תנ"ך - ששת
ימים
תעבד
ועשית
כל־מלאכתך:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
שֵׁ֤֣שֶׁת
יָמִ֣ים֙
תַּעֲבֹ֔ד֘
וְעָשִׂ֖֣יתָ
כָּל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒:
(שמות פרק כ פסוק ט)
שֵׁשֶׁת
יָמִים
תַּעֲבֹד
וְעָשִׂיתָ
כָּל־מְלַאכְתֶּךָ:
(שמות פרק כ פסוק ט)
ששת
ימים
תעבד
ועשית
כל־מלאכתך:
(שמות פרק כ פסוק ט)
ששת
ימים
תעבד
ועשית
כל־מלאכתך:
(שמות פרק כ פסוק ט)
רש"י:
ועשית
כל
מלאכתך
-
כשתבא
שבת
,
יהי
בעיניך
כאילו
כל
מלאכתך
עשויה
(ראה
מכיל'
יתרו
בחדש
ז)
,
שלא
תהרהר
אחר
מלאכה.
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
זכור.
טעם
לקדשו
-
הוא
הכתוב
אחריו:
ששת
ימים
תעבוד;
ככה
פירושו:
ויקדשהו
-
שהשם
שבת
בו
מכל
מלאכתו.
וטעם
להיותו
דבק
עם
ברך
,
כאשר
הוא
כתוב
בפרשת
'ויכֻלו'
(ראה
בר'
ב
,
ג)
-
כי
השם
קדש
זה
היום
וזמנוֹ
לקבל
הנפש
תוספת
חכמה
יותר
מכל
הימים;
על
כן
כתוב:
ברך
יי'.
וכבר
פירשתי
זה
ב'מזמור
שיר
ליום
השבת'
(תה'
צב
,
ה):
ראינו
,
כי
שנת
השמטה
דומה
לשבת:
גם
היא
שביעית
בשנים
,
וצוה
השם
שיקראו
התורה
בתחלת
השנה
נגד
"האנשים
והנשים
והטף"
,
ואמר
הטעם:
"למען
ישמעו
ולמען
ילמדו...
ושמרו"
(דב'
לא
,
יב).
והנה
השבת
נִתְנה
להבין
מעשי
השם
ולהגות
בתורתו
,
וככה
כתוב
"כי
שמחתני
יי'
בפעלך"
(תה'
צב
,
ה).
כי
כל
ימי
השבוע
אדם
מתעסק
בצרכיו;
והנה
זה
היום
ראוי
להתבודד
,
וישבות
בעבור
כבוד
השם
,
ולא
יתעסק
אפילו
לשוא
בעסקיו
שעברו
,
או
מה
יִוָּעץ
לעשות;
וככה
אמר
הנביא:
"ממצוא
חפצך
ודבר
דבר"
(יש'
נח
,
יג).
ומנהג
ישראל
היה
ללכת
סמוך
לשבת
אצל
הנביאים
,
כמו
"מדוע
את
הולכת
אליו
היום
לא
חדש
ולא
שבת"
(מ"ב
ד
,
כג).
וכבר
הזכרתי
(לעיל
,
ב)
,
כי
טעם
כל
עושה
מלאכה
בשבת
,
הוא
מכחש
במעשה
בראשית
,
רק
איננו
מכחש
השם
הנכבד.
והנה
אין
ספק
,
כי
מלת
לא
תעשה
כוללת
כל
מי
שהוא
בן
מצוה
,
על
כן
טעם
בנך
ובתך
-
הקטנים
-
שביתתן
עליך
(ראה
שבת
קכא
,
א)
,
ואתה
חייב
לשמרם
,
שלא
יעשו
דבר
שהוא
אסור
לך
לעשות.
וככה
ועבדך
(בנוסחנו:
עבדך)
ואמתך
שהוא
ברשותך
-
אתה
חייב
שתשמרהו
,
שלא
תניחהו
שיעבד
לאחר;
ואם
לאו
,
אתה
עובר
על
מצות
"למען
ינוח
עבדך
ואמתך
כמוך"
(דב'
ה
,
יד)
,
כאשר
פירש
משה
אדונינו
,
על
הדרך
שהזכרתי
(לעיל
,
א).
