֹב. ועוד , שהרע ההוא , המסודר מהמערכת , יתכן שיסור קודם עתו מצד דבקות ההשגחה האלהית במקבל הרע ההוא. ולזה הוא מבואר , שזה הרע אין ראוי שיתמיד אורך נפלא , כי ההשגחה האלהית הפרטית וההשגחה הכוללת אשר תהיה באמצעות המערכת מתנגדות לו. ואולם הטוב המסודר מהשם יתעלה לדבקים בו יתכן שיתמיד לאלפים מֵהדורות , כי הטוב הוא נעזר בטובות המסודרות מצד המערכת ובטובות המסודרות על צד ההשגחה הפרטית; וזה מבואר מאד , כל שכן למי שראה דברינו בזה הענין ברביעי מ'ספר מלחמות יי'' והתבונן בהם. ואולם , רבותינו ז"ל (ראה ברכות ז , א) התירו זה הספק באופן אחר , וזה שהם אמרו , שהשם יתעלה הוא "פוקד עון אבות על בנים" (לעיל , ד) כאשר יהיו הבנים אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם; והוא בלי ספק מאמר אמתי , כמו שביארנו ברביעי מ'ספר מלחמות יי''. וזה , כי הרע המסודר מהשם יתעלה על צד התוכחת יהיה לפי המרי; רוצה לומר , שמי שהסתבך במרי סִבוך מעט , תספיק לו תוכחת מעוטה , ומי שהחזיק בו באופן ששב לו קנין חזק , יצטרך לתוכחת יותר עצומה. ובהיות הענין כן , הנה כאשר חטא האדם לבדו , תספיק לו תוכחת יותר מעוטה מהתוכחת אשר תצטרך לו אם היה מחזיק אביו בזאת התכונה והיה הוא אוחז מעשה אבותיו , כי אז נסתבך בזה המרי סִבוך יותר חזק; ובזה האופן אמרה תורה "ואף בעונות אבותם אתם ימקו" (וי' כו , לט). והנה מה שאמרנוהו בזה הוא יותר נאות לפי הפשט.
ריכוז קישורים