ועל
זה
התנאי
ידור
הגר
בשעריך
,
שלא
יעשה
מלאכה
בשבת
וביום
הכפורים
(ראה
וי'
טז
,
כט);
על
כן
-
בשנייה
"הגר"
(שמ'
כג
,
יב);
וככה
בעריות
(ראה
וי'
יח
,
כו):
על
זה
התנאי
ידור
,
שישמור
העריות;
וככה
באכילת
הדם
(ראה
וי'
יז
,
י).
וראינו
בירמיהו
,
שהחמיר
במצות
שבת
,
ואמר
מפורש:
אע"פ
שנגזרה
גזרה
על
ירושלם
שתחרב
,
אם
ישובו
ישראל
לשמור
את
השבת
כאשר
צוו
-
לא
יגלו
ממקומם
,
ויעמדו
בירושלם
כסאות
מלכות
בית
דוד
(ראה
יר'
יז
,
כא
-
כז).
רמב"ן:
ששת
ימים
תעבוד
[ועשית
כל
מלאכתך]
-
ענין
'עבודה'
היא
מלאכה
שאינה
להנאת
הגוף
כאוכל
נפש
וכיוצא
בה
,
כענין
שנאמר
"ובכל
עבודה
בשדה"
(שמ'
א
,
יד);
"כי
תעבוד
את
האדמה"
(בר'
ד
,
יב);
"ונזרעתם
ונעבדתם"
(ראה
יח'
לו
,
ט);
וכאשר
אפרש
עוד
בעזרת
השם
(ראה
וי'
כג
,
ז).
ולכך
אמר:
ששת
ימים
תעבוד
את
האדמה
,
ועשית
כל
מלאכתך
אשר
היא
לצורך
גופך
ולהנאתך
,
כענין
"את
אשר
תאפו
אפו"
וגו'
(שמ'
טז
,
כג);
ובשבת
לא
תעשה
שום
מלאכה.
אתה
ובנך
ובתך
הקטנים
-
הזהירנו
בשבת
שלא
יעשו
הבנים
הקטנים
מלאכה
לדעתנו
וברצוננו.
ועבדך
ואמתך
-
הם
העבדים
שמלו
וטבלו
,
שחייבין
בכל
דיני
שבת
כישראל
,
כמו
שאמר
במשנה
תורה
"למען
ינוח
עבדך
ואמתך
כמוך"
(דב'
ה
,
יד);
ואלו
חייבים
בכל
המצות
כנשים
,
כמו
שמפורש
בדברי
רבותינו
(חגיגה
ד
,
א).
וראוי
היה
שיזהיר
להם
בעצמם
,
כי
הם
עצמם
מצווין
בשבת;
אבל
דבר
הכתוב
עמנו
מפני
שהעבדים
ברשותנו
,
לומר
ששביתתם
עלינו
,
ואם
לא
נמנעם
,
אנחנו
נענשים
עליהם;
ועוד
,
בעבור
שֶעִם
ישראל
ידבר
אלהים
בכל
עשרת
הדברות.
וגרך
אשר
בשעריך
-
על
דרך
הפשט:
'גר
שער'
לעולם
הוא
'גר
תושב'
,
שבא
לגור
בשערי
עירנו
וקבל
עליו
שבע
מצות
בני
נח;
והוא
הנקרא
'גר
אוכל
נבלות'
,
שאמר
בו
הכתוב
"לגר
אשר
בשעריך
תתננה
ואכלה"
(דב'
יד
,
כא).
ולכן
לא
היתה
בו
המצוה
,
שיאמר
'לא
תעשה
מלאכה
האזרח
והגר'
,
אבל
לנו
יצוה
,
שלא
יעשה
מלאכה
לצרכנו
כקטנים
והבהמה;
והוא
בעצמו
אין
עליו
זאת
המצוה
,
ועושה
מלאכה
לעצמו
בשבת.
והכתוב
שאמר
"וינפש
בן
אמתך
והגר"
(שמ'
כג
,
יב)
-
הוא
'גר
צדק'
,
שנתיהד
וחזר
לתורתנו
,
שצוה
אותו
בשבת
וכן
בכל
שאר
המצות
,
כאשר
אמר
"תורה
אחת
ומשפט
אחד
יהיה
לכם
ולגר
הגר
אתכם"
(במ'
טו
,
טז);
"לגר
ולאזרח
הארץ"
(במ'
ט
,
יד).
אבל
מצאנו
לרבותינו
(מכיל'
יתרו
בחדש
ז)
שדרשו
בהפך:
אמרו
,
כי
וגרך
אשר
בשעריך
-
[על
דרך
הפשט]
הוא
גר
צדק
,
והוא
חיב
כמונו
בשביתה;
"וינפש
בן
אמתך
והגר"
(שמ'
כג
,
יב)
-
לרבות
גר
תושב
הערל.
ורצונם
,
שיהיה
המוזהר
תחלה
הגר
הנמול
,
שחיב
כמונו
,
והכתוב
השני
-
לרבות
הערל;
ולפיכך
הוקש
לבהמה
,
שאמר
"למען
ינוח
שורך
וחמורך
וינפש
בן
אמתך
והגר"
(שם)
-
צונו
בשביתת
כולם
בשוה:
שלא
יעשו
לנו
,
ויעשו
כרצונם
לעצמם;
וכן
יהיו
העבד
והגר
הנזכרים
בעשרת
הדברות
שוים
,
וחייבים
בכל
דין
השבת
כמונו
,
כמו
שאמר
"למען
ינוח
עבדך
ואמתך
כמוך"
(דב'
ה
,
יד).
רלב"ג - ביאור הפרשה:
ששת
ימים
תוכל
לעשות
מלאכת
עבודה
,
ועשית
כל
מלאכתך
-
והם
שאר
המלאכות
שהם
לצורך
'אוכל
נפש'
(ראה
משנה
ביצה
ה
,
ב).
ואולם
היום
השביעי
הוא
שבת
,
ליי'
אלהיך
-
רוצה
לומר
,
שתנוח
בו
מכל
מלאכה
,
ויהיה
היום
ההוא
מיוחד
ליי'
אלהיך
,
בשתשתדל
בעבודתו
לבד
ולא
יטרידוך
עסקים.
לא
תעשה
כל
מלאכה
אתה
-
לא
ממלאכת
עבודה
ולא
מהמלאכות
שהם
לצורך
'אוכל
נפש'
,
ולא
יעשוה
לך
גם
כן
בנך
ובתך
הקטנים
(ראה
מכיל'
יתרו
בחדש
ז)
ולא
עבדך
ואמתך
הכנעניים
ולא
בהמתך
,
ולא
יעשה
לך
גם
כן
גרך
אשר
בשעריך
,
ואעפ"י
שלא
קבל
עליו
מצות
התורה
,
כמו
שתראה
בענין
הנבלה
שאמרה
התורה
"לגר
אשר
בשעריך
תתננה
ואכלה"
(דב'
יד
,
כא).
והנה
יתבאר
לך
,
כי
האזהרה
היתה
בזה
הענין
לו
,
לא
לבנו
ובתו
ובהמתו
ועבדו
ואמתו
וגר
שער
,
לפי
שאין
הבהמה
ראוייה
למצוה
ולאזהרה
ולא
בנו
ובתו
הקטנים
ולא
הגר
אשר
בשער
,
כי
אינו
בן
תורה.
ולזה
ראוי
שנבין
,
שהכונה
בעבד
ואמה
בזה
המקום
-
הקטנים
מהם
,
שלא
נכנסו
בגבול
המצות.
ואולם
הגדולים
הם
נכנסים
בגבול
המצות
,
ואין
האזהרה
בהם
לאדון
אבל
לעצמם
,
ולזה
אמר
תמורת
זה
במקום
אחר
"וינפש
בן
אמתך
והגר"
(שמ'
כג
,
יב)
-
להורות
שעל
הקטן
ידבר.
והנה
זה
הגר
אשר
ידבר
בו
הוא
כשיהיה
שכירו
ולקיטו
,
ולזה
אמר:
וגרך
אשר
בשעריך
,
והמשיכו
גם
כן
לעבדו
ולאמתו
ולבהמתו
,
שהם
תחת
ידו